בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/04/03 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם תצטרף, אז תהפוך מחר לפוליטיקאי, אבל מהכרות וירטואלית איתך, לא אחד שהניתוח הבלבני יעבוד עליו טוב במיוחד (וזו מחמאה, דב). כפי שכתבתי במאמר, התאוריה הזו היא תאוריה מקורבת, שעובדת טוב יותר ככל שהפוליטיקאי בכיר ומנוסה יותר (וגם פה, יש כמובן איזו אמירה על פוליטיקה), שכן אז הוא טוב יותר בשימוש במילים ככלי להשפעה על המציאות. אם אתה, לדוגמא, תתחיל כפעיל האיחוד, ואז תטפס לאיטך עד שתצליח להכנס לכנסת במסגרתם, אני מבטיח לך שהתהליך ישנה אותך במידה מספקת כך שהקירוב יעבוד עליך טוב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים ישראלים שיודעים להשתמש במילים ככלי להשפעה על המציאות? אני יכול להעלות בדעתי דוגמא או שתיים, אבל אני לא חושב שיש בקרב הפוליטיקאים שלנו רטוריקנים גדולים (אפילו בינוניים מאוד קשה למצוא ומקרים מצחיקים, רובי ריבלין למשל, יש בשפע). אבל יכול להיות שאני רואה יותר מדי PMQs ודיונים בערוצים בריטיים וקנה המידה שלי השתבש לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיזה של ע''ב צריכה להסביר, איכשהו, את הצלחתם של עילגים, גמגמנים, אנאלפביתים וטפשים סתם בפוליטיקה הישראלית. אפשר להתחיל במוסף סופ''ש האחרון של ידיעות, בכיכובה של הגב' מהכותרת. אם היא היתה מסתמכת על שימוש במילים כמקור הצלחה (והכנסה) היא הייתה גוועת ברעב מזמן, ממש כפי שאריק שרון לא היה זוכה להצלחה כבירה בתור רקדנית בלט. לאחר ביקור בבית הלבן התפלא ח''כ מסויים ששמו נשמט מזכרוני כרגע, על כך שצבעו של החדר בכלל לא סגול. עכשיו גלעד צריך להסביר לי איזו מטרה שירתה ההתבטאות הזאת, שהרי לא נכון מצידי להניח שהנ''ל פשוט טועה במשמעות הביטוי סגלגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מבין את ע"ב יותר במסגרת של תרבות Debate, בה הפוליטיקאים יודעים *בדיוק* מה הם עושים כאשר הם פותחים את הפה, שמנסה ליצור מציאויות ע"י מילים, טיעונים, נאומים (שבנויים כהלכה במסורת הפאתוס אתוס לוגוס אתוס פאתוס וכו') והתחכמויות מילולויות. אני לא חושב שזו הנורמה אצלנו (מלבד מספר דוגמאות שוליות). אני לא חושב שבישראל הפוליטיקאים נוהגים (בטח שלא מצליחים) להבנות (או לעוות) מציאות באמצעות מילים. הם יותר מדי מתבלבלים, נופלים בלשונם, סותרים את עצמם, לא מצליחים להגיד בדיוק את הדבר אליו התכוונו, *טועים* וחוזרים בהם מדיעותיהם (בשל הבלאגן האידאולוגי המובנה במפלגות שלנו). יותר מכך! לדעתי רטוריקן טוב, לא יצליח להיות בישראל פוליטקאי טוב (היום). לפוליטיקה הישראלית יש שטיקים אחרים. כשאני מדמיין את מסדרונות הממשל בישראל, אני לא מדמיין פוליטיקאים ועובדי ציבור מתוחכמים שזוממים מזימות, שאומרים תמיד *בדיוק* את הדברים שישרתו את מטרותיהם ומצליחים להפעיל מניפולציות מילוליות בסגנון התוכנית "Yes, Prime Minister". אני לא אומר שאין מניפולציות (זה יש והרבה), אני פשוט אומר שהן לא רטוריות. ע"ב אולי מסביר את המציאות טוב יותר, אבל לדעתי זו לא המציאות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבלבן אומר שהפוליטיקאים משתמשים במילים כמכשיר, נראה שמצטייר אצלך דימוי של שימוש במילים ובטיעונים כדי לשכנע, וכך להשפיע על המציאות. לא זו הכוונה. נבחן, למשל, בכיר בחיזבאללה שאומר, כאשר צה"ל עדיין נמצא בדרום לבנון, "גם אם צה"ל יסוג נמשיך להילחם עד לשחרור ירושלים". אין כאן רטוריקה מתוחכמת, ואין כאן נסיון שכנוע. ובכל זאת, יש כאן השפעה על המציאות: ישראלי שישמע זאת פחות ירצה שצה"ל יסוג מלבנון. שימוש כזה במילים אפשר לעשות גם כאשר השפה והטיעונים עילגים וחסרי אלגנטיות. אם נוריד מהתגובה שלך את הטענות על חוסר האלגנטיות והתחכום הרטורי של פוליטיקאינו, נישאר עם טענה שהם בכל זאת יותר טועים ופחות מודעים לדבריהם מפוליטיקאים באנגליה. תצטרך לעבוד קצת יותר קשה כדי לשכנע אותי *בזה*. ואפילו אם כן, זה אנלוגי לטענה שהמהנדסים בישראל פחות דייקנים מהמהנדסים באנגליה: יכול להיות, אבל זה לא אומר ש*ההנדסה* כאן שונה מבאנגליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאר לעצמך שהייתי מציג תיאוריה "מדעית" שקשורה דווקא במקצוע העיתונאות. והייתי אומר בהכללה: "העיתונאי אינו מנסה לספר לנו את האמת. תמיד יש לו מטרה מסויימת. לכן תמיד יאסוף רק את העובדות שמתאימות לו, ויעלים את האחרות, ולא רק זאת אלא שיזין אותנו גם בעובדות לא נכונות לצורך מטרתו. אין מדובר בחוסר יושר מצדו אלא שזו מהות מקצוע העיתונאות." עכשיו כשיש לנו תורה, צריך להוכיח אותה. ומה מהות ההוכחה ? מתחילים הסיפורים. הנה עיתונאי זה עשה כך וידוע שהוא חושב כך, והמתנגדים יביאו דוגמאות נגדיות ולא נצא מזה שום דבר, כמו שקורה הרבה בויכוחים עקרים באייל. איך בכלל אפשר להתייחס לתיאוריה מסוג זה כמדע ? צריך לאסוף את כל עיתונאי העולם ולהתחיל לבחון אותם אחד אחד זה כמובן לא מעשי. אז אולי הדרך היחידה היא להשתמש בכלים סטטיסטיים. כלומר לקחת מדגם מקרי של עיתונאים, כמה שיותר גדול ולראות איזה אחוז מהם אולי עונה על המשפט המכליל (וגם זה קשה, כי תמיד יכולים להתעורר ויכוחים, בקשר לכוונות הנבחנים.) מה שקורה, עד כמה שאני מבין בתיאוריה של בלבן, שהדבר המדעי היחיד שאפשר לעשות, הבחינה הסטטיסטית, לא נעשה. כולם מסכימים שיש פוליטיקאים (אולי שולמית אלוני יעל דיין וד"ר אלדד, הדוגמאות שהבאתי קודם), שאצלם זה לא קורה, אבל מעולם לא ראיתי מספרים: אצל אחוז כזה וכזה התורה תקפה. לכן קשה להתייחס ברצינות לתורה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבלבן מציג היא לא תיאוריה שמסבירה איך פועלים פוליטיקאים, אלא כלי ניתוח - איך תפעל כדי להסביר מדוע פעל פוליטיקאי כמו שפעל. ככה לפחות אני הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו, אני חושב, בעיה כללית של כל הוכחה במדע ה"רך". כל הוכחה במדעי המדינה היא לא יותר מאשר אוסף של דוגמאות, פשוט כי אין משהו אחר. זה לרישא, אבל לסיפא של דבריך - באמת יכול להיות מעניין תיקוף סטטיסטי של בלבן. אתה יכול להציע מבחן תקף? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |