בתשובה לענת זיו, 19/04/03 23:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשאלתך, כן, בהחלט. באור שונה. עוד לפני שקראתי את המאמר, שמתי את הגרפולוגיה יחד עם כתמי רורשאך, שאלון 300 ושאר מבחני אישיות ופסיכומטריה. זה לא השתנה, ועדיין נראה לי נכון לשים אותם יחד. מה שכן השתנה, זה רמת האמינות שייחסתי למבחנים מסוג זה - אם פעם נהגתי לחשוב שהמבחנים האלה שווים משהו (אני מצליח בהם מאד, אז היה לי קל לחשוב כך), היום אני מעריך אותם הרבה הרבה פחות. נראה שבעתיד, אם וכאשר אשכור מישהו לעבודה, זה יהיה על בסיס האינטואיציה שלי בלבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להצליח מאוד במבחן רורשאך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את זה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול ''מה המשמעות של הצלחה במבחן אישיות''. אבל לא משנה. אני יודע שאני סתם נודניק וזה לא בקונטקסט של הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הספציפי של מבחן רורשאך, אני מניח ש'הצלחה' פירושה שלא יאבחנו אצלך סכיזופרניה, פרנויה, או קיבעון אנאלי. מחקרים מסודרים שבחנו את הנושא לא מצאו קשר כלשהו בין הפרשנות המוענקת למענה על המבחן לבין אישיות הנבדק. המבחן הזה, כמו רובם הגדול של אמצעי ה'אבחון' הפסיכולוגיסטיים, מעיד על דמיונו היוצר של הבוחן, ולא אומר דבר משמעותי על הנבחן. אם כן, הדרך להתמודד עם השטויות האלה היא לעשות שיעורי בית וללמוד בצורה מסודרת איך צריך להשיב עליהם כדי לקלוע לפרשנות המקובלת של 'תקינות נפשית'. זאת מכיוון שמדובר בשרלטנות שמוצגת כאמצעי אבחון תקף ונכפית ככזאת, ועל כן היחס אליה צריך להיות בהתאם - לדעת איך להתמודד איתה כדי למנוע 'דיאגנוזה' אקראית לחלוטין, שאינה מושפעת מאישיות הנבדק או מרובד ממשי כלשהו של המציאות כהווייתה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |