 |
ראמי חורי, העורך של העיתון הלבנוני דיילי סטאר, כותב במאמר המערכת שהשינויים בעולם הערבי שיבואו בעקבות ההמלחמה בעירק שווים בעצמתם להשפעתם של שני ארועים אחרים שעיצבו את העולם הערבי. הראשון הוא התפוררות האימפריה העותומנית והמנדט הצרפתי-בריטי שבא בעיקבותיו והשני הוא מלחמת 1948 והקמת מדינת ישראל.
הוא טוען שכאז כן עתה, המקור לשינויים בעולם הערבי בא מבחוץ והעם הערבי כמעט ולא השפיע על התהליכים שעיצבו את עתידם. הפסיביות הערבית שלא יכולה או לא רוצה לאסוף עוצמה פוליטית כדי לנווט את ההיסטוריה של עצמה מצביעה על מחלה עמוקה ואיומה.
קל להאשים את האימפראילזים, הקולוניאליזם, את הציונות, את האוליגרכיה הערבית או ההטיה האמריקאית (בראין לרשת הרדיו הציבורית האמריקאית הוא הוסיף גם את הטוטליטריות והדיקטטורות שקיימות כמעט בכל מדינות ערב).
אולם, למרות שיש בהאשמות האלה שמץ של אמת, הבעיה העיקרית נעוצה בעובדה שהעולם הערבי אף פעם לא טרח לבדוק בשיטתיות וכנות מדוע הוא עובר שינויים לאומיים מבלי שיטרח להשפיע עליהם.
העובדה שבחברה הערבית אין מספיק מוסדות חברתיים שמאפשרים דיון פתוח, כמו תיקשורת, אקדמיה, אירגונים התנדבותיים, לא מאפשרת לאדם הפשוט לעבור משלב התגובה האמוציונלית הנוקמת לשלב בו הוא יכול לבדוק כיצד החברה הערבית עוברת לעולם המודרני הבלתי נמנע.
מעניין לקרוא שמאמר כזה, ולא בפעם הראשונה, יכול לבוא מלבנון שיש בה חופש יחסי גדול. המאמר הזה צריך לדעתי לאתגר את המערב (וזה אולי מה שאמריקה מנסה לעשות בעירק) להביא לדי כך שהאזרח הערבי יתחיל להיות אקטיבי ואחראי לגורלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש