|
במאמר מוזכר הקשר שעושה פאליה בין היופי, האסתטיקה וכוח השלטון. ברצוני להרחיב מעט:
פאליה טוענת שאת הזוהר והיופי ככוח, ואת הכוח כיופי, המציאו במצרים העתיקה. האצילים המצריים היו "האנשים היפים" הראשונים. כך, למשל, תרבויות עתיקות פסלו נשים כסמלי פריון, אך הן נשאו את האופי הכטוני של הטבע, לא הייתה בהן האסתטיקה האפולינית, שהמציאוה המצרים. המצרים היו הראשונים שהעניקו זוהר לשדיים קטנים, שדיים כעיטור אביבי, ולא כשקי חלב צמיגיים - דגש על קו המתאר (הקונטור) שלהם ולא על הנפח. (מצרים האפולינית, אומרת פאליה, עשתה את צעד המעבר הראשון מנקביות לנשיות כצורת אמנות אירוטית).
גם הארכיטקטורה כמבטאת כוח שלטוני הומצאה במצרים. היו מבנים ציבורים קודם לכן, אך הם לא ערבו לעין, המצרים, לעומת זאת בנו מבני ענק בעל ארכיטקטורה מרובעת, שהקו הישר משחק בה תפקיד מרכזי. כוחו של הפרעה יצר את הפירמידות, הרים מפוסלים בלבני ענק, בעלי קווים מתכנסים בקודקוד שבטאו את עוצמתו. הליניאריות של הקווים היא שנתקה את האסתטיקה הארכיטקטונית הזו מהטבע. האבן העמידה שהשתמשו בה המצרים הפכה את האמנות והשלטון כאחד לדבר עמיד ויציב. הגוף הפך לאובליסק, מרובע, פאלי, מצביע לשמים "קו אפולוני הקורא תיגר על הזמן והשינויים האורגניים".
דוגמה מאוחרת יותר, שנראית לי ממחישה את הקשר בין שלטון ליופי ואסתטיקה: במאה ה-10 רוסיה עדיין לא הייתה מגובשת, בשטחים שיהיו רוסיה שלטו נסיכים ממוצא ויקינגי, הארץ הייתה מפוצלת לערי מדינה. הגדולה בערים עתיקות אלה הייתה קייב, והנסיך הגדול של קייב, ולדימיר, היה האדם החזק של "ארץ הרוס". אך הוא ביקש כוח רב יותר, ולכן חיפש פולחן פולחן מרכזי כלשהו, שיעניק לו לגיטימיות וסמכות מעבר לכוח הצבאי שהפעיל. ולדימיר תר אחר דת אחת שתקשור את כל עממיה הפגאניים של רוסיה. וטקסטים עתיקים מספרים, שוולדימיר שלח שליחים שנפגשו עם היהודים, המוסלמים והקתולים, בחיפושיו אחר הדת "האמיתית" האחת. אנשיו הגיעו גם לקונסטנטינופול. כאן, בלב לבו של העולם הנוצרי האורתודוכסי, מצאו נציגיו של ולדימיר את הכוח והתפארת שהנסיך הגדול ביקש: השליחים שהגיעו לקונסטנטינופול התרשמו מאוד מיופייה האסתטי: "ראינו שם יופי רב כל כך, עד שלא ידענו אם אנחנו בשמים או בארץ. אנחנו יודעים רק כי אין ספק שאלוהים שוכן במקום הזה." ולדימיר המיר את דתו לנצרות משום שהזוהר והיופי האסטתיים של קונסטנטינופול ביטאו בעיניו את העוצמה והכוח שביקש. הוא אילץ גם את נתיניו להמיר את דתם, וחיזק את שלטונו באמצעות הפאר והאמנות הכנסייתית שאימץ לו מקונסטנטינופול.
|
|