 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל רק שיהיה בעברית. מתורגם, מקור, ספר טלפונים, אני לא ממש בררנית. יש שם מילים? הם מתחברות בצורה כלשהי? אני בעד.1 אבל בבקשה, בבקשה אל תתנו לי שפות זרות. כנראה שזה בעיקר בגלל שבעברית אני קוראת במהירות. ומאז שאני ממש פצפונת. אנגלית, טוב, אני משקיעה כל כך הרבה זמן בלפענח מה לעזאזל קורה שם, שאני מפספסת את כל הניואנסים2 כל דחקה אפשרית וחלקים נרחבים מהעלילה. 1 ברגעים אלו ממש אני בעיצומו של "דו"ח הפרקליטות הצבאית לשנת 2002". 2 והרי לקרוא את המקור, זה בשביל לא לפספס את הניואנסים, לא? _________ העלמה עפרונית אחרי שמונה שעות בתחבורה ציבורית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובהקשר זה, יאיר גרבוז כתב על אשתו (הציטוט הוא מהזכרון, אבל רוח הדברים ברורה): "אשתי קוראת הכל. הכי היא מעדיפה ספרים. אם אין ספר היא קוראת עיתון, אם אין עיתון היא קוראת 'מעריב'. אם אין 'מעריב' היא קוראת מה שיש: נירות עטיפה, שלטי רחוב..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לאבחן נטיה משפחתית למחלה כאשר בארוחת צהרים ביתית מתפתחת מריבה על הכיוון האופטימלי בו יעמוד בקבוק כלשהו על השולחן (בדרך כלל רק צד אחד של התוית מספק חומר קריאה, ולו אפילו רשימת הכימיקלים בבקבוק של קטשופ...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ואחותי (כשעוד גרתי בבית) היינו נחלמים כל בקר מי יקרא את טבלת הערך הקלורי של הקורנפלקס. (שיר יפה למד בעל-פה תוך 8 דקות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רשימת התכולה של בקבוק שמפו הוא פזמון קליט. - בתרגום חופשי ( לפי המנגינה של אני מנגן-מה אתה מנגן?): מתיל פאראבן! פרופיל פאראבן? קוקאמיד די - אי - איי סאנסט ילו וכולי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמור לביקורת. סדרה מ0004 ס. 20. כרטיס נהג. מע"מ מס. 557268778". מהצד השני: "מפת תל-אביב וגוש דן עם כל קווי דן עכשיו אצל הנהג, ב-5 ש" בלבד" (ואותו דבר ברוסית). וחבל שאני לא משתמשת יותר בכרטיסיות, כי שם יש בצד האחורי חוזה שלם לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא. היום בצד האחורי של כרטיסיות יש פרסומת (בד''כ בליהרבה מלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. מכל מקום, אני מסתפקת בקריאת תוויות של בגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרים היחידים שקראתי באנגלית בשנים האחרונות (לא כולל ספרות מקצועית, כמובן) הם אלה מסדרת הארי פוטר, והסיבה פרוזאית למדי: הם יוצאים לפני התרגום בעברית, ואני קוראת אותם מרוב סקרנות. היו שמועות שהתרגום החדש יצא בו זמנית עם הספר החמישי, ואני מקווה שהן נכונות, כי אין לי כוח לקרוא את הספרים העבים האלה באנגלית. כמו העלמה עפרונית, אני קוראת מהר מאוד בעברית, ולאט מאוד באנגלית. לכן, כל הספרים שאני קוראת הם בעברית, אבל עם שיטה: בספריה אני לוקחת ספר אחד מקור (האחרון - "אניהו" המצוין של אתגר קרת), ספר אחד לועזי (האחרון - "יער נורווגי" של מוראקאמי) וספר אחד זבל (רומן רומנטי או מתח טראשי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמחה מאד שאני לא היחידה שיש לה חוקי ספריה (אצלי זה: ספר אחד בשביל הכיף, ספר אחד שישפר אותי וספר אחד שכבר קראתי פעם ואני רוצה לקרוא שוב.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "ספר שישפר אותי"? אני לא הולכת לספריה, אבל תמיד חייב להיות לי ספר לקרוא, ותמיד חייב להיות לי הספר הבא בהישג-יד. אם אין ספר, אני אקרא שוב ספרים שכבר קראתי; כרגע, למשל, אני קוראת - שוב - את Fahrenheit 451, שלדעתי עונה על כל הדרישות שאת מנית (כיף, שיפור עצמי וספר שקראתי פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, בעקרון, קורא רק ספרים שמקלקלים אותי. איך אני יודע? כי אחר כך אני יכול לספר שהם שיפרו אותי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל זה ספר ''חשוב'' או של סופר שאני מרגישה בורות לגביו (למשל, לקחתי עכשיו את ''אורלנדו'' של וירג'יניה וולף.). לפעמים זה ספר עיון, בדרך כלל של ההוגות הפמיניסטיות החשובות, או ביוגרפיה של דמות הסטורית או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "מהר מאוד בעברית". יש שני סוגי אנשים בקריאה - כאלה שמרפרפים במהירות, במעין קצרנות של קריאה, וכאלה שקוראים מילה-מילה ביסודיות ובאיטיות. הסוג הראשון 1 בולע ספרים, הסוג השני מבין מה הוא קרא (ושניהם מקנאים קצת אחד בשני). 1 אני שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מהסוג השלישי. אני מתחיל כמו הסוג השני - קורא נורא לאט. אבל עד שאני גומר ספר, אני לא זוכר מה היה בהתחלה, אז אני לא ממש מבין מה אני קורא. אהבל, בקיצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה סוג רביעי, קורא במהירות מאוד גבוהה (600 מילים בדקה ללא מאמץ ועם קרוב ל100 אחוז הבנה, יכול להגיע במאמץ ל1000 אם הטקסט קצר מספיק) ומבין היטב מה קראתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרפת לאיזי - יש סוג רביעי: גם קוראת מהר, וגם מבינה ונהנית מכל מילה, ואם יש משפט יפה במיוחד, אני אתעכב ואקרא אותו שוב. ועדיין בולעת ספרים. מאיפה הבאת את הגדרות השחור/לבן האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא הגדרות שחור/לבן! אלה תיאורים של שני "טיפוסים אידיאלים"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריכה להזכיר לעצמי שלא צריך לזכור את הטקסט בעל פה בסוף, ואפשר להנות ממנו. מחלה של רופאים, אני חושבת. כשיש רשימה, המוח שלי ישר עובר למצב ''זכור בעל פה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני סוג חמישי, או שילוב של כמה סוגים קודמים. באופן כללי עברית אני קורא בקצב של 600 מילים בדקה, בלי דילוגים או פספוסים. אבל לפעמים כשאני קורא ספר להנאתי, אני מתחיל בקריאת כמה שורות בקצב שנקבע באופן מודע, יותר איטי, ככה לפי המנגינה של הספר, ואז אני עוזב את ההגה ונשאר על המהירות ההיא, פחות או יותר*. --------------------- * זה עובד. יצא לי לבדוק את זה על פי מספרי עמודים, אז אני לא יודע בדיוק כמה מילים בדקה זה לכל ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
600 מילים בדקה?! כלומר, באופן תיאורטי ואם לא היו מגבלות טכניות (סקרולינג), היית יכול לקרוא מאמר עם מספר המילים המינימלי באייל בדקה אחת?! זה נורא מדכא. אותי, לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נו. מה, לא כולם יכולים? ------------------------------- ל.ב.פ, מעמידה פני תם ושמחה לגלות שהיא לא המופרעת היחידה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |