 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשורר הסורי (מוסלמי שיעי) שידוע בכינויו היווני אדוניס, נחשב למשורר הערבי הגדול ביותר בימינו. עלי אחמד סעיד ששינה את שמו פשוט כדי שיוכל לפרסם את שיריו, נחשב למוערך שבמשוררי ערב, למרות שהוא לא פופולרי כמו מחמוד דרוויש. אדוארד סעיד כתב עליו שהוא איש הרוח הנועז והפרובוקטיבי ביותר בין המשוררים הערבים. הוא חי היום בגלות פריזאית מאוים על ידי כמה פאתוות. הוא מתנגד חריף של האידאולוגיה המוסלמית-ערבית בת זמננו, כמו גם של המשטרים הערבים-חילונים שלדבריו מהווים המשך של המבנה הדתי של סגירות המופיעה במסווה של התגלות האמת המוחלטת. בראיון לניו יורק טיימס הוא אמר "אנחנו חיים בתרבות שלא משאירה מרחב לשאלות, שיודעת את כל התשובות מראש. אפילו אלוהים כבר לא יכול לדבר" (דבריו נשמעים מוכרים לקוראים ישראלים). הוא טוען שעד שהמזרח לא יעבור "מהפכה של סובייקטיביות" שתשחרר אותו מהאוביקטיביות המעיקה, יודעת כל, של דת ושלטון ריאקצונרי, העולם הערבי ישאר עם מודרניזם מיד שניה. "אין יותר תרבות בעולם הערבי. הוא גמור. מבחינה תרבותית אנחנו חלק מתרבות המערב, אבל רק כצרכנים, לא כיוצרים". כמה מספריו הוחרמו ונאסרו להפצה בארצות ערב ככפירה. ביניהם ספרי הסטוריה שבו הוא קורא לדמוקרטיזציה חילונית ומבקר זועם של דת מאורגנת, תוך האשמה של אנשי הדת האיסלמים כמפיצי אידאולוגיה של עבר-נות (ההפך מעתידנות). גם ההתקפה הזו תשמע מוכרת לקוראים הישראלים. עבר-נות היא הנטיה העקשת להיתפס לידוע ולפחד מהחדש. "אני אחד מאלה המנסים לחפש את תחלואי הערבים בתוך ההסטוריה שלהם ולא מחוצה לה" הוא אומר, בניגוד להשלכה שאדוארד סעיד עושה לבעיות האוריינט על המערב. הוא טוען שהפונדמטליזם הערבי מוזן על ידי הפעולות הצבאיות של ישראל (אך מבלי להתיחס לטרור הערבי). לדעתו הבעיה הפלסטינית היא יותר מבעיה פוליטית. היא בעיה אתית, והאתיקה אף פעם לא היתה נתונה לצד החזק. יהודים ופלסטינים חייבים יהיו לחיות איכשהו זה לצדו של זה אבל "הדת הפסיקה להיות תרבות והפכה למיתולוגיה, גם עבור האסלם וגם ליהדות. כולם מעמידים פנים שדבריו האחרונים של האלוהים נאמרו להם". מתוך "זכר המאה הראשונה": אנת מתפלשים בתוך נבואה כמו בתוך חול אחי תן לנו סימן ברור ההיסטוריה מתמוטטת במורד כמו מלמול נמלים הנחנקות באבק שהן מעלות בטינופת חלזונות צדף אחר צדף (תרגום עילג שלי מהגרסא באנגלית) אני רוצה רק להזכיר אינטלקטואל ערבי נוסף הנחשב למבקר חריף של החברה הערבית, פרופסור פואד עג'ומי. עג'מי מלמד באוניברסיטת ג'והן הופקינס בוושינגטון (אדוניס, לעומתו כותב ישירות בערבית ומפרסם את שיריו וספריו בארצות ערב). במאמר המצורף הוא תוקף ומאשים את ערפאת שעזר והוביל את כוחות של רדיקליזם וטרור, בתקווה שמדינות ערב יחסכו ממנו את התוצאה הלוגית של מעשיו. עג'מי כותב ששום ממשלה לא יכולה לסבול את גל הרצח שערפאת המיט על ישראל, מתוך תכנון ערמומי וציני שישראל תאלץ לרסן את עצמה לנוכח הקהיליה הבנילאומית והנורמות שלה עצמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי משהו שאפילו מתקרב לזה מפי איש רוח ערבי. לו היה לפחות פרומיל מן הערבים מדבר ככה, כפי שאני חושב שהיו בכל עם במשך ההסטוריה של העת החדשה, הכל היה נראה אחרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |