בתשובה לג. שמעון, 23/05/03 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב ש*ה*נקודה הבעייתית הן בהסכמי אוסלו והן במפת הדרכים היא שמתחילים לעשות מהלכים בשטח מבלי שיש נקודת יעד מוסכמת. ההגדרה שבה אתה מגדיר את הביקורת שלי כעצימת עין לעניין זכות השיבה אינה מדוייקת. כולם אומרים שלא יקבלו לעולם את זכות השיבה כולל גם יוסי ביילין ויוסי שריד וכולם כולל שני אלה כנראה כנים באמירתם זו. אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שהם מוכנים למרות הצהרתם ולמרות שהצהרתם זו נאמרת ככל הנראה בכנות, "לצעוד קדימה" כשהם דוחים את הבעייה הזאת לעתיד, וכאילו עוקפים אותה. מבחינה זו מה זה חשוב שביילין ושריד הוזזו ע"י הציבור ? במקומו הוא בחר בשרון שמחזיק ממש באותה גישה. כהסטוריון, האם אתה מכיר מקרים בהסטוריה שבהם נפתר סכסוך בצורה מדורגת (אני מתכוון לכך שצד אחד ויתר על טריטוריה על חשבון משהו עתידי שלא הוגדר מראש. זה לא הפסקת אש או הפרדת כוחות בין צבאות, שבהם יש יתרון לצדדים לגופם של דברים בהווה.) ? נראה לי שזו המצאה יחודית של גיבורי אוסלו, והם הצליחו כל כך להכניס את הרעיון לראשנו, שכמעט כל הציבור וגם האמריקאים והאירופים לא מסוגלים להבין שיכול להיות גם משהו אחר בינינו ובין הפלשתינים, כפי שהיה תמיד בפתרון סכסוכים בין עמים. וזכות השיבה אינה הנקודה היחידה. אפילו ברק שהסכים לתת לדעתי מעבר למקובל בציבור, דיבר על גושי התנחלויות גדולים. גם זו נקודה מאד קשה שקשה לראות איזו הסכמה אפשר יהיה להשיג בעניינה, ובכל זאת מוכנים ללכת קדימה לפני שהסכמה כזאת מושגת. אולי כמענה לביקורת הזאת שלי אתה אומר ששרון לא מתכוון באמת. אני לא יכול לקבל ניתוח כזה. בכלל אין לי כל עניין לחבר אלקטרודות לראשו של שרון כדי לבחון את כוונותיו. את זה אני משאיר לבלבן ולחסידיו. מה שמעניין אותי הוא רק מה ששרון עושה ומה שהוא אומר ולמה יכולים להוביל הדברים שהוא אומר. ניתוחים לגבי המחשבות שלו אינם רלונטיים לדעתי בכלל. ולכן, ללא כל קשר לשדות החשמליים בראשו של שרון, מה שהולך לקרות בסיפור החדש הזה שנקרא "מפת הדרכים" הוא ברור ובוהק. לפלשתינים יש מצד אחד זמן. אין הם ממהרים לשום מקום. מצד שני הם בוחנים היטב את מה שקורה בשטח ואת התגובות שלנו. כרגע הם מנסים לפגע ככל יכולתם (בניגוד לדעתו של אבו מאזן), ואנו נמצאים במצב שליטה כזה בשטח שמצליחים בכל זאת לשמור על רמה די סבירה של ביטחון שאפשר לחיות אתה (כמו שאפשר לחיות עם תאונות הדרכים שבהם סטטיסטית מספר הנפגעים בהרוגים ופצועים רב בהרבה). מצד שני יש אולי לא לחץ אבל צפיה מאתנו ש"נתקדם" כשהפיגועים האלה משמשים לנו סיבה לא לעשות זאת בינתיים בצורה משמעותית. אבו מאזן משוחח עם אנשי החמס והג'יהד האיסלמי ומנסה לשכנע אותם להוריד את גובה הלהבות. בשיחות האלה יש כבר הסכמה (כפי שחזיתי בעבר, בניגוד לתחזיות פרשנים כעודד גרנות) שמלחמה ביניהם לא תהיה וגם לא יהיה איסוף נשק (הבאתי קישורית במקום אחר לכך). אם המצב יישאר כך עוד זמן מה סביר מאד להניח שהחמס והג'יהד הפלשתיני ישתכנעו גם בגלל הישגיהם המופחתים שמה שמציע אבו מאזן: הפחתה של גובה הלהבות יכול לתת להם שהות להתחזק ולצבור כוח בדיוק כשם שאבו מאזן אמר בפרוש (בנאום לעמו שראיתי בטלויזיה), וכפי שהוא בודאי מסביר להם בשיחות הסודיות ביניהם בצורה הרבה יותר מהותית. הפחתת הטרור לאחר שקבלתנו את מפת הדרכים תעמיד אותנו בדילמה. יתחיל ויכוח בתוכנו אם ההפחתה היא מספקת. אם ינצחו הנצים ונישאר במקומנו יעשו גופי הטרור הפחתה נוספת בגובה הלהבות ואולי אפילו יפסיקו את הטרור לחלוטין. ברגע זה לא נוכל כבר לעמוד בלחץ ונהיה חיבים לזוז לפי תכנית מפת הדרים שלה התחייבנו. זה בכלל לא קשור בכוונותיו של שרון. זה מה שיהיה חייב לקרות. אני חושב שמיותר להמשיך בתאור התסריט. כולנו הרי עברנו את אוסלו . . . |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |