בתשובה לאביב י., 11/04/03 20:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
3. האם אפשר להסתייג ולומר "פחות אלימות"? (בלי להכריע אם זוהי תוצאה של חיברות או של ה"טבע הנשי") |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יותר או פחות אלימות זה תוצאה של תנאים. כשהאישה נמצאת במצב שהיא יותר חלשה (רוב הזמן בחברה שלנו) היא פחות אלימה, כי זו לא אסטרטגיה טובה עבורה, אבל כאשר יש סיכוי סביר שהאישה תהיה לא פחות חלשה מגורמים אחרים, היא אלימה בריבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר דוגמאות? למיטב ידיעתי, גם בבתי"ס לבנות-בלבד לא תמצא אלימות ברמה שתמצא אצל בנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני יכול לדבר על כנופיות הבנות בארה"ב, או על אותו סיפור שהיה לא מזמן על שתי בחורות שתקפו והכו כמעט עד מוות "חברה" שלהן שהסתכלה עליהן לא נכון או משהו. אבל אני מעדיף, כהרגלי, לתת דוגמאות על שימפנזים: דה-וואל מספר באחד מספריו כיצד המושבה בפארק יירקס אכלסה בשלב מסויים רק נקבות וכמה צעירים שטרם הגיעו לבגרות מינית. הנקבות, בלא זכר דומיננטי מעליהן, יצרו עד מהרה שרשרת היררכית אלימה, בדיוק כמו זו שיוצרים הזכרים בתנאים נורמליים. כשהכניסו זכר אחד למושבה, הנקבות העליונות בהיררכיה ניסו בתחילה לשמור על הדומיננטיות שלהן ותקפו שוב ושוב את הזכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהן יכולות - הן אלימות. 55% מאלה שנמצאים אשמים בהריגת ילדיהם בארה"ב - אימהות. משום מה הן הורגות בעיקר בנים (64%), אל תשאלו אותי למה. child abuse באופן כללי הוא עיסוק די שוויוני, שנוטה בד"כ קצת לצד הנשים (מסתבר שסימנים כחולים מקבלים בד"כ מהאמא). אנחנו רגילים לחשוב שנשים הן בד"כ קורבן לאלימות גברית, לכך יש אפילו אישוש סטטיסטי (וכותרות עיתונים), אך אנו מסיקים מכך שגברים אלימים יותר מנשים. הסקה מוזרה דומה היא שהחברה הישראלית היא אלימה יותר מן החברה הפלסטינאית משום שבצד שלהם יש יותר "קורבנות" וקורבנות. אפשר לקבל נתונים לגבי בתי"ס לבנות בלבד מול בתי"ס לבנים בלבד? האם ההשוואה מבטלת את ההסברים האלטרנטיביים (בית ספר ציבורי מול בית ספר פרטי וכו')? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ציינתי שאני כותבת כאן רק מהבטן. אין לי נתונים על בתי"ס לבנות, יש לי רק תחושה שלא תמצא שם אלימות כמו אצל בנים. אולי אני מושפעת מדי מההתנהגות שלי-עצמי ומאיך שנראה לי שאני אתנהג במצבים מסויימים, והרי ההתנהגות שלי מושפעת מאוד מהיותי אשה בחברה שלנו, כמובן, כך שאי אפשר להכליל ממנה הרבה. קל מאוד להיכנס להסבר על איך למדתי באופן תת-מודע להתגבר על דחפים רגעיים לאלימות, בעוד הגבר הממוצע מרשה לעצמו לפעול יותר בחופשיות כשהוא חווה דחף אלים. מה שלא תהיינה הסיבות, יצרנו חברה בה זכרים מקבלים לגיטימציה לנהוג באלימות דרך התרוץ של אהדת קבוצת ספורט, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם אני לא אדם אלים. למה אי אפשר להסביר באותה מידה איך אני למדתי באופן תת-מודע להתגבר על הדחפים הרגעיים האלימים? (למעשה, מה תת-מודע בזה? חלק בולט מחינוכו של כל ילד זה להתגבר על הדחפים הללו, הלא כן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור. אבל החינוך שלך היה דואלי - מצד אחד להתגבר על דחפים, מצד שני ''להיות גבר'' ואולי להחזיר או ללכת מכות מדי פעם נתפס כ''בסדר גמור'', במיוחד בחברה הצה''לופילית שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני גם הבנות בבי''ס היסודי לא התביישו להחזיר. מאוחר יותר זוהרן של ה''מכות'' הועם משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהן רוצות, הן אלימות. אין לכך שום התייחסות ליכולת וכך בנוגע לכלל האנושות. הנתון שציינת (55% וכו') מתעלם מפרט מהותי אחד והוא: מצב נפשי. אכן נמצא שתופעות פסיכוטיות כגון "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" ימצאו ע"פ רוב ביטוי אצל נשים מאשר אצל גברים וכן מחקרים הראו כי נשים נוטות ללקות בנפשן יותר מאשר גברים אך ללא פילוח מצבם הנפשי של הרוצחים/ות והמתעללים/ות, אין לנתונים אלה כל משמעות. את ההתעללות בילדים-בנים ותופעת הסימנים הכחולים, ניתן להסביר בעיקר מתוך ההנחה שההורה הדומיננטי ברוב העולם המערבי היא האם. גם אם שני ההורים עובדים, עדיין היא זו שתהיה האחראית על הילדים ולכן תשמש במקרים רבים "השוטר הרע" (בנימת "חכה כשאבא יחזור" שאף פעם לא יוצא לפועל). ישנן נשים שעלולות לחוש תסכול מהתפקיד האימהי והאחריות הרבה שמוטלת עליהן ומתקשות להתמודד עם מצבן. רגשות התסכול עלולים לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות אלימות ולעיתים השלכת אותן רגשות מרירים דווקא כלפי בנים שמייצגים את הבעל ("ההולל") בזעיר אנפין. על מנת לקבוע מי אלים יותר גברים או נשים, יש להגדיר תחילה על איזה סוג של אלימות אנחנו מדברים - מילולית, פיזית, מוחצנת, עצמית וכיו"ב. ישנם הבדלים בין הקבוצות השונות באופן בו באה האלימות לידי ביטוי. הנחת המוצא היא כי רגשות שליליים ואלימים מצויים בכל בן אנוש ואופן תיעולם נתון לבחירתו/ה. ניתן לקבוע כי רבים מאוהדי הכדורגל מתיקים את רגשותיהם השליליים למגרש ופורקים אותם על מנת להגיע לקתרזיס מסוים. הבעיה מתעוררת כאשר קבוצתם מפסידה ותסכולם גואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסמונת מינכהאוזן אני מכירה - אותם אנשים שבודים מחלה מלבם כדי להתאשפז בבי"ח, אאל"ט. אבל "באמצעות שליח" - ווט איז דיס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בודים, אלא גם גורמים לעצמם פגיעות גופניות אמיתיות. ''באמצעות שליח'' פירושו שהם גורמים ל''שליח'' (למשל, ילד שלהם) פגיעות גופניות אמיתיות כדי שיזדקק לטיפול רפואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בנתון מתוך סך האנשים שנמצאו אשמים ב*בית המשפט*, לכן אין מקום לטענת "חוסר שפיות". בתי משפט בארה"ב לא נוהגים לזרוק אנשים לא שפויים לבתי הכלא. השם שנתן איזה חוקר לאיזושהי תיסמונת, שמצויה יותר בקרב נשים, לא ממש רלבנטי. הפיסקה השלישית יכולה להסביר *מדוע* נשים הן אלימות יותר כלפי ילדיהן, אבל ניתן לתת הסברים לגבי מדוע גברים אלימים יותר בסיטואציות אחרות. בכלל, בשביל לעשות סימנים כחולים על יד של ילד, מספיקות חמש דקות ביום ואפשר גם להוציא עליו עצבים שניצברו מחוץ לבית. "הנחת המוצא היא כי רגשות שליליים ואלימים מצויים בכל בן אנוש ואופן תיעולם נתון לבחירתו/ה" היא בכלל הנחת המוצא שלי ולא עליה אני מתוכח. אני מתנגד להנחה שהגברים אלימים יותר מתוקף "טבעם". הבעיה מתעוררת בקרב אנשים לא מתורבתים שלא מבינים את מהות הספורט. יש גם מקרים של ברבריות גם בקרב אוהדים שקבוצתם ניצחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |