|
במקרה הספציפי של מבחן רורשאך, אני מניח ש'הצלחה' פירושה שלא יאבחנו אצלך סכיזופרניה, פרנויה, או קיבעון אנאלי. מחקרים מסודרים שבחנו את הנושא לא מצאו קשר כלשהו בין הפרשנות המוענקת למענה על המבחן לבין אישיות הנבדק. המבחן הזה, כמו רובם הגדול של אמצעי ה'אבחון' הפסיכולוגיסטיים, מעיד על דמיונו היוצר של הבוחן, ולא אומר דבר משמעותי על הנבחן. אם כן, הדרך להתמודד עם השטויות האלה היא לעשות שיעורי בית וללמוד בצורה מסודרת איך צריך להשיב עליהם כדי לקלוע לפרשנות המקובלת של 'תקינות נפשית'. זאת מכיוון שמדובר בשרלטנות שמוצגת כאמצעי אבחון תקף ונכפית ככזאת, ועל כן היחס אליה צריך להיות בהתאם - לדעת איך להתמודד איתה כדי למנוע 'דיאגנוזה' אקראית לחלוטין, שאינה מושפעת מאישיות הנבדק או מרובד ממשי כלשהו של המציאות כהווייתה.
|
|