בתשובה לגלעד ברזילי, 12/05/03 8:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נגעת בכמה נקודות. לפי הסדר: חלילה לינארית! אף אחד מהחושים שלנו לא פועל באופן לינארי, כולם לא לינאריים (חוק וובר). בגלל זה רעש חזק כפליים, ייתפס אצלנו רק כקצת יותר חזק. צריך רעש חזק פי כמה וכמה כדי לקרוע לנו את עור התוף (שכן שלי מהבנין ליד דווקא מנסה לפעמים, בינתיים כוחותינו עומדים בפרץ). פונקציית התמסורת שהתייחסתי אליה מדברת רק על הדרגה הראשונה של הקליטה החושית (האפרכסת והעצמות הדקיקות - השערות) המשך הדרך עד לתפיסה במוח הוא בהחלט לא לינארי. פונקציית התמסורת ההפוכה מיועדת "לרמות" את אותה דרגה ראשונה. כמעט כל מה שמשנה נמצא אכן במוח (רק כמעט, כי יש למוסיקה גם צד שמשפיע על הגוף ממש, בלי קשר להנאה רגשית או שכלתנית שעוברת דרך המוח). אפשר גם לחיות עם מוסיקה רק בתוך המוח, ובטהובן, שהיה מלחין דגול אבל חרש - הוא דוגמה מאלפת לכך. אבל, מה שקורה בתוך המוח בהחלט מושפע וניזון מגירויים חיצוניים. מניפולציה של הגירויים האלה יכולה לשנות את החוויה שקורית בתוך המוח. אתה יכול למשל להנות לגמרי משיר שאתה אוהב, אם "תעביר אותו" בדמיונך. ההנאה תהיה אחרת אם גם תנגן אותו על איזה מכשיר דרך האוזניים. אני מסכים איתך לחלוטין שאיכות המוסיקה היא פקטור משני יחסית להנאה מהמוסיקה עצמה. אצל חובבי המוסיקה הכבדים ביותר שאני מכיר, רוב ההשקעה היא במוסיקה עצמה, ומערכת השמע נזנחת באופן יחסי. לעומת זאת, אלה שנהנים להגיד "קניתי מערכת חדשה ומגניבה בקצב דגימה של שני ג'יגה", הו, אצלם תשמע שירי הלל לכמה שהם נהנים יותר ממוסיקה במערכת החדשה. דווקא אצלם, לעניות דעתי, ההנאה המוגברת לא נובעת מפונקציות תמסורת ומהשמיעה באוזן, אלא נמצאת כולה בתוך המוח :) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |