בתשובה לדובי קננגיסר, 29/04/03 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמרי "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו" שנכתב לפני שהתחילה פסגת קמפ דויד, נולד בהשראת דברים שאמר ערפאת: "לעולם לא ישרור שלום עד שלא יחזור אחרון פליטי 48 לביתו." כאשר נאמרו הדברים האלה שרר שקט יחסי במקומותינו. אמנם נוקשותו של נתניהו התחלפה כבר בליברליות של ברק שמיהר להעביר את כל מה שהוסכם בוואי לערפאת בלי לעמוד על כך שהפלשתינים ימלאו את חלקם בהסכם, אך היה דרוש בכל זאת "זמן התנעה", והאלימות שהתבטאה ב"מהומות אבו דיס", בניסיון שבמקרה כשל לפוצץ אוטובוס עם תלמידים בגוש קטיף, ועוד כמה "זוטות", עדיין לא התפרצה לממדיה המוכרים אחר כך. אצל "איש השלום" המצוי הכל נראה תקין, ממש לפי התכנית. "איש השלום" "הבין" מיד שערפאת לא מתכוון ברצינות, שסתם התחשק לו לקשקש כמה קשקושים, אולי בגלל שהוא "מבולבל", כפי שהתברר לו לפתע היום. "אנשי השלום" ששלטו אז כמו היום בתקשורת, לא נתנו לידיעה הזאת על הדברים שאמר ערפאת שום חשיבות, והיא שודרה פעם אחת ונעלמה. לכן, מבחינתו של איש השלום, ערפאת, בעצם, היה מוכן לשלום גם ללא זכות השיבה, ואת דבריו על כך שלא ישרור שלום ללא קבלת זכות השיבה היה צריך לפרש עם קריצת עיין בצדה. "איש המלחמה" (אני) פרש את דבריו של ערפאת באופן הבא: אם הוא אומר שלא יסכים לעולם לשלום אם לא יחזור אחרון הפליטים לביתו הוא מתכוון ממש לכך, ואין שום סיכוי שיהיה אפשר לעשות עמו שלום בשיטות אוסלו. אז מבחינת "איש השלום", בעצם, אני "בלבני" ולא הוא, משום שמובן מאליו שערפאת לא מתכוון ברצינות, ולחשוב שהוא מתכוון ברצינות זה "בלבני". אבל אני בכל זאת חשבתי שהמובן מאליו אינו מובן מאליו, וערפאת בכל זאת התכוון ברצינות, ואני חושב שמה שקרה אחר כך גם הוכיח שצדקתי. מי היה אז "בלבני" ? בנאומו היום, אמר אבו מאזן שלא יסכים לויתור על זכות השיבה. הפעם לא נאמרו הדברים באיזה ראיון אלמוני אלא ממש בנאום בפרלמנט. האם אבו מאזן מתכוון למה שהוא אומר ? מעניין שגם ערפאת אמר תמיד שהוא מתכוון לאי ויתור על זכות השיבה. כלומר בעניין הזה אין מחלוקת ביניהם. במה, בעצם, יש מחלוקת ביניהם ? בכך שאבו מאזן טוען שהוא נגד טרור ? הרי גם ערפאת חזר וגינה את כל הפיגועים, כולל את אלה שאותם מימן. אז מה ? אבו מאזן כן בדבריו, וערפאת לא, ובכך מתבטא ההבדל ? האם באמת צפויים לנו מראות של קרבות ממשיים בין אנשיו של אבו מאזן ואנשי החמס על רקע של מניעת טרור? יש היום מישהו שבאמת מאמין בכך ? כשדברתי על תורת בלבן טענתי תמיד שייתכן שבעניין מסוים הפוליטיקאים ככל בני האדם האחרים לא יאמרו אמת. בעניין הזה של גינוי הטרור אני חושב שגם ערפאת וגם אבו מאזן אינם כנים. אבל כאן השיקולים ברורים, ואין כאן שיקולים קונספרטיביים מסובכים ומתוחכמים. העולם מצפה מהם שיגנו את הטרור ויעשו "מאה אחוז מאמץ", והם מנסים לשחק את המשחק כמיטב יכולתם. זה דבר מובן על פניו, ולכן רחוק מ"בלבניות". בעצם, בהצהרות פומביות לא תמצא הבדלים ממשיים ביניהם, אז אם "אנשי השלום" שחשבו פעם את ערפאת לאיש הנכון החליפו את עגל הזהב שלהם, לאחר ש"התבלבל", במכחיש השואה אבו מאזן, מפרשים ממש את אותם הדברים בצורה שונה אצל שני האישים האלה, אז דווקא אני ה"בלבני" ? אולי הם כאלה ? ולבסוף, אני רוצה לשוב ולדון בדבריו של אבו מאזן בעניין זכות השיבה, כי לדעתי הם חשובים מאד, הרבה יותר מכל יתר הדברים שנאמרו ושנאמרים. אם באמת מתכוון האיש למה שהוא אומר (אני חושב שהוא מתכוון לכך. זה "בלבני" ?), מה משמעות התהליך שמתחיל עכשיו ? הרי גם שני היוסים (אני מתכוון לביילין ושריד) לפחות טוענים שלא יסכימו לזכות השיבה. כלומר לא יכול להיות הסכם שלום. אז לאן הולכים ? מניין החוצפה לחשוב שכאשר יוקל העול מעל המרצחים הפלשתיניים פתאום יוותרו על זכות השיבה. ההיגיון אומר בדיוק את ההפך: שדווקא אז, כשיצברו כוח יהיה יותר קשה במשא ומתן לגרום להם לותר על כך. ולא רק ההגיון אומר זאת. הרי כבר חווינו את החוויה הזאת. מדוע אין אנו לומדים מהניסיון של עצמנו ? אולי עולה בראשו של מישהו מחשבה כזאת: מה אכפת לי ? ב"תהליך" הפלשתינים ידבירו את הטרור, ואם לא יסכימו לותר על זכות השיבה לי יהיה שקט ולהם לא תהיה להם מדינה. הדבר הזה פשוט לא ילך. כבר ראינו זאת אחרי הסכמי קמפ דויד. כמו אז, לא יהיה די להם בכך שלא הסכימו להצעות השלום שלנו. את אי הסכמתם הם יבטאו בפתיחה מחודשת של אלימות, ודווקא את זה אפשר להבין. גם אנחנו לא יכולים להרוויח מכל העולמות. ה"תהליך" שמתחיל עכשיו הוא בדיוק "תהליך אוסלו" על כל מגרעותיו. אוסלו לא נכשל בגלל בן אדם אחד כזה או אחר. וזכות השיבה כרגע היא העניין העיקרי. אי הסכמה מוחלטת וברורה על העניין הזה עכשיו, לפני שמתחיל כל שלב אחר ב"תהליך", פירושו תהליך שסופו בלגן גדול. יש עוד משהו שעליו אני חייב תשובה. דעתי אינה שיש ביניהם איזה תיאום מדוייק שמוסכם ביניהם באיזה שהן פגישות חשאיות. מה שקורה לדעתי, הוא שהם מבינים את מטרותיהם בצורה פחות או יותר דומה, ופועלים בצורה אינסטינקטיבית בכוון הזה. ובאמת, האינסטינקטים שלהם פועלים די טוב. בכך הם עולים עלינו כמו שהם עולים עלינו ביכולת התעמולה, ויכולת הצגת עמדתם. אבל ללא ספק, לפעמים הם שוגים. על שגיאה אחת שלהם דברתי במאמרי האחרון: אי שליטה בגובה הלהבות, שהביאה למצבם המדורדר בהווה, ואפשר להוסיף לכך גם שגיאות קטנות יותר: את הכישלון בפרשת קארין איי וגם יצירת המסמכים הרשמיים שהעידו על הקשר החד משמעי בין ערפאת והטרור, ואי הבנת הצורך בהסתרתם או השמדתם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהודעתי שאלתי שאלה שחשבתיה לרטורית: האם מישהו מאמין שאבו מאזן יילחם בחמס מלחמה ממשית. (התכוונתי שיהיו ממש חילופי אש עם פצועים והרוגים ביניהם, יענו "בלי בג"ץ ובצלם.", וחשבתי שברור שאיש לא מאמין בכך) נראה שיש בכל זאת מישהו שמאמין, ולכן השאלה אינה רטורית כלל: גרנות מהטלוויזיה. בדברי פשרנות בטלוויזיה בחדשות הערב שמעתי אותו אומר ש "לא יהיה מנוס" מקרבות כאלה. ובכן, אולי תהיה זאת נקודת המבחן. אם באמת נזכה לראות קרבות כאלה, אעשה הערכה מחדש של כל מערכת דעותיי על העניין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, אמנם נאמר "אל תחסום שור בדישו", אך דומני שאתה מפריז בהערכתך כי הישראלים עוצמים עין בעניין השאיפה הפלסטינית ל"זכות השיבה" (או כניסוחו החדש של סילבן שלום "רצון השיבה"). נכון שבזמן תהליך אוסלו הייתה הכחשה והסתרה בציבור הישראלי ובתקשורת של הרטוריקה הפלסטינית שנגעה "לזכות השיבה" ולשאיפותיהם האחרות, אך "מלחמת אל-אקצה" שינתה זאת מן הקצה אל הקצה. כל אנשי השמאל שדבקו בהכחשה הזאת הפסיקו להיות רלוונטיים, הציבור הישראלי מאס בהם. ביילין לא הצליח להיבחר כחבר כנסת, שריד נאלץ להתפטר מראשות מרץ שאיבדה כמעט מחצית מכוחה האלקטורלי. ומצנע, שדבק אף הוא ב"סדר היום הישן" של השמאל, התרסק במהירות שיא. במאמר ב"הארץ" שואל יואל מרכוס מהרב עובדה את הביטוי "עיזה עיוורת" ומדביק אותו לשרון בטענה שהוא נוהג כאיכר ערמומי ואינו מנסה לפרוץ את "הקיפאון המדיני":http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... בלי קשר לבקורתו של מרכוס, בדבר אחד הוא צודק, שרון לא יקדם תהליך מדיני אמיתי בעתיד הנראה לעין. שרון מוכן לשחק את המשחק הדיפלומטי של תהליך שלום וירטואלי, ואם הוא מוכן לוותר כביכול על הכרזה פלסטינית על ביטול "זכות השיבה" כתנאי למו"מ, זה רק משום שברור שזה לא יאפשר את התחלת התהליך הווירטואלי הקרוי "מפת הדרכים". אבל ברור לכול ש"המפה" אינה אלא להטוט דיפלומטי הכרחי, אפילו אפי איתם מבין את זה ולא משמיע איומי פרישה מהממשלה. יותר משנתיים וחצי של מלחמה למדו את הישראלים לקח מר, ובעלי זיכרון קצר מקבלים תזכורות מתפוצצות כל העת, כך שאין לך מה לדאוג יותר מדי - רוב הישראלים כבר הפיקו את הלקחים מתהליך אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, לפני כשנתיים כתבתי בתגובה 29692 ובתגובה 31947 כמה דברים אפויים למחצה על שרון ומדיניות האי-מדיניות שלו. שערתי שמטרתו היא להשאיר כמה שיותר שטח בבעלות ישראלית, כנראה משלוב של מניעים בטחוניים ורגשיים. המחיר הוא בהמשך השליטה על תושבי ועזה, הקרבת חיי המתנחלים, וסיכונים גדולים יותר בטווח הארוך (וזה לפני 9/11). בהמשך הפתיל אתה הוספת את תגובה 29933 בה כתבת שמדיניות הממשלה היא לא לתת לגויים כלום אבל לא להרגיז אותם יותר מדי ולתת לזמן לעשות את שלו, והכל "תקוע, תקוע, תקוע". למבוכתי, אלכס גם כתב תגובה 30015 (כנראה שהמבוכה לא גדולה עד כדי שתמנע ממני לקשר את התגובה שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש*ה*נקודה הבעייתית הן בהסכמי אוסלו והן במפת הדרכים היא שמתחילים לעשות מהלכים בשטח מבלי שיש נקודת יעד מוסכמת. ההגדרה שבה אתה מגדיר את הביקורת שלי כעצימת עין לעניין זכות השיבה אינה מדוייקת. כולם אומרים שלא יקבלו לעולם את זכות השיבה כולל גם יוסי ביילין ויוסי שריד וכולם כולל שני אלה כנראה כנים באמירתם זו. אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שהם מוכנים למרות הצהרתם ולמרות שהצהרתם זו נאמרת ככל הנראה בכנות, "לצעוד קדימה" כשהם דוחים את הבעייה הזאת לעתיד, וכאילו עוקפים אותה. מבחינה זו מה זה חשוב שביילין ושריד הוזזו ע"י הציבור ? במקומו הוא בחר בשרון שמחזיק ממש באותה גישה. כהסטוריון, האם אתה מכיר מקרים בהסטוריה שבהם נפתר סכסוך בצורה מדורגת (אני מתכוון לכך שצד אחד ויתר על טריטוריה על חשבון משהו עתידי שלא הוגדר מראש. זה לא הפסקת אש או הפרדת כוחות בין צבאות, שבהם יש יתרון לצדדים לגופם של דברים בהווה.) ? נראה לי שזו המצאה יחודית של גיבורי אוסלו, והם הצליחו כל כך להכניס את הרעיון לראשנו, שכמעט כל הציבור וגם האמריקאים והאירופים לא מסוגלים להבין שיכול להיות גם משהו אחר בינינו ובין הפלשתינים, כפי שהיה תמיד בפתרון סכסוכים בין עמים. וזכות השיבה אינה הנקודה היחידה. אפילו ברק שהסכים לתת לדעתי מעבר למקובל בציבור, דיבר על גושי התנחלויות גדולים. גם זו נקודה מאד קשה שקשה לראות איזו הסכמה אפשר יהיה להשיג בעניינה, ובכל זאת מוכנים ללכת קדימה לפני שהסכמה כזאת מושגת. אולי כמענה לביקורת הזאת שלי אתה אומר ששרון לא מתכוון באמת. אני לא יכול לקבל ניתוח כזה. בכלל אין לי כל עניין לחבר אלקטרודות לראשו של שרון כדי לבחון את כוונותיו. את זה אני משאיר לבלבן ולחסידיו. מה שמעניין אותי הוא רק מה ששרון עושה ומה שהוא אומר ולמה יכולים להוביל הדברים שהוא אומר. ניתוחים לגבי המחשבות שלו אינם רלונטיים לדעתי בכלל. ולכן, ללא כל קשר לשדות החשמליים בראשו של שרון, מה שהולך לקרות בסיפור החדש הזה שנקרא "מפת הדרכים" הוא ברור ובוהק. לפלשתינים יש מצד אחד זמן. אין הם ממהרים לשום מקום. מצד שני הם בוחנים היטב את מה שקורה בשטח ואת התגובות שלנו. כרגע הם מנסים לפגע ככל יכולתם (בניגוד לדעתו של אבו מאזן), ואנו נמצאים במצב שליטה כזה בשטח שמצליחים בכל זאת לשמור על רמה די סבירה של ביטחון שאפשר לחיות אתה (כמו שאפשר לחיות עם תאונות הדרכים שבהם סטטיסטית מספר הנפגעים בהרוגים ופצועים רב בהרבה). מצד שני יש אולי לא לחץ אבל צפיה מאתנו ש"נתקדם" כשהפיגועים האלה משמשים לנו סיבה לא לעשות זאת בינתיים בצורה משמעותית. אבו מאזן משוחח עם אנשי החמס והג'יהד האיסלמי ומנסה לשכנע אותם להוריד את גובה הלהבות. בשיחות האלה יש כבר הסכמה (כפי שחזיתי בעבר, בניגוד לתחזיות פרשנים כעודד גרנות) שמלחמה ביניהם לא תהיה וגם לא יהיה איסוף נשק (הבאתי קישורית במקום אחר לכך). אם המצב יישאר כך עוד זמן מה סביר מאד להניח שהחמס והג'יהד הפלשתיני ישתכנעו גם בגלל הישגיהם המופחתים שמה שמציע אבו מאזן: הפחתה של גובה הלהבות יכול לתת להם שהות להתחזק ולצבור כוח בדיוק כשם שאבו מאזן אמר בפרוש (בנאום לעמו שראיתי בטלויזיה), וכפי שהוא בודאי מסביר להם בשיחות הסודיות ביניהם בצורה הרבה יותר מהותית. הפחתת הטרור לאחר שקבלתנו את מפת הדרכים תעמיד אותנו בדילמה. יתחיל ויכוח בתוכנו אם ההפחתה היא מספקת. אם ינצחו הנצים ונישאר במקומנו יעשו גופי הטרור הפחתה נוספת בגובה הלהבות ואולי אפילו יפסיקו את הטרור לחלוטין. ברגע זה לא נוכל כבר לעמוד בלחץ ונהיה חיבים לזוז לפי תכנית מפת הדרים שלה התחייבנו. זה בכלל לא קשור בכוונותיו של שרון. זה מה שיהיה חייב לקרות. אני חושב שמיותר להמשיך בתאור התסריט. כולנו הרי עברנו את אוסלו . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא יבש הדיו מעל הדברים שכתבתי וכבר יש שתי ידיעות מעניינות בחדשות הערב בטלוויזיה. הראשונה היא ששרון מגייס את שרי הממשלה לתמיכה במפת הדרכים, וישנה התנגדות של מפלגות הימין וכחמישה שרים מהליכוד. למה הם מתנגדים ? ללא כלום ? בודאי לא. ישנם צעדים בשטח שממשלת ישראל עומדת להתחייב עליהם. הדבר השני המעניין הוא שראשי החמס אומרים שיסכימו בתנאים מסויימים להפסיק את הפגיעה ביעדים אזרחיים. תאמין לי. לא היה לי שום קשר עם רנטיסי והוא לא מציית להנחיות שלי. . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |