בתשובה לדובי קננגיסר, 11/12/99 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לך תפיסת מוסר מאוד מושכת בפשטותה ובאלגנטיות שלה. אני חושש, עם זאת, שאני חולק עליה. יש לי טיעוני נגד שרלוונטיים ישירות לעניין יחסי אדם-חיה, אבל קודם אני רוצה להיות בטוח שהבנתי אותך. חשוב להפריד בין שני דברים, שחוששני שהדיון עד עכשיו לקה בערבוב ביניהם: 1) איך הגענו עד הלום, כלומר מדוע ו/או כיצד התפתח הרגש המוסרי והתורה המוסרית שלנו; זוהי שאלה מעניינת באופן אקדמי, אבל לא רלוונטית ל- 2) מה עלינו לעשות עכשיו ובעתיד? כלומר, כאשר אני עומד בפני שאלה מוסרית, לפי מה עלי להכריע? כשאני מדבר על תפיסת מוסר, אני מדבר רק על עניין זה. (אולי בעצם אתה חולק עלי בהפרדה הזו? הממ...) אם הבנתי נכון, תשובתך לשאלה 2 היא: עלי לעשות "מה שבא לי", אולם בכפוף להנחה שאחרים במצבי יעשו כמוני. לכן לא כדאי לי לרצוח ולגנוב, אבל אין לי בעיה לאכול חיות כי חיות לעולם לא יהיו במצבי (מבחינה זאת שהן לא יוכלו לאכול אותי). אגב, אם לא הבנתי נכון, דומני שזו עדיין תפיסתו של עומר; לפחות אני לא מגיב לגמרי באוויר. ובכן, אנסה לאתגר זאת עם שני ניסויי מחשבה חולניים משהו: א) אני נשיא ארה"ב, והצלחתי להגיע למצב של מונופול גרעיני בעולם. יש לי יכולת כעת לשעבד את שאר העולם למרותי/מרות ארה"ב, ויש לי יסוד לחשוב שאני אוכל לשמור על מצב כזה לנצח. האם זה מוסרי מצידי לעשות כך? (שהרי אף אחד אחר לא יהיה בעתיד במצבי!) (אגב, אם רוצים מצב פחות היפוטתי, זה מאוד דומה לשאלה שעמדה בפני הגרמנים הנאצים באשר להשמדת יהודים!) ב) אני אדם פשוט (סוניה). החלטתי להתאבד. האם מוסרי מצידי ברגעי האחרונים לירות על כל מי שזז? (אחרים במצבי - מתאבדים אחרים - יירו עלי? אדרבא, תפדלו!) האמת, התקשיתי לנסח תפיסה מוסרית אחרת. בסוף הצלחתי להתקרב למה שאני מחפש. התשובה שלי לשאלה 2: אני אשתדל לפעול למען מינימיזציה של הסבל בעולם. זה פחות אלגנטי, אני מודה, מהתשובה שלך (או התשובה שנשאתי בשמך לשווא, או התשובה של עומר): אם תשאל אותי *למה* אני רוצה פחות סבל, אין לי תשובה; זאת אקסיומה. התשובה שלך (...) פטורה מהשגה כזו - בעצם אין לך עקרון מוסרי כשלצמו, אלא אתה רק פועל בצורה מורכבת, מעמיקה ונכונה יותר למימוש רצונותיך. התחושה שלי היא, שזו בדיוק הבעיה - אני דווקא רוצה הבחנה בין טוב ורע שהיא אוביקטיבית, או לפחות שואפת לכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה 1 ששאלת היא כן רלוונטית, שכן היא מגדירה את עצם משמעות המושג "מוסר" - אם לא נקבע מהיכן הגיע המוסר הזה ומה הגורמים לו, לא נוכל לקבוע באופן מציאותי את צורת ההתנהגות הסבירה עבור האדם (מאוד קל לקבוע מה *ראוי* לעשות, אבל יותר קשה לקבוע מה *ניתן* יהיה לעשות במסגרת מוסר כלשהו). לכן, כדי לקבוע על פי מה עלי להכריע בשאלות מוסריות (או יותר נכון - על פי מה עלינו, ברבים, להכריע) - עלי לדעת ממה נובעת הכרעה מוסרית שכזה. אלון, למשל, טוען שהיא נובעת מהדואליות של הנשמה, בעוד שאני טוען כי היא נובעת מהתפתחות דארוויניסטית של גנים וממים (שילוב בין nature ו-nurture, במושגים המוכרים יותר בדיון הרלוונטי בקרב מדעי החברה והחיים) - כלומר, צרכים של המין וצרכים של החברה. לפני שאענה לאתגרים המוסריים שלך, ברצוני להבהיר נקודה אחת, שכבר דנתי בה בתגובה שזה עתה כתבתי לאלון - המוסר אינו יחידאי, כלומר, אין מוסר לאדם בודד. המוסר הוא יצירה חברתית, ועל כן לוקה בפאשיזם מסויים - הוא שם את החברה לפני האדם. המוסר, וזה צריך להיות ברור לכל, לא נוצר עבור החזקים. הם לא צריכים אותו. המוסר הוא ההישג הגדול ביותר של החלשים - מדובר פה על הסכם בין חלשים, שבכוח הסכם זה הצליחו להכניע גם את החזקים ביותר ולכפוף אותם לחוקי המוסר שנקבעו על ידי הנחותים מהם. האיסור על רצח נועד כדי למנוע מאיכר פשוט א' לרצוח את איכר פשוט ב', תוך איום בסנקציות כאלה וכאלה. תוצר לוואי מבורך של ההסכם הזה, הוא שאם אציל ג' ינסה לרצוח את איכר פשוט א', הרי שאיכר פשוט ב' וכל חבריו יראו בכך פגיעה במוסר שלהם, ויכו את אציל ג' עד זוב דם. כעת, לאתגרים: א. לחברה האמריקאית יש מוסר נוקשה ביותר בכל הנוגע לעבדות. גם היותה חברת מהגרים תמנע מנשיא ארה"ב את האופציה של שיעבוד העולם לצרכיה של ארה"ב. מדינה אחרת, אולי, לא הייתה מתנגדת לאפשרות הזו (ואתה עצמך סיפקת את הדוגמא הטובה ביותר - גרמניה הנאצית, שם המוסר החברתי היה שונה לגמרי באותה התקופה, ואפשר את נסיון ההשתלטות על העולם של היטלר). ב. אדם מתאבד פועל בניגוד למוסר הכללי במרבית העולם (ואם המוסר הכללי מתיר התאבדות במקרים מסויימים, כמו חאראקירי יפני, הרי שכללי הטקס הם נוקשים ואין לסטות מהם). לכן, מי שעושה זאת, מן הסתם, לא יתעניין בשאלות מוסריות. לצופה מהצד, מעשהו אינו מוסרי. לאדם עצמו, אין חשיבות למוסר, שכן למוסר אין קיום ללא החיים. אגב, אני יכול לסייע לך - אתה רוצה לצמצם את הסבל בעולם, משום שזו התפיסה המוסרית שהונחלה לך (וגם לי) כבר מילדות. אני השקעתי מאמץ מחשבתי ניכר כדי לנתח את העולם המוסרי שלי, ולכן יצאתי ממנו לכיוון האגוצנטרי הנוכחי שלי, בדיוק כפי שאלון יצא ממנו לכיוון הפוך לגמרי - של אלטרואיזם טוטאלי. בעצם, אני נמצא במצב שלך. גם אם אני מבין שאופן שכלתני את המוסר כפי שהסברתי אותו עד כה, הרי שאני לעולם לא אתעלל בחתול, גם אם אדע שהוא לא שייך לאיש, וגם אם אדע שאיש לא ידע על ההתעללות, וגם אם אדע שאני אמות דקה אחרי זה, כך שההתעללות הזו תהפוך להתעללות קבועה שתקרב אותי לסכנה של פגיעה בבני אדם. אני לא אעשה זאת, משום שזה החינוך לו זכיתי. אני פשוט מכיר בכך שהחינוך הזה אינו *טוב* באופן אבסולוטי. עוד אגב אחד אחרון - העובדה שאני יודע שהמוסר שלי אינו עליון למוסר אחר אינה מביאה אותי לרלטיוויזם הפושה בקרבנו. אני חושב שהמוסר הנוכחי שלי הוא היחיד שעומד בסטנדרטים המוסריים הראויים כפי שקבעתי אותם, באופן כזה שהחברה הנכללת בו הינה גדולה ככל האפשר - כלל האנושות, למעשה. לכן אינני מוכן להיות סובלני כלפי מוסר שבו רצח מפאת כבוד המשפחה מותר, או מוסר בו עינוי חיות ללא מטרה הוא לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לא הבנתי נכונה את תפיסתך קודם. תודה על ההבהרה. נפנפת על נקלה את האתגרים שלי, אך חוששני שהתפיסה שלך עכשיו הרבה פחות אלגנטית מזו שהצגתי (לשווא) בשמך. ראשית, אתה מתעקש לגזור את תפיסתך המוסרית מהסיבה והאופן שהיא התפתחה. למה? הטבע צייד אותי במנגנון מוסרי מסוים, כי כך כנראה היה יעיל יותר לגנים - מדוע שאציית להם? הרי תסכים איתי שהטבע הוא (שען) עיוור. למה, אם כן, אני מחויב למנגנונים שאף אחד לא יצר אותם למטרה שאפשר לקרוא לה "טובה"? תהייה שניה: אתה קובע מוסר כך שיכול על כל החברה האנושית. למה דווקא אלו גבולות ההתיחסות שלך? למה *כל* החברה האנושית, ו*רק* החברה האנושית? ולבסוף: אני מופתע לגלות כאן שאתה בכל זאת מתנגד לעינוי חיות "ללא מטרה". נעזוב רגע את התהייה שלי מקודם, במה עינוג בלוטות הטעם נעלה על עינוג בלוטות הסאדיזם. ונשאל - למה? איך זה מסתדר עם מה שאמרת קודם? אם אתה מציג את זה רק כתוצאה של החינוך שלך, ניחא, אבל הרי אתה טוען שהחינוך הזה שגוי (כלומר, משיג היטב את המטרה הנכונה, אבל מתוך נימוקים חסרי ביסוס) - מדוע, אם כן, אתה רואה עינוי כזה כלא לגיטימי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסר שאני מציג התקדם הרבה מעבר למוסר שבו צייד אותנו הטבע - מדובר כאן בהסכם חברתי המתבסס על התקשורת בין בני האדם. אני מחוייב להם משום שאין לי שליטה על כך - כך חונכתי מינקות, ועל פיהם שופטת אותי החברה כולה. הדרך היחידה לצאת מהמערכת המוסרית הזו בלי להנזק היא לעזוב את החברה הנוכחית ולעבור לאחרת שמתאימה יותר לדעותי והעדפותי האישיות. שאלת למה אני מחיל את המוסר על כלל האנושות - מדובר כאן בביצה ותרנגולת. המוסר שאליו חונכתי מדבר על שיוויון לכל. המוסר הזה נוצר משום שיוצריו האמינו שכך ניתן יהיה להפיק את התועלת הגדולה ביותר לחברה (פחות מלחמות ושנאה, יותר שיתוף פעולה כלל אנושי). מכיוון שהמוסר שלי מתייחס לכל האנושות, הרי שמתוך ההנחה שהמוסר הוא הסכם חברתי, הרי שכל מי שנכלל בהגדרה של "חברה" על פי המוסר, צריך, בשאיפה, להחזיק במוסר הזה. לכן המוסר הגלובאלי הוא מוסר בעל שאיפות מיסיונריות, בעוד שמוסר שבטי יותר לא ינסה לייצא את עצמו החוצה, אלא פשוט להשתלט על עמים אחרים ולשעבדם - המוסר השבטי לא יתן זכויות לשבטים אחרים, ולכן הפגיעה בהם לא תחשב בלתי-מוסרית בעיני המחזיקים בו. למה רק בני אדם? התשובה ברורה מאליה - אי אפשר לקיים הסכם חברתי עם חיות. נמר שיזכה לחופש תנועה לא יהסס לפני שיטרוף את האדם הראשון שיקרה בדרכו. לחיות לא יכולות להיות זכויות, שכן הן אינן מסוגלות לתת זכויות בחזרה לנו. לבני אדם, לכל היותר, יש אחריות כלפי בעלי החיים. את החלוקה הפרטית שלי בין מה מותר ומה אסור לעשות לבעלי חיים, אני עושה לפי המצב הטבעי - טבעי שאדם יהרג חיה בשביל אוכל. פחות טבעי שאדם (או כל חיה אחרת) תתעלל בבעל חיים סתם להנאתו האישית. הנאה מאלימות היא עוד המצאה מטופשת של המוח האנושי המפותח יתר על המידה, ואין כל סיבה לתת לה תמיכה מוסרית. כמו כן - אני כן מאמין שאלימות כנגד בעלי חיים פוגעת במוסריות שלנו כלפי בני אדם ומקהה את רגשותינו בנושא, וזו עוד סיבה לאיסור המוסרי להתעללות בבעלי חיים. מצטער שאני פחות אלגנטי משקיווית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאתה מבהיר את תפיסתך יותר, כך אני פחות מבין אותה. כעת נראה לי כי העקרון המנחה אותה הוא אינרציה: כך חונכתי, כך שופטת אותי החברה, זה נראה פחות או יותר בסדר, ומכאן - זה בסדר גמור, זה מושלם! גם אני חונכתי למוסר, אבל אני מרגיש צורך עז לא לסמוך על החינוך שלי בשום דבר ועניין, בפרט לא בענייני מוסר. שיפוט החברה גם הוא לא מספיק לי, כי אני משתדל שהמוסר יכתיב את צעדי גם הרחק מעיני החברה. ושוב באשר להבחנה שלך בין שני סוגי גרימת סבל לחיות. לעסתי את זה עד זרא, ולכן רצוני רק להסב את תשומת לבך שההנמקה שלך כעת, שסוג אחד הוא טבעי (ולכן מוצדק) והשני לא, דומה דמיון מרהיב לאופן המחשבה של אלון לוי. זה לחלוטין לא גינוי, נהפוך הוא! פשוט היה נדמה לי שהנטיות שלכם הפוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, ננסה לעשות קצת סדר - התפיסה המוסרית שלי מושטתת על שני יסודות: הפנימי יותר הוא אגוצנטרי למכביר - אני רוצה שיהיה לי טוב. השני הוא אופורטוניסטי למדי - החברה שופטת אותי באופן מסוים, וכדי לעמוד בקריטריון הראשון, עלי לעמוד בקריטריון השני - לא יוכל להיות לי טוב בלי תמיכת החברה הסובבת אותי. מעבר לכך - האדם הוא חיה חברתית, ולכן הוא נוטה לקבל את החינוך שעל פיו הוא גדל. זו, הרי, כל משמעות המושג "חינוך". אני לא ממש מבין את משמעות הטענה כי אינך סומך על החינוך שקיבלת, שכן בסופו של דבר - אתה רק בורר בין סוגי חינוך שונים שקיבלת במהלך חייך, יותר סינתזות ביניהם, ורק לעיתים רחוקות יוצר רעיון מקורי לחלוטין. ההתקדמות של המוסר היא אבולוציונית, לא רבולוציונית. את האמת, אני עייף למדי, אז יתכן שאני לא ממש ברור. לא נורא. מותר לי: היום היה היומולדת שלי. (מזל טוב, דובי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |