בתשובה למיכאל מ. שרון, 03/05/03 21:30
כמה יחנ'עס שאהבו לרקד מול מדורות בלילה בנוכחות גברים מיוחמים - 144373
ז'וסטין פראנק היא פרי המצאתו של האמן רועי רוזן כחלק מפרוייקט אומנותי של המצאת דמות פיקטיבית, ומעולם לא הייתה קיימת במציאות.
אכן: הדמות הפיקטיבית גילמה דמויות מוכרות מאד 144393
ומציאות מסויימת בעלת גוונים מיתולוגיים/תאולוגיים שהתפתחה פה בסביבות שנות ה-‏40 ואחריהן (ויתכן שלפני כן - אם נדבר על "דת העבודה" או דת האדמה בגווניה הפחות מוכרים לציבור) ולא אפרט .

אין מכל מקום להפריד זה מזה את הגוונים הקיצוניים של הכנעניות מחד ודת העבודה/אדמה המוקדמת מאידך, והרויזיוניזם ההיסטרי-צעקני-פורנוגרפי הניאו-פגני כיום.
__________________
הערה: חלקם של ה"יוצרים" הניאו פגניים כאן, עוד מראשית שנות ה-‏80 , פיתחו מעין סגנון הנשען על מציצנות "פיזית" לפרטי פרטים - גישה פורנוגרפית למעשה בדומה לתאורי חיכוך איברים ותנועת רקמות גוף, הזדקרותם והתנפחותם - תוך פנייה ליצרים הנמוכים ביותר של הקורא.
___________

מעשי תעוב הן כלפי הציבור פנימה ומשאביו; הן כלפי פלשתינאים (באופן המשמיט את תקפות עמדתנו); הן במימדים של עושק כלכלי; והן בהתאכזרות לפנסיונרים ואוכלוסיות שנוחשלו ו"הוצבו" בפריפריה וכיוצא בזה - הא בהא תליא, סדנא דארעה חד היא.

מאמרו של אלי נראה לי למעשה כבדיחה די שקופה, אך הפיכת מציאות מסויימת לקריקטורה מוקצנת, בבחינת "לא היו הדברים מעולם" אינה פוטרת...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים