 |
ראשית כל אני רואה שנקלענו למלכודת הלקסיקונית של השיח הפוסט-מודרני (אפילו עכשיו כשהשתמשתי במילה שיח - Discourse), זאת מבלי שהדיון עצמו יהיה במסגרת הזרם המחשבתי הנ"ל - בעיקר מכיוון ששנינו עוסקים בשפיטה ערכית-סובייקטיבית, אך מילא.
סעיף קליטת יהודים נרדפים הינו משני בהקמת המדינה הדו-לאומית כפי שאתה מכנה אותה (אני מעדיף "כלל-אזרחיה"), אך יש לו חשיבות בתור מקבילה ערכית לסעיף זכות השיבה הפלסטינאית, זאת בנוסף להכרה בזכותם של נרדפים במדינות אחרות מסיבות שונות לקבל אזרחות במדינה החדשה (בהתאם לשיקול דעת האזרחים, כמובן).
האם אני מבין אל נכון כי הטענה המרכזית שלך היא כי המעמד הבינוני הישראלי יתנגד ליצירת מדינה כפי שתיארתיה אך ורק בשל השיקול הכלכלי? משום שאם כך הוא הדבר, ניתן להניח כי מהלך שכזה יזכה לתמיכה מורלית ו*פיננסית* של כלל מדינות העולם ובעיקר מדינות האיחוד האירופאי וארה"ב (זאת למרות נטייתה הברורה של השנייה לשמר את מעמדה של ישראל כסוכן של אינטרסים אמריקאיים במזרח התיכון), מה שיכול בהחלט למנוע התמוטטות כלכלית ובעקבותיה הגירה המונית כפי שתיארת.
אם הטענה המרכזית שלך היא כי ההגירה הנ"ל תתבצע בעקבות חשש גזעני מן ה"השתלטות האוריינטליסטית", הרי שזוהי בעייה נכונה וחמורה בהרבה, בשל היותה בלתי-רציונלית (בניגוד לבעייה הכלכלית, שניתן להתמודד עימה בכלים ממשיים) ועימה ההתמודדות קשה פי כמה - בה הצעד הראשון לפי הבנתי צריך להיות הפרדה למדינות לאום ופתיחה בתהליך חינוכי ארוך שמטרתו הבאת שני הצדדים לקבלתו של הצד השני, על שונותו התרבותית, וזאת לקראת איחודן של המדינות הנ"ל.
במדינה מאוחדת שכזו יש כמובן למנוע את ניצולה הכלכלי של קבוצה מסויימת בידי קבוצה אחרת (במיוחד על-סמך סכסוכי העבר), זאת בעזרת קיבוע חוקים סוציאליים מתקדמים בחוקה ויצירת גופי ניטור אזרחיים דמוקרטיים מעורבים אשר יהוו מעין רשת פיקוח עצמאית על השלטון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש