בתשובה לאביב י., 12/04/03 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר ציינתי שאני כותבת כאן רק מהבטן. אין לי נתונים על בתי"ס לבנות, יש לי רק תחושה שלא תמצא שם אלימות כמו אצל בנים. אולי אני מושפעת מדי מההתנהגות שלי-עצמי ומאיך שנראה לי שאני אתנהג במצבים מסויימים, והרי ההתנהגות שלי מושפעת מאוד מהיותי אשה בחברה שלנו, כמובן, כך שאי אפשר להכליל ממנה הרבה. קל מאוד להיכנס להסבר על איך למדתי באופן תת-מודע להתגבר על דחפים רגעיים לאלימות, בעוד הגבר הממוצע מרשה לעצמו לפעול יותר בחופשיות כשהוא חווה דחף אלים. מה שלא תהיינה הסיבות, יצרנו חברה בה זכרים מקבלים לגיטימציה לנהוג באלימות דרך התרוץ של אהדת קבוצת ספורט, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם אני לא אדם אלים. למה אי אפשר להסביר באותה מידה איך אני למדתי באופן תת-מודע להתגבר על הדחפים הרגעיים האלימים? (למעשה, מה תת-מודע בזה? חלק בולט מחינוכו של כל ילד זה להתגבר על הדחפים הללו, הלא כן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור. אבל החינוך שלך היה דואלי - מצד אחד להתגבר על דחפים, מצד שני ''להיות גבר'' ואולי להחזיר או ללכת מכות מדי פעם נתפס כ''בסדר גמור'', במיוחד בחברה הצה''לופילית שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני גם הבנות בבי''ס היסודי לא התביישו להחזיר. מאוחר יותר זוהרן של ה''מכות'' הועם משהו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |