|
||||
|
||||
תרשה לי להיעזר בתגובתך לחידוד מספר נקודות: א. הפרסומת של פפסי - דוגמא טיפוסית להשאלה של תכנים "מסורתיים" הזרים ליהדות דווקא מצד האורתודוכסיה. ע"פ התורה מוצא האדם אינו מהקוף, מה שאינו מפריע ליהודים אדוקים לעסוק בביולוגיה. ניגוד-לכאורה חריף יותר הוא בין הטענה המקראית כי בריאת העולם התרחשה לפני 5761 שנים, לבין הראיות האסטרופיסיקליות המוצקות. ובכ"ז ישנם יהודים שומרי תורה ומצוות העוסקים באסטרופיסיקה, למשל פרופ' אורי עמוס, מהפיסיקאים המובילים בארץ (יחסות כללית היא התמחותו, ואידך זיל גמור). ב. נסיגת הדת בעולם - זו טענה אתיאיסטית מוכרת שאני איני אלא מצטט. את העובדה שהציבור לא מציית לטענה וממשיך להימשך לכנסיות הם מייחסים לתחושות פסיכולוגיות שהנצרות מעניקה למאמיניה, בבחינת אופיום להמונים. ג. לגבי ההבדל בין קיומו הרעיוני (ממטי מלשון meme אם כבר הזכרנו) של העם, לבין קיומם הגשמי של האנשים הנמנים עליו, הרי זו נקודה שחזרתי עליה במאמר מספר פעמים, וצר לי אם היא עדיין ערטילאית. עילם טוען שהדת היהודית כישות רעיונית סופה להיעלם, כשהעם היהודי יהפוך להיות עם (אומה) ישראלי במהותו. למה בדיוק? מוטב שתקרא את ספרו ולא תסתפק בפרשנותי המוטה, מבלי להיתמם, לדבריו. עבדך הנאמן טוען שזה לא יקרה, גם אם בנקודת זמן מסוימת תחדל מדינת ישראל להיות מדינת העם היהודי, התפתחות פוליטית שאני לא מוכן להתנבא לגביה. לעומת זאת אינני יכול לשלול את טענותיו של עילם כי האילוצים שמציבה הדת היהודית למדינת העם היהודי סופם שיביאו להשמדתה של זו האחרונה. השמדה - במובן המוכר של תבוסה במלחמת קיום, כמו קרתגו, קונסטנטינופול ופולין. מה יעלה בגורל האנשים? אין לדעת, אך עתיד העם מובטח. ד. "בלתי אפשרי, פוליטית, למחוק מדינה, אפילו לא מדינה בפוטנציה (פלשתין)." - בהיסטוריה נמחקו מדינות. אם אתה טוען שהימים האלה חלפו, תצטרך לבסס טענתך - למה דווקא בעידן התאגידים המדינות יהפכו נצחיות. ה. זוועות הכיבוש כמוהן כמעורבות בלבנון בזמנו, וכמוהן כנסיון הגיור לפי חרב של האדומים או הדיל של שאול עם אגג העמלקי - כולם נסיונות פרגמטיים, אכזריים, ובסופ"ד כושלים, להיחלץ מן המלכוד המתואר. תמיד יש מי שחושב שע"י התעלמות עוד יותר חריפה מהמוסר נצא מהמלכוד ונשרוד, ותמיד יבוא בסופ"ד אדם כמו אורי לובראני ויודה שנכשלנו בלהיות שטנים. לקריאה נוספת: על קיביה - ישעיהו ליבוביץ ז"ל, יהדות עם יהודי ומדינת ישראל תחת אש צולבת - יואל בן נון המאמר הראשון לחידוד הפרובלמטיקה שבקיום המדינה מבחינת העם היהודי. המאמר השני כדוגמא מאלפת לאופן בו רב מן הימין קורא בשפה "ימנית" להתנער משליטה באוכלוסיה הערבית, במחיר ויתור על שטחי א"י. |
|
||||
|
||||
בהתאם למאמרך, אכן לא ברור כי דווקא בעידן התאגידים ייפסק התהליך של הימחקות מדינות מן המפה. אולם ניתן להבחין בתהליך של מדינות המתאחדות בינהן (האיחוד האירופי, על אף היותו איחוד כלכלי בלבד בשלביו הראשונים, מתקדם לקראת איחוד המפה האירופית לגוש מדיני אחד בעתיד הלא רחוק, ומהווה דוגמא לאיחוד מדיני הצפוי בעולם) ובכך "נעלמות" להן מדינות. יותר מסביר כי מדינת ישראל תיעלם גם היא באחד הימים ממפת העולם, מפני שתנאי ההתחלה שלה היו "מסובכים" בלשון המעטה. העובדה שלמעלה מחמישים שנה המדינה קיימת למרות סכנות ההשמדה בהן עמדה, אינה מעמידה כעובדה מוגמרת את עצם קיומה בעוד בעוד שבוע או חמש שנים. אך פה נשאלת השאלה, מדוע חשוב שמדינת ישראל אכן תהיה קיימת? האם בעידן שבו רוב אזרחיה אינם חשים זיקה ליהדות, אכן חשוב שלתושבים היהודיים תהיה מדינה "שלהם", או שמא יוכלו להסתדר בנקל תחת כל שלטון שיכונן פה? החשש כי במקרה של שלטון ערבי מוסלמי בארץ, יוביל בוודאות להכחדת היהודים ועם כך היהדות אינו מבוסס. כפי שיהודים חיים בשלום במדינות ערב, ייתכן כי שלטון זר בארץ ישראל לא יכחיד את היהדות, אלא דווקא יקרב את האיסלאם אל המערב. להערכתי תסריט זה אינו אהוד במיוחד בקרב הקוראים, אך ייתכן כי כמו תהליכים אחרים שארכו שנים, גם תסריט זה יתממש בשלבים קטנים ובשקט. |
|
||||
|
||||
האפשרות שאתה מתאר, של הפיכתה בהדרגה של החברה הישראלית-יהודית לחברה בעלת מאפיינים ערביים-מזרחיים, נשמע בלתי-סביר בעליל: לחברה הישראלית מאפיינים מערביים-דמוקרטיים רבים (בניגוד, נאמר, לקהילה יהודית במדינה מוסלמית כיום), וככל הידוע לי - קיימים תהליכים של "התמערבות" (דהיינו הפיכת חברות ל"מערביות" יותר) במאות האחרונות, אך אין תהליכי "התמזרחות" או "התערבות" (אם כי הדוגמא של איראן שלאחר השאח היא מעניינת, אבל אינני חושב שהיא דומה). |
|
||||
|
||||
I think that the statement regarding the possibility of that the European movement may turn form an economic to a political and eventually national unit is not feasible. Cultural diversity is a social necessity – to define oneself, there has to be an "other" that is used as a foil and a backdrop. There is a great sense of "otherness" that different Europeans feel towards each other, something that will not go away in the course of few decades or even several generations. As far as the survival of Israel itself goes, while there are no guarantees that it will not go away in some kind of military conflagration, I do not see the possibility of voluntarily assuming an Arab hegemony or undergoing a gradual process of being assimilated into the predominant Arab cultural surrounding. That would be conceivable if an initial cultural affinity existed to begin with. As things stand, the cultural origins of Israel and its Arab neighbors are markedly different. The last 52 years have not contributed towards a fusing of the two peoples either...
|
|
||||
|
||||
מדוע שאירופה לא תהפוך לפדרציה, בה כל מדינה תוכל לשמור על עצמאות תרבותית ואף חוקית, אך יאוחדו כיחידה פוליטית-כלכלית אחת, בדומה לארה"ב? כבר כיום מתפתחת תודעה אירופאית מסויימת (אירופה מול אמריקה, לדוגמא, כשני כוחות תרבותיים מובילים). אין כל סיבה שההבדלים הקיימים ימנעו שיתוף פעולה נרחב גם בתחום הפוליטי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |