בתשובה לאליהו, 28/04/03 0:25
רורשאך וגרפולוגיה 143180
כמה תגובות למאמר הציגו את מבחן רורשך כדוגמא נוספת למבחן שתקפותו מוטלת בספק, למשל תגובה 141620 או תגובה 139817.

מגזין הניו יורק טיימס פירסם השבוע מאמר לו הוא קרא "קורס מזורז ברורשך" שבו כתוב על מבחן שנמצא בשימוש נרחב אך שרוי במחלוקת. המחלוקת נהפכה לסמל לפער העמוק שנפער בין מצדדי המבחן למבקריו.

בסקר שנערך על ידי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, %82 מהחברים ערכו את המבחן "לפעמים" ו-%43 אחוז בתדירות גבוה יותר. תוצאות המבחן משמשות לשם דיאגנוזות של מחלות נפש, התנהגות אלימה, טראומות מודחקות, בקשות חנינה, השגחה על ילדים ועוד.

לפרופסור ג'יימס ווד מאונ' טקסס יש שלוש טוענות בסיסיות נגד מבדק כתמי הדיו:

1. אין נורמות מדויקות שיכולות לשמש כקנה מידה בהשוואת אנשים בריאים וחולים.

2. הבדיקה חסרת אמינות משום שתוצאות רבות ניתנות על ידי התקשמות סוביקטיבית של הבודק.

3. לא ניתן לוודא את התוצאות בצורה מדעית משום שהבדיקה לא מודדת את מה שהיא מתימרת לבדוק והיא איננה עקבית ביחס לבדיקות ודיאגנוזות אחרות.

בספר שווד כתב (יחד עם אחרים) הוא אומר שלמרות שיש פסיכולוגים שטוענים שמבחן רורשך הוא חסר תועלת לחלוטין, הוא [פרופ' ווד] חושב שיש בו תועלת מסוימת אם כי מיחסים לו חשיבות מופרזת.

ישנם מספר "אשליות מנטליות" שמוסיפות להילה של מבחן רורשך כמו:

1. "אישור מוטה", אם הבודקים מניחים מראש שהתרשמות אישית יכולה לתת תוצאות אמיתיות, כמעט תמיד ימצאו עובדות תומכות.

2. "תאימות אשליתית" כשהבודקים מאמינים שהם רואים תאימות חזקה בין תוצאות המבדק לבין אישיות, גם כשאין כל תאימות.

3. "אשלית של פתולוגית יתר" בה בודקים יכולים להגיע בטעות למסקנה שמבחן כתמי דיו יכול לתת תובנות עמוקות יותר ממבחנים אחרים שאינם בעלי "פתולוגית יתר".

פרופסור אירוינג ווינר, פסיכולוג מאונ' פלורידה (שבעבר שימש כיועץ בשכר למגיני הבדיקה) טוען שווד מראה חוסר אחריות פרובוקטיבית, ושמספר קטן של אנשים יוצאים כנגד קבוצות בינלאומיות שמקבלות תוצאות טובות מהמבדק.

____________

אני לא רוצה להוסיף שום הערה משל עצמי, וכל אחד יוכל להתרשם מהמאמר בלינק הזה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים