בתשובה לאבי עבודי, 10/05/03 22:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(סליחה אם זו הערה טכנית מדי, אני מקבל את הרושם שיש פה קהל גם לזה...) עד לפני מספר שנים התייחסו לתפיסת מיקום הכלים במרחב כבעיה של שני פרמטרים: חוזק והפרש פאזה. כלומר, אם שני הרמקולים משמיעים סיגנל באותו חוזק, בוזמנית, התמונה הצלילית שתתקבל היא משהו שמגיע מהאמצע. בשנים האחרונות הסתבר שפונקציית התמסורת של האוזן האנושית היא תלויית תדר. תדרים שונים יכולים לקבל חוזק שונה בכל אוזן, ותפיסת המיקום שלהם במרחב משתנה. במצב האזנה סימטרי לחלוטין (למשל באוזניות) זה לא אמור להפריע. בפועל, מרחב ההאזנה אינו חופשי. פה יש שטיח, שם ארון ספרים, כל אחד מהם משפיע אחרת על תדרים אחרים (בהחזרה ובבליעה) ותפיסת המיקום של האוזן נפגמת. זה לא משנה כל כך בכלים שלא אמורים להיות באמצע. זה בולט יותר, עבור סיגנל שאתה מצפה שיהיה במרכז (זמר למשל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות גילו שפונק' התמסורת של האוזן אינה קבועה? העובדה שיש תדר מקסימלי ידועה כבר שנים רבות, כך שלכל הפחות התייחסו לאוזן כאל מסנן מעביר נמוכים (LPF), ולא כall pass קבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שיש גם תדר שמיעה מינימלי (בסביבות 20Hz אצל אנשים עם שמיעה טובה, אני אישית לא שומע את ה 50Hz של הרשת) מכאן שאנו מדברים על מסנן מעביר תחום (BPF) ולא מעביר נמוכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הבנתי שהתדר המינימלי מושפע גם מגודל הגולגולת (ולא רק מגילך המתקדם). אתה יודע לאיזה כיוון זה משפיע ולמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא יודע לאיזה כיוון זה משפיע, אבל אני יודע שכלבים שומעים תדרים מתחת לתחום השמע של בני אדם, אז כנראה שאני בכוון הנכון. (בהתחשב בעובדה שאני גם תתרן, אז כנראה שלתפקיד כלב אני ממש לא מתאים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לאורך כל הספקטרום, ולא רק בקצוות...) נובעת מהמבנה הפיסי של האפרכסת, שמהווה מערכת של פילטרים אקוסטיים שמגיבים שונה לתדרים שונים. את העובדה הזאת ניתן לנצל למשל ליצירת צליל היקפי וירטואלי, כזה שמגיע משני רמקולים, אבל נשמע כאילו יש מספר רמקולים סביב המאזין. מייצרים על-ידי עיבוד אות פונקציית תמסורת "הפוכה" לזו של האוזן, כזו שהייתה אמורה להתקבל אם האוזן הייתה מקבלת אינפורמציה ממספר רמקולים מסביב. אז, למרות שהאות מגיע מרמקול אחד מכל צד, האוזן "מרומה" לחשוב שיש מספר מקורות. לשאלתך, גודל הגולגולת משפיע על הפרש הפאזה. היקף יותר גדול מגדיל את קבוע הזמן בין הגעת האות מאוזן לאוזן (עבור מקור צליל מרחבי, לא צליל שממורכז באוזניות). בתדרים נמוכים מאד, קבוע הזמן הזה הוא המפריד בין מה שנתפס אצלנו כפולסים בודדים, לבין צליל רציף. לכן, גולגולת גדולה יותר - תדר מינימלי נתפס גבוה יותר. חברי הקבוצה למחקר אקוסטי שפעלה בצרפת בשנות החמישים והשישים, היו כנראה אנשים בעלי גולגלות גדולות במיוחד. במסגרת הניסויים שלהם, הם "שכחו" יום אחד תדר של 5 הרץ עובד בתוך האולפן ואחרי מספר ימים גילו שכולם סובלים מכאבי ראש. לא לנסות בבית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה, אבל אני רוצה להטפל לחלק קטן ממה שכתבת. עצם העובדה שאתה מתייחס לתמסורת של האוזן, אומרת שאתה מתיחס אליה כאל מערכת לינארית. עכשיו, ברור שהאוזן היא לא כזו - התגובה לרעש של חזק היא של כאב, אבל לרעש חזק כפליים כבר לא נקבל כאב כפול, אלא יקרע לנו עור התוף (תופעה לא לינארית בעליל). על פניו, אני בהחלט מוכן לקבל שעובדים בתחום הלינארי של האוזן, ואז אפשר להגיד דברים כמו "פונקציית תמסורת הפוכה", לתכנן את המוזיקה לפי כללי עיבוד אותות, ולהרבות שמחה וגיל. אבל מה בעצם המשמעות של הלינאריות הזו? הרי כל הצורה המגניבה הזו של תכנון מדברת רק על המערכת הפיזית - רטט עור התוף, קפצוצי שערות האוזן התיכונה, what have you. אבל בעצם מה זה משנה? הרי כל מה שמשנה זו ה*חוויה* המוזיקלית שחוווה המשתמש הסופי, וזו נמצאת כולה במוח. אני חושב שביחס להנאה שאתה מקבל, "איכות" הצליל המשופרת (או לפחות ההבדל בין טובה למצויינת) היא פקטור ממש משני ביחס לעובדות כמו "ווי, זו הלהקה שאני הכי אוהב" או "קניתי מערכת חדשה ומגניבה בקצב דגימה של שני ג'יגה". אני בספק מאד רציני שאם יחליפו לי עכשיו את הCD באולטרהDVD סופר, בלי להגיד לי ובלי לשנות את המוזיקה שאני שומע (ולא משנה שאני לא שומע מוזיקה, זה בכלל לא רלוונטי), יהיה שינוי בחווית השמיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעת בכמה נקודות. לפי הסדר: חלילה לינארית! אף אחד מהחושים שלנו לא פועל באופן לינארי, כולם לא לינאריים (חוק וובר). בגלל זה רעש חזק כפליים, ייתפס אצלנו רק כקצת יותר חזק. צריך רעש חזק פי כמה וכמה כדי לקרוע לנו את עור התוף (שכן שלי מהבנין ליד דווקא מנסה לפעמים, בינתיים כוחותינו עומדים בפרץ). פונקציית התמסורת שהתייחסתי אליה מדברת רק על הדרגה הראשונה של הקליטה החושית (האפרכסת והעצמות הדקיקות - השערות) המשך הדרך עד לתפיסה במוח הוא בהחלט לא לינארי. פונקציית התמסורת ההפוכה מיועדת "לרמות" את אותה דרגה ראשונה. כמעט כל מה שמשנה נמצא אכן במוח (רק כמעט, כי יש למוסיקה גם צד שמשפיע על הגוף ממש, בלי קשר להנאה רגשית או שכלתנית שעוברת דרך המוח). אפשר גם לחיות עם מוסיקה רק בתוך המוח, ובטהובן, שהיה מלחין דגול אבל חרש - הוא דוגמה מאלפת לכך. אבל, מה שקורה בתוך המוח בהחלט מושפע וניזון מגירויים חיצוניים. מניפולציה של הגירויים האלה יכולה לשנות את החוויה שקורית בתוך המוח. אתה יכול למשל להנות לגמרי משיר שאתה אוהב, אם "תעביר אותו" בדמיונך. ההנאה תהיה אחרת אם גם תנגן אותו על איזה מכשיר דרך האוזניים. אני מסכים איתך לחלוטין שאיכות המוסיקה היא פקטור משני יחסית להנאה מהמוסיקה עצמה. אצל חובבי המוסיקה הכבדים ביותר שאני מכיר, רוב ההשקעה היא במוסיקה עצמה, ומערכת השמע נזנחת באופן יחסי. לעומת זאת, אלה שנהנים להגיד "קניתי מערכת חדשה ומגניבה בקצב דגימה של שני ג'יגה", הו, אצלם תשמע שירי הלל לכמה שהם נהנים יותר ממוסיקה במערכת החדשה. דווקא אצלם, לעניות דעתי, ההנאה המוגברת לא נובעת מפונקציות תמסורת ומהשמיעה באוזן, אלא נמצאת כולה בתוך המוח :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברת בוז (ולא, היא לא ברמת אודיאופיל) טוענת שהמערכת הקטנה שלה נותנת צליל מרחבי רק עם שני רמקולים קידמיים ויחידת בס. בפרסומת שלה כתוב שהודות למחקר בעיבוד אותות ופסיכואקוסטיקה היא יכולה לתת הרגשה של צליל שמגיע ממקום שבו אין שום רמקולים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |