בתשובה לאריאל ירושביץ', 06/01/01 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. זכרים במינים זירתיים, אותם מינים שבהם הזכרים נלחמים כמו משוגעים על שטחי טריטוריות שלפעמים אינן עולות אפילו על כמה מטרים רק כדי שנקבות יציפו אותן כלל לא הורגים אחד את השני, במקרים הנדירים ביותר ישנם מקרי מוות ובעלי החיים מבצעים שורה של מחוות טקסיות לפני הקרב ובזמן הקרב כדי להימנע מקרב בכלל ואם כאשר כבר נכנסים לקרב אזי כדי למנוע פציעות ומוות. בהרבה מקרים הזכרים מנתקים מגע אחרי שלב ההערכה ובמינים שאינם זירתיים הדבר עוד בולט יותר. בעלי חיים שאינם מסוגלים לאותת על כניעה או אינם יכולים לסגת הם אלו שמתים ודבר זה מתרחש בדרך כלל רק במצבי עימות מלאכותיים שיוצר האדם הגודל של הזכרים לא נקבע בגלל שהקטנים מתים! הקטנים זוכים לשרוד ואם יורשה לי לאמר במקרים רבים הקטנים גם מצליחים לשמור על נתחי שטח טובים למשך זמן ולהדוף נסיונות כיבוש דבר שמביא נקבות לשטחם ויוצר הרמונות במינים מסוימים ומשגלים מזדמנים רבים במינים אחרים (כן הנקבות באות מרצונן אל הזכר בעל פיסת טריטוריה טובה) הסיבה לגודל היא קרובה לדבריך - גודל עוזר בהרתעה לפני הקרב ובכך מרחיק זכרים ושומר עליך שלם. גודל עוזר גם כשנכנסת לעימות ועוזר לך לצאת כשידך על העליונה, דבר שעושה רושם על זכרים שחושבים להתמודד איתך ועל נקבות שמחפשות זכר. 2. הסיבה למונוגמיה אינה בשל העובדה שלזכרים "נמאס" מהקרבות הבלתי פוסקים וממאבקי הכוח משום שגם במינים מונוגמיים מאבקי הכוח על הטריטוריה המשפחתית אינם פוסקים ולמעשה גם הנקבה בחלק מהמקרים משתתפת בהם נגד מינים אחרים ובני מינה שלה. מונוגומיה קיימת במינים שזקוקים לשני הורים כדי לקיים את הצאצים נקודה. לכן במינים אלו הזכרים והנקבות מתחברים למשך תקופה מסוימת ולאחר גידול הצאצאים נפרדים, למרות שבמינים מסוימים הזוגות נשארים למשך כל חייהם הבוגרים ביחד. בני אדם שונים מבעלי החיים בדבר אחד בלבד הם כמין שלם משתמשים בשיטות שונות ומגוונות בהתאם לתנאי המחייה שבהם הם חיים כדי לקיים את המין פעם לוקחים מונוגמיה פעם משנים לפוליגמיה ופעם מנסים ...נו ריבוי גברים לאישה אחת איך קוראים לזה, בקיצור האדם הוא יצור גמיש וסתגלתן במנהגיו יותר מבעלי חיים אחרים אבל הוא לא המציא את הגלגל (...טוב בעצם הוא כן) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ריבוי גברים לאשה מכונה פוליאנדריה. ככל הידוע לי הוא קיים רק בחלקים קטנים בהודו, בצורה מאד מסויימת: האח הבכור בוחר את הכלה המתאימה לו ולכל אחיו. אינני יודע כיצד התגבש מנהג ייחודי זה. הוא כה יוצא דופן שאינני חושב שניתן למצוא הסבר אבולוציוני לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני יודעת, מקור ה''מנהג'' הוא בכך שהאזורים שבהם מדובר הם כל כך קשים למחיה שנדרש יותר מגבר אחד כדי לפרנס אשה אחת וילדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל ידידי ריבוי גברים קיים מימים ימימה בחברות אסקימואיות מסויימות עד ימינו אנו. המדובר בעיקר בחברות הנידחות יותר שמבין החברות האסקימואיות השונות, ואם נוסיף לכך את התייחסותם הכללית של האסקימואים בעבר, ואף באופן מסויים בהווה כלפי זקניהם - נלמד לדעת כי הללו אוחזים בסולם ערכים השונה מאלה המוכרים לנו במסגרת ערכי הדמוקרטיה המערבית. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליאנדריה - ריבוי בעלים - מייצג הסתגלות לתנאים של מחסור קיצוני במשאבים. בטיבט הקרקע החקלאית זעומה ולכן כמה אחים מוכנים להיות שותפים לאשה אחת על מנת להגביל את מספר היורשים לאדמתם המשותפת. פוליגיניה -ריבוי נשים - קיים במקום בו יש קרקע בשפע ומחסור בכח עבודה. זו גם שיטה להשתלטות על קרקע. כפי שקרה עם המורמונים ביוטה. מונוגמיה מייצגת מצב ביניים של קרקע ולחץ אוכלוסין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליאנדריה - ריבוי בעלים - מייצג הסתגלות לתנאים של מחסור קיצוני במשאבים. בטיבט הקרקע החקלאית זעומה ולכן כמה אחים מוכנים להיות שותפים לאשה אחת על מנת להגביל את מספר היורשים לאדמתם המשותפת. פוליגיניה -ריבוי נשים - קיים במקום בו יש קרקע בשפע ומחסור בכח עבודה. זו גם שיטה להשתלטות על קרקע. כפי שקרה עם המורמונים ביוטה. מונוגמיה מייצגת מצב ביניים של קרקע ולחץ אוכלוסין. את ההודעה הקודמת רשמתי בטעות ללא שם ולכן אפשר לטעות ולחשוב כי מישהו אחר כתב זאת. רק אני לוקח אחריות על השטויות שאני כותב. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
It appears in places where ground parcels are so small, that are not-devidable for all males. I know it happens in North India and in Nepal.
Dudi |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טוב, בסדר, אמרתי שלאו דווקא הורגים. נלחמים, מאיימים. מה שזה לא יהיה. (נכון שזה דיון מרתק, שהועלה לדרגת אמנות וולגרית ע"י פרופ' אמוץ זהבי). הנק' היא שדבר ראשון - הזכרים מתמודדים על הנקבות, ו*במאבקים אלה* הגדולים שורדים. (שורדים == מנצחים, אין הכרח שהמפסידים ימותו). עתה, הקטנים שהפסידו - גם אם לא מתו - הרי שיתרבו בהצלחה פחותה, אם בכלל. ולכן תכונת הגודל תתפשט. זה הכל. כתופעה נוספת כמובן הנקבות שמות לב לכך שהזכרים הגדולים מיטיבים להתרבות, ולכן יעדיפו אותם כאבות לילדיהן, בכך הגודל הופך ל'איתות' לנקבות וכו' (שוב - זהבי...) 2. תמיד יש מאבקי כח, הכל עניין של מידה. בקרב בני האדם יש שילוב מעניין של מונגמיה יחד עם מאבקי כח. אבל לא רק בקרב בני אדם, כפי שאמרת. 3. כאן אני כבר לא ממש מסכים. נכון, חברה מודרנית, מדינות רווחה ועוד - אלו תופעות יחודיות לבני האדם. אולם אפילו אותם ניתן להסביר (אני מודה - הסברים דחוקים) ע"י התפתחויות אבולוציונית. דווקא בהתנהגותינו המינית נשארנו די קרובים למקור. אכן - פוליאנדריה נדירה ביותר. אני חוזר - פוליאנדריה כמעט ואינה קיימת. אם כבר היא קיימת, אזי רק במקרים קיצוניים. אחד מהם הוא הדוגמא המצוינת של יובל, בהודו, במקרה זה הזכרים מוכנים לחלוק נקבה, אבל רק בתנאי שמי שמתחלק איתם הוא קרוב משפחה, כלומר בכל מקרה האינטרס הגנטי נשמר. דוגמא נוספת קיימת בקרב אסקימואים - שם בגלל תנאים קיצוניים כאלה ואחרים - נוצר מצב בו יש רוב גברי משמעותי, ועל כן, מספר זכרים מוכנים לחלוק נקבה אחת. אגב, במידה והאיזון המספרי חוזר לתקנו, הפוליאנדריה מתפוררת. אין המין שלנו שונה ממינים שונים במידת האלטוראיזם, או הדאגה ל"חברה" בהקשר להתנהגות מינית. אם כבר - הרי ששכללו את היכולת של זכרים רבים לצאת כנגד זכר אחד רב השפעה. או זכרים רבים אחרים. בקיצור - אם כבר ההתארגות החברתית "תרמה" משהו למען המין האנשי, הרי שהיא באותה מידה הביאה לאסונות רבים ומשונים על אותו מין אומלל. לסיכום - ברור כי אנו שונים (דווקא כן בגלל המצאת הגלגל, כלומר טכנולוגית). אך התנהגותית. בעיקר בתחום המיניות - אנחנו עדיין פרימטים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |