בתשובה לירדן ניר, 02/05/03 7:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יודעת שאין ידידות בין מדינות אלא שותפות אינטרסים, הכוונה שלי במילה ידידות היא בדיוק שותפות אינטרסים וערכים. אם מדינה X כופה על מדינה Y מעשים שנוגדים באופן ברור את האינטרסים של מדינה Y, הרי מסתבר ששותפות האינטרסים ביניהן מוגבלת ביותר, ואולי אפילו יש למדינה X אינטרס להזיק למדינה Y. כדאי שמדינה Y תהיה מודעת לכך ותנהג בחשדנות המתבקשת. לגבי העצמאות שצריך לממש אין הכוונה שאנו צריכים להיות בלתי תלויים וחופשיים מלחצים, אני מסכימה שזה בלתי אפשרי. הכונה שלי היא שאנו צריכים להכנס למשחק הזה בלי רגשי נחיתות, אלא ככאלה שיש להם ערך עצמי. צריך שמנהיג יבין שגם למדינה שלנו יש ערך שחשוב לאינטרס האמריקאי, ולא כ"טובה". לפיכך יש לנו אפשרות לומר "לא" לבקשות שלהם כאשר זה נוגד את האינטרס שלנו, והם יספגו את זה. (עיין ערך טורקיה). במיוחד שלעם האמריקאי יהיה כל כך קל להבין את עמדתנו (88 חברי סנט חתמו על מכתב האומר שישראל אינה צריכה לעשות שום צעד ממפת הדרכים לפני שהפלשתינים יפסיקו את הטרור) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה הראשונה: אין דבר כזה "האינטרסים [והערכים] של מדינה Y", לפחות לא במובן מעניין פוליטית. בתוך מדינה Y יש שני מחנות (לפחות), שכל אחד מהם רואה בצורה מנוגדת את האינטרסים של המדינה. במעצמה X יש מי שתומכים במטרות של מחנה א', ומי שתומכים במטרות של מחנה ב'. אם תשאלי 'הייתכן שמישהו יחשוב שהתגברות הטרור היא אינטרס של ישראל?' אענה בחיוב, וכבר היינו כאן. אם אנחנו במודל של בדלנים ומשתלבים, אז נדמה לי שהיום יותר טרור הוא טוב לבדלנים, כי הוא מחזק את היוזמה להפרדה חד-צדדית. אבל גם בצורות מחשבה אחרות מן הסתם אפשר לחשוב שהתגברות הטרור עכשיו היא טובה (נגיד, מישהו יכול אולי לחשוב "אנשלוביצית"1 שיותר טרור עכשיו יעיר אותנו, ולא יאפשר לנו לנמנם על משמרתנו כשהפלשתינים מתחזקים בסתר). בכל מקרה, הרעיון הוא שהמדינה יכולה לחיות לתקופה של כמה חודשים ואולי שנים עם רמת טרור כמו בשיא האינתיפאדה - זה לא איום קיומי. "צריך שמנהיג יבין... [ש]יש לנו אפשרות לומר "לא" לבקשות שלהם" - לא אני אלמד את הפוליטיקאים אילו אפשרויות יש להם. לכל היותר אני אנסה *ללמוד* אילו אפשרויות יש להם, מתוך תצפית על מה הם עושים2. 1 אני לא מחייב, כמובן, את אנשלוביץ המקורי להסכים עם זה. 2 קצת בעייתי במודל של בלבן, אבל זה שייך לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אנו חוזרים להתחלה. אני שאלתי איך יתכן שמנהיגינו חוזרים שוב ושוב על אותה טעות. ואם הבלבניסטים יגידו שזאת לא טעות מבחינתם, אז מהי המטרה האמיתית של התנהגות זאת. אתה ענית שאולי זה לחץ אמריקאי(?), כלומר המנהיגים יודעים שהדרך הזאת מובילה לטרור אולם אין להם ברירה מפני שהם חוששים להפסיד יותר כתוצאה מעונש אמריקאי. על זה עניתי שאם אמנם זה כך, אנו צריכים להתייחס בחשדנות וחוסר אמון למדינה שמכריחה אותנו לעשות מעשים שהם בניגוד לאינטרסים שלנו, ויכולים לעלות לנו בהרבה דם. אם אתה טוען שהם רק לוקחים צד פוליטי שכבר קיים במדינה (ומעניין ששרון הוא זה שמקיים את מדיניותו..) אני חוזרת לשאלה ההתחלתית: איך יתכן שהצד הפוליטי הזה חוזר שוב ושוב על אותה טעות? ואם זו לא טעות מבחינתו אז מהי המטרה שלו? התגברות הטרור יכולה להיות רק מטרת ביניים, מהי המטרה הרחוקה יותר שלו? (בגישה של דב אנשלוביץ, אולי הוא מייחל להתגברות הטרור משום שהוא לא סומך שהמנהיגים שלנו לא ימכרו את המכנסיים האחרונות שלנו תמורת כמה ימים שקטים משכנינו. אולם אם הוא היה המנהיג (אנשלוביץ לשלטון! אריק שרון מוכר עיתון!), לא היה לו אינטרס בהתגברות הטרור, מפני שהוא לא ינום ולא יישן!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כול עוד קים טרור שרון לא צריך להסיג את צה''ל מהשטחים. שרון יכול לעצור את התוכניות האמריקאיות או כל יוזמה אחרת. שרון לא צריך את מפלגת העבודה בקואליציה.והוא יכול לטעון שהכל תוצר של אוסלו ולו אין קשר למצב הנוכחי. שרון יכול בשקט לבנות עוד ישובים ולהעמיק את האחיזה הישראלית בשטח. למעשה כל המדיניות הנוכחית של שרון בנויה על טרור בעצימות נמוכה מן הצד הפלסטינאי.למה שהוא יתאבד מדינית ופוליטית ויחסל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנטרות הצפויות: לא, לא מדובר בטעות חוזרת ונשנית; ולהתייחס בחשדנות וחוסר אמון למעצמה זה בטח לא מזיק. לטענה בסוף תגובתך: אני העליתי אפשרות שמנהיג ישראלי "אנשלוביצי" יחשוב שהתגברות הטרור עכשיו היא טובה, כדי שנהיה ערניים. את עונה יפה, שאם הוא המנהיג והוא דואג בעצמו להיות ערני, אז מה אכפת לו הערנות שלנו. הבעיה היא שהוא לא כל-יכול, והוא צריך שיתוף פעולה מצד גורמים אחרים כאן: דעת הקהל (שלא יתחזקו השמאלנים שרוצים "לישון" (או להסתמם...)), האוצר (שלא יקצצו בתקציב הבטחון), הצבא, ובוודאי עוד - ובשביל אלו הוא צריך טרור. זה סוג של שיקולים שצריך לקחת בחשבון גם במודלים בלבניסטיים. מה יכולה להיות המטרה ארוכת הטווח במודל הבלבניסטי? נו, "בדלנות": גבולות סגורים עם שכנותינו, יחסים המבוססים על הרתעה (גרעינית), ולטענת ליאור מתגובה 144132, משק ריכוזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הויכוח הוא אחר. במה שונה מפת הדרכים מהותית מאוסלו כדי שזו לא תהיה חזרה על אותה טעות? בשבילי, מנהיג המשתמש במציאות של טרור כנגד בני עמו ככלי להשגת מטרות פוליטיות (הכוונה היא כמובן שהוא יכול להדביר אותו והוא לא עושה זאת, או לא עושה זאת מספיק), מועל לדעתי בתפקידו העיקרי. זה כמו מישהו ששופך את התינוק כדי לשמור את המים באמבטיה. הציר בדלנים משתלבים אף פעם לא דיבר אלי. נראה לי שאנשים עוברים מצד לצד בלי קושי. יום אחד רוצים לנגב חומוס בדמשק, ומשנהו רוצים גדר הפרדה גבוהה ו"הם שם ואנחנו כאן". זו גם לא שאלה שבוערת בעצמותיו של אף אחד. לדעתי, הציר עליו נחלקות המטרות ארוכות הטווח של הפוליטיקאים שלנו הוא כפי שכתבתי פעם דווקא יהודיות (בשורוק) לעומת מדינה מעוקרת כמה שיותר מסממנים יהודיים. אפשר להסביר לפי זה את המטרה של ה"טעויות" החוזרות עם הפלשתינים, ועוד הרבה דברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה שונה מפת הדרכים מהותית מאוסלו כדי שזו לא תהיה חזרה על אותה טעות? (מתעלם באלגנטיות מהמילה "טעות") לא יודע האם זה שונה ובמה. זה תלוי בפרטי ההצעה, ועוד יותר מכך בנפשות הפועלות, ואין לי מספיק ידע. האם לגיטימי מצד מנהיג להשתמש במציאות של טרור נגד בני עמו כמכשיר? אני חושש ששיטות מוסריות מקובלות, שטובות אולי להחלטות של אדם פרטי, כושלות בהתמודדות עם קבלת החלטות במדינה. רצח של עשרה אזרחים בשבוע בטרור הוא נורא. אבל איך בדיוק משווים אותו מול הסיכון של מלחמה עתידית מול צבא סדיר, שעלולה לעלות במחיר אלפי חיילים? ומול הסיכון של הפצצת העורף בטילים? ובנשק לא-קונבנציונלי? ובלי אלימות: מול קיצוץ של מיליונים בתקציב הבריאות? ואפילו בלי מוות: מול קיצוץ של מילונים בתקציב החינוך? ומה עם הסכנה, שמסתבר שהיא לא דמיונית, של קריסה כלכלית נוסח ארגנטינה (שאגב, אולי כדי למנוע אותה צריך שיתוף פעולה של מדינות אחרות)? והרי ההחלטות אינן בלתי-תלויות. אני לא מרשה לעצמי להניח שאני מודע לכל האילוצים שעומדים בפני מקבלי ההחלטות. (אני מתנצל שאיני עוזר לפתוח את הנושא הבאמת מרתק, של המודל בדלנים-משתלבים לעומת המודל של ציר היהודיות. אני פשוט מרגיש עמוס מדי. אחרים מוזמנים.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |