בתשובה לג. שמעון, 14/04/03 18:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משהו אמר שאחרי שקוראים את הספר של פאגליה, אי אפשר להסתכל יותר על אמנות, ממיקי מאוס ועד פיקסו (נניח) בלי לחשוב על קשר מיני. אני לא בטוח במאה אחוז שהוא צודק, ואם הוא צודק הייתי מחיל את זה יותר על יצירות ספרותיות, במיוחד שירה (כמובן שלא כל השירה). זה לא הוגן לראות את הפרסונות בשירים הללו של וולך, משום הבוטות הישירה שלהם. מצד שני, זה גם לא הוגן לקרוא את וולך רק לפי פאגליה, כביכול מצאנו את המפתח היחידי לשירתה, יחסי S&M בין אדם לאדם, בין אדם לאלוהים. מה שמרתק בספר של פאגליה זה כדרך בה היא מראה לנו פרסונות מיניות בשירה שלכאורה די מרוחקת מהנושא, כמו השירה הרומנטית "התמימה" של [פרסי ביש] שלי או וורדסוורת, במיוחד שהיא מצליחה לעבות את הניתוח שלה בפרטים ביוגרפיים של המשוררים והסופרים. אם לחזור לרגע לוולך ("אני יושבת עם שמעון ומוציאה אהבה"). לפני כמה שנים התעורר סקנדל כשהציגו צילומים של [קירשנר?] גופות ערומים כרוכים בתפילין. נזכרתי בזה כשקראתי על עבודת גמר באמנות של תלמיד בתיכון חדש "חדר משלי" שכוללת ציורים של אנשים מאוננים. מה שמעניין זה שהוא החליט להציג את הציורים בצורה של ספר תפילה, גם בגלל שהוא "רצה להציג סוג של אימטימיות". http://www.tam.co.il/11_4_2003/chdashot4.htm זה לא חוכמה ל"גלות" את הכמעט מובן מאיליו בעבודות האלה, שלא לדבר על הנסיון הגובל בוולגריות לצבור כמה נקודות סנצציוניות (שזה לא משהו שלילי לכשעצמו). אולם, מעניין לראות פרסונות מיניות א לה פאגליה במקומות לא כל כך צפויים. למשל, כתבתי שפאגליה מקשרת בין מה שהיא קוראת "העין המערבית" שמפרידה ויצורת חפצים מתוך התוהו של הטבע. לטענתה, החפץ, האובייקט המובהק ביותר שיצרה תרבות המערב זה ה"עצמיות" Self (בניגוד מסוים למזרח "המתמזג"). התרבות הזו גם יצרה את מושג ה"אל" שהוא נעלה ועליון. עכשיו, מכיוון שמתקיימת דרך הגדרה מערכת יחסים היררכית בין השליט העליון לבין האדם, הרי מערכת זאת מתבטאת דרך פרסונות מיניות. אחת מהן היא הסאדומזוכיזם (וולך) שמבצבץ אולי מסידרת המחוות שהמתפלל עושה במהלך התפילה. פרשנות יהודית משוות למשל את מחוות ההשתחויות, הכריעות, עמידה ברגליים צמודות לצורה בה עבד, שבוי עומד ומתייחס לשובהו, לאדונו. על הצמדת הרגליים בתפילה נאמר שזה כמו מי שרגליו אסורות בשלשלאות. אין פה רק מחוות של כבוד או נימוס לישות נעלה, אלא שאולי רואים כאן משהו יותר קמאי. אני לא רוצה לכתוב פרברסי כי זה לא מתאים. להיפך, בראיה של פאגליה זה כמעט טבעי ומתבקש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |