 |
במה שונה מפת הדרכים מהותית מאוסלו כדי שזו לא תהיה חזרה על אותה טעות?
(מתעלם באלגנטיות מהמילה "טעות") לא יודע האם זה שונה ובמה. זה תלוי בפרטי ההצעה, ועוד יותר מכך בנפשות הפועלות, ואין לי מספיק ידע.
האם לגיטימי מצד מנהיג להשתמש במציאות של טרור נגד בני עמו כמכשיר? אני חושש ששיטות מוסריות מקובלות, שטובות אולי להחלטות של אדם פרטי, כושלות בהתמודדות עם קבלת החלטות במדינה. רצח של עשרה אזרחים בשבוע בטרור הוא נורא. אבל איך בדיוק משווים אותו מול הסיכון של מלחמה עתידית מול צבא סדיר, שעלולה לעלות במחיר אלפי חיילים? ומול הסיכון של הפצצת העורף בטילים? ובנשק לא-קונבנציונלי? ובלי אלימות: מול קיצוץ של מיליונים בתקציב הבריאות? ואפילו בלי מוות: מול קיצוץ של מילונים בתקציב החינוך? ומה עם הסכנה, שמסתבר שהיא לא דמיונית, של קריסה כלכלית נוסח ארגנטינה (שאגב, אולי כדי למנוע אותה צריך שיתוף פעולה של מדינות אחרות)? והרי ההחלטות אינן בלתי-תלויות. אני לא מרשה לעצמי להניח שאני מודע לכל האילוצים שעומדים בפני מקבלי ההחלטות.
(אני מתנצל שאיני עוזר לפתוח את הנושא הבאמת מרתק, של המודל בדלנים-משתלבים לעומת המודל של ציר היהודיות. אני פשוט מרגיש עמוס מדי. אחרים מוזמנים.)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש