|
||||
|
||||
כמו כן מתן הזכות לשיבה לביתו - ממש - לכל מי שיוכיח בעלות על בית או מגרש. |
|
||||
|
||||
מקובל עליי מהבחינה העקרונית; אבל בעייתי מאוד לביצוע מהבחינה המעשית, במיוחד עם הסייג של חוסר פגיעה בתושבים נוכחיים על אותה אדמה או באותו הבית. |
|
||||
|
||||
ספר מאד מעניין ומומלץ שיצא לפני שנה שנתיים בנושא של זכיון על קרקע בלב אזור הקונסנזוס הוא דיוניסוס בסנטר שבו מגוללת תמר ברגר את עוללות ותולדות הבעלות על האדמות עליהן בנוי היום דיזינגןף סנטר, מימי התורכים ועד ימינו. לינק למיתוס |
|
||||
|
||||
מה לעשות, עושי עוול נפגעים. גם המתנחבלים שיפונו מבתיהם ייפגעו. אז מה, לא נפנה? |
|
||||
|
||||
נפנה גם נפנה. עושי העוול של 48 קיבלו הכרה בינלאומית כלשהי, בעוד עושי העוול של 67 נחשבים לפושעי מלחמה על-פי כל קריטריון משפטי בינלאומי. בנוסף, העוול שייוצר מפינוי עושי העוול של 48 וצאצאיהם יהיה גדול מהעוול שיתוקן, זאת בניגוד לפינוי עושי העוול של 67. |
|
||||
|
||||
יופי. וגם להחזיר לבעלות ישראלית כל שטח אדמה בירדן שיש לישראל אפשרות להוכיח בעלות עליו (קושאנים וכיוצ"ב)? בחיאת ראבאק. בהסכמים מכירים במצבים קיימים, ומוותרים, אחרת לא מגיעים להסכם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |