בתשובה לאמיר קורן, 07/01/01 1:31
עוד שטויות 14151
1.
טוב, בסדר, אמרתי שלאו דווקא הורגים. נלחמים, מאיימים. מה שזה לא יהיה. (נכון שזה דיון מרתק, שהועלה לדרגת אמנות וולגרית ע"י פרופ' אמוץ זהבי). הנק' היא שדבר ראשון - הזכרים מתמודדים על הנקבות, ו*במאבקים אלה* הגדולים שורדים. (שורדים == מנצחים, אין הכרח שהמפסידים ימותו).
עתה, הקטנים שהפסידו - גם אם לא מתו - הרי שיתרבו בהצלחה פחותה, אם בכלל. ולכן תכונת הגודל תתפשט. זה הכל. כתופעה נוספת כמובן הנקבות שמות לב לכך שהזכרים

הגדולים מיטיבים להתרבות, ולכן יעדיפו אותם כאבות לילדיהן, בכך הגודל הופך ל'איתות' לנקבות וכו' (שוב - זהבי...)
2. תמיד יש מאבקי כח, הכל עניין של מידה. בקרב בני האדם יש שילוב מעניין של מונגמיה יחד עם מאבקי כח. אבל לא רק בקרב בני אדם, כפי שאמרת.
3. כאן אני כבר לא ממש מסכים. נכון, חברה מודרנית, מדינות רווחה ועוד - אלו תופעות יחודיות לבני האדם. אולם אפילו אותם ניתן להסביר (אני מודה - הסברים דחוקים) ע"י התפתחויות אבולוציונית.
דווקא בהתנהגותינו המינית נשארנו די קרובים למקור. אכן - פוליאנדריה נדירה ביותר. אני חוזר - פוליאנדריה כמעט ואינה קיימת. אם כבר היא קיימת, אזי רק במקרים קיצוניים. אחד מהם הוא הדוגמא המצוינת של יובל, בהודו, במקרה זה הזכרים מוכנים לחלוק נקבה, אבל רק בתנאי שמי שמתחלק איתם הוא קרוב משפחה, כלומר בכל מקרה האינטרס הגנטי נשמר.
דוגמא נוספת קיימת בקרב אסקימואים - שם בגלל תנאים קיצוניים כאלה ואחרים - נוצר מצב בו יש רוב גברי משמעותי, ועל כן, מספר זכרים מוכנים לחלוק נקבה אחת. אגב, במידה והאיזון המספרי חוזר לתקנו, הפוליאנדריה מתפוררת.
אין המין שלנו שונה ממינים שונים במידת האלטוראיזם, או הדאגה ל"חברה" בהקשר להתנהגות מינית. אם כבר - הרי ששכללו את היכולת של זכרים רבים לצאת כנגד זכר אחד רב השפעה. או זכרים רבים אחרים. בקיצור - אם כבר ההתארגות החברתית "תרמה" משהו למען המין האנשי, הרי שהיא באותה מידה הביאה לאסונות רבים ומשונים על אותו מין אומלל.
לסיכום - ברור כי אנו שונים (דווקא כן בגלל המצאת הגלגל, כלומר טכנולוגית). אך התנהגותית. בעיקר בתחום המיניות - אנחנו עדיין פרימטים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים