 |
כליל,
פאגליה מנסה ללכת אל מעבר לניו אג'יות. היא רוצה לחפור אל תוך השורשים של התרבות שלנוץ המטרה שלה היא לא לנגח את המין הגברי ולפאר את הנשי. להיפך, עד כמה שאני יודע היא די קוץ בתחת של הממסד הפמיניסטי בדיוק על הנקודה הזו.
הספר רחוק מלהיות בליל של השתפחויות לא מבוססות. להיפך, היא עוברת על יצירות אמנות, ספרות, שירה ופילוסופיה של גדולי האמנים בהיסטוריה, מנתחת אותן לפרוטרוט ומראה בצורה מאד משכנעת איך הרעיונות של על הפרסונה המינית מוסעים אצל שייקספיר, אלביס פרסלי או מיכלאנג'לו.
כדוגמא לביסוס שהיא מביאה נקח את הסונטה מספר 20 של שייקספיר, שם אפשר לראות את הפרסונה האנדרוגינית - זכר ונקבה. הסונטות של שייקספיר מופנות לנשים ולנערים יפים בעת ובעונה אחת "מלאך", "נער מתוק" או "צעיר יפהפה ואהוב" ובסונטה מספר 20 הוא קורא לבחור "master mistress" האדון הגברת. יות רמזה, בסונטת האהבה הזו שייקספיר אומר שלנער יש פני אישה ולב עדין כשל אישה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש