בתשובה לעמית מנדלסון, 19/12/00 14:25
''להכיר בה הכרה מלאה'' 13325
גלעד דנבום • בתשובה לעמית מנדלסון יום ד', 20/12/2000, 18:12
אני מכיר את האתר ואת תכניו; אני יודע על אדמותיהם של מי אני גר.

כל פליט מהישובים שנהרסו צריך לקבל את הזכות המלאה להתיישבות במדינת ישראל (כמובן שאין זה אומר להרוס יישובים קיימים או לגרש תושבים נוכחיים מביתם) בקירבה רבה ככל האפשר למקום מושבו המקורי, או בכל מקום אחר בתחומי המדינה, ע"פ תיאום מראש ובהסכמה של שני הצדדים.

"אוכלוסייה עוינת"? לא מפתיע, בהתחשב במה שעבר עליה.
מי שלא יחפוץ להיות אזרח שווה-זכויות במדינת ישראל, זכאי לפיצויים.
מי שכן יחפוץ בכך, יהיה מחוייב לחוקי המדינה.

זכות השיבה איננה פסולה מעיקרה, העובדה שציינת כי לא יושמה במקרים אחרים אינה מעידה כהוא זה על תוקפה או על יכולתה בסיוע לפתרון סכסוכים.
הבהרות, בבקשה 13326
מיץ פטל • בתשובה לגלעד דנבום יום ד', 20/12/2000, 18:54
"כל פליט" וגו' - האם גם לצאצאי-פליטים אתה מתכוון? עד איזו דרגת קרבה? לפי אילו קריטריונים תגדיר "פליט" (מי שהיה תושב פלשתינה בד' באייר תש"ח?).
האם הזכות להתיישב כוללת זכות להתאזרח? האם היא כוללת חובה להתאזרח? תהיינה אשר תהיינה תשובותיך לשתי שאלות אלה - אנא הסבר אותן.
הבהרות? בבקשה 13374
גלעד דנבום • בתשובה למיץ פטל יום ה', 21/12/2000, 10:28
פליט - אדם שעזב את ביתו (אינני מתייחס כרגע לנסיבות עזיבה זו; הן חשובות ביותר, אך לא למטרת ההסבר הזה) כתוצאה ממעשי הכיבוש הישראליים ועבר להתיישב במקום אלטרנטיבי.
ישנם גם פליטים מתקופות מאוחרות ממלחמת 48.

דרגת הקרבה שאני רואה לנכון ליישם עבורה את זכות השיבה (שיבה פיזית/פיצויים) היא האדם עצמו ומשפחתו המיידית, זאת בהנחה שהאדם עדיין חי.
צאצאי פליטים מסדר ראשון (כלומר - בנים ובנות של פליטים) זכאים מבחינתי לממש את זכות השיבה יחד עם משפחותיהם המיידיות.

זכות השיבה של הפלסטינאים כוללת בחובה (בי"ת דגושה) חובה להתאזרח.
זאת מהטעם שאחת המטרות העיקריות בהכרה בזכות השיבה היא יצירה של קשרים שיוויוניים בין שני העמים והבאתם להחלפת השנאה בשיתוף פעולה; הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא הדרך של יצירת שלב בסיסי בו כולם שותפים לגורל מסוים - גורלה של מדינת ישראל.

חשוב להדגיש בנקודה זו - מהלך זה יפעל, לדעתי, באופן המוצלח ביותר עם שינוי בסיסי במהותה של המדינה: הפיכתה למדינת כל אזרחיה (תוך כדי ביטול חוק השבות, ושילוב עיקרי רעיונותיו יחד עם זכות השיבה הפלסטינאית בחוק ההתאזרחות החדש, שעליו כבר דובר רבות בפורומים אלו).
אך אני חושב שגם ללא שינוי שכזה יש להתנות את זכות השיבה בהתאזרחות מלאה וגמורה (אדגיש שוב, הגירסה הישראלית הנוכחית למשמעות של 'אזרח' ולאופן קבלת התואר הנ"ל, פסולה בעיני מכמה טעמים - ההצהרה הנ"ל מנוסחת על-פי הגדרות אוניברסליות יותר).

פליט הזכאי לממש את זכות השיבה שלו אך איננו מעוניין להפוך לאזרח שווה-זכויות במדינת ישראל, יהיה זכאי לפיצוי כספי גבוה (או לחלופין, לו היה החוק מאפשר זאת, לחיות בישראל כנתין או כתושב, אך אז היה מאבד את זכותו להתיישב בקרבה למקום מגוריו, ועדיין היה כפוף לחוקי המדינה ולתקנותיה).

מקווה שהבהרתי את עצמי קצת יותר הפעם.
הבהרות? בבקשה 13394
רון • בתשובה לגלעד דנבום יום ה', 21/12/2000, 16:59
"לדעתי צריכה מדיניות המפלגה להיות מכוונת כך שאנו נראה ציבור זה של 170 אלף הערבים כאילו טרם נחתם גורלם. אני מקווה שבשנים הקרובות תהייה אולי עוד אפשרות לביצוע טרנספרשל הערבים האלה מארץ-ישראל...]בינתיים[...אני חושב שיש להשתמש הכל האמצעים שהם פחות מנגישות...אין לקבל אותם לצבא, אין לתת להם תעודת אזרח קבע וכו"'

את זה אמר משה דיין בישיבת סיעת מפא"י בכנסת ביוני,1950 בעצם ימי גירוש ערביי מג'דל ,היא אשקלון.

הציטוט מופיע בסיפרו של בני מוריס "תיקון טעות" המוסיף שדעותיהם של יגאל אלון, משה שרת, דב יוסף, גולדה מאיר ובן-גוריון היו דומות.
הבהרות? בבקשה 13407
גלעד דנבום • בתשובה לרון יום ה', 21/12/2000, 20:08
מה מטרת הציטוט הזה?

משה דיין, כמו מרבית שאר ההנהגה הציונית של אותם ימים, היה גזען, או לכל הפחות מפלה קיצוני בין אנשים על בסיס לאומי/אתני.

ההצעה שלי נועדה לתקן את העוולות שהוא ודומיו גרמו.
הבהרות? בבקשה 13411
רון • בתשובה לגלעד דנבום יום ה', 21/12/2000, 20:34
זה היה מכוון יותר למיץ פטל שביקש הגדרה לפליט.

לפי הציטטה הזו ושאר הפרק בספר של מוריס
אלו אינם פליטים אלא מגורשים שרכושם נכמס
מהם בכח או שאולצו לחתום על וויתורים פיקטיביים. מסופר בו על מקרים מתועדים שהמדינה, היינו בן-גוריון ושרת ,לא רצו לשלם עבור האדמות אחרי שגרשו את התושבים, כי לא רצו לשלם על מה שיקבלו בחינם.

אני רק רוצה להזהיר שאת כל זה יש לשפוט גם במדד של היום אבל גם להתחשב במצב של אז ,אבל כסף זה כסף.

בכל מקרה ,מכיוון שהרבה לא וויתרו על רכושם או אולצו לוותר (סיפור גירוש הכפרים המוגרבים) ומתוקף חוקי הירושה הרי שלהם וצאצאיהם מגיע פיצוי .אולי כמו שבני ניצולי שואה תובעים החזרי יצירות אומנות שנשדדו מהוריהם או פיצוי על מפעלים שאולצו
למכור או פוליסות ביטוח.
הבהרות? בבקשה 13499
מיץ פטל • בתשובה לגלעד דנבום שבת, 23/12/2000, 10:26
אני חושב שאני מתחיל להבין, ולכן יש לי כמה שאלות נוספות. אבל קודם, בכל-זאת, עדיין לעניין ההגדרה - האם יכול להיות שגם מי שביתו היה בשטח המדינה היהודית (לפי החלטה 181 של האו"ם) יוגדר כפליט? כלומר - האם גם שטחים אלה הם שטחי-כיבוש או, למזער, מי שעזב בית בהם עשה זאת כתוצאה ממעשי הכיבוש הישראליים?
הרעיון שלך של יצירת שיתוף-פעולה במקום איבה ע"י כפייה של שותפות-גורל מזכירה לי יותר מכל את האופן שבו נוצרת "שותפות-גורל" או "מטרה להתלכד סביבה" בדרך-כלל: הגדרת אויב משותף, ואם צריך - יציאה למלחמה נגדו (לא חסרות דוגמאות במזה"ת). זה לא ממש נראה לי חזון רצוי.
נחזור לעקרונות העומדים מאחורי הצעתך: מהו העקרון ממנו נובעת זכותו של אדם (נניח, כעת, כי הוא איננו קרוב-משפחה אלא אותו אדם עצמו) להתיישב "קרוב ככל האפשר" למקום שבו גר בעבר? האם יש משהו מיוחד (קדוש?!) באותו מקום, איזשהו ערך שמתגבר ככל שמתקרבים? לא הגיע הזמן להפסיק לקדש רגבי אדמה?
לעניין המימוש, "קרוב ככל האפשר": איפה אפשר? בשטח פרטי אפשר? בשטח מנהל-מקרקעי-ישראל / קק"ל שהוכחר אפשר? בשטח כנ"ל הנכלל בתכנית מתאר של ישוב עירוני אפשר? איפה כן ואיפה לא, והאם ככל שהחלקה רחוקה יותר מהמקום הקדוש, היא צריכה להיות גדולה יותר?
ועוד הערה אחת: במדינת ישראל קיימים מעמדות של תושב ארעי ושל תושב קבע.
הבהרות? בבקשה 13551
גלעד דנבום • בתשובה למיץ פטל יום א', 24/12/2000, 11:36
טוב, אנסה לענות על שאלותייך כמיטב יכולתי.
ראשית, החלטת האו"ם לא קבעה כי המדינה תהיה יהודית *בלבד*, משום שהחלטה כזו נוגדת עקרונות בינלאומיים מוסכמים והינה גזענית בעליל, לכן לכל אדם שאיננו יהודי ושנאלץ לעזוב את ביתו מאותו השטח (וזאת במקום שיאופשר לו להיות אזרח שווה זכויות במדינה בה הכיר האו"ם) ישנה הזכות המלאה לשוב ולהתיישב בו.
לקריאת טקסט ההחלטה, בו מפורטות זכויותיהם של בני (ובנות) המיעוטים, ראה -
(מתוך אתר משרד החוץ)

שנית, המטרה שהצגתי של יצירת גורל משותף רחוקה אלפי מונים בכוונתה ממציאת אויב משותף - זהו הגורל האיום ביותר שאוסף של אנשים יכולים למצוא לעצמם.
המטרה המשותפת עליה אני מדבר היא מטרת יצירת קהילה תומכת, שיוויונית ומתפקדת תוך שאיפה להשתלבות מלאה במרחב, מבלי לאבד את הייחוד התרבותי של כל קהילה וקהילה.
מטרות נוספות הן פיתוח הכלכלה האזורית, שיתוף פעולה תרבותי ועוד.

שלישית, אינני מקדש רגבי אדמה - אני מכבד את רצונם של אנשים.
משפחה אשר חיה מאות בשנים ביישוב מסוים מרגישה אליו מן הסתם קשר נפשי חזק מאוד, אין פה עניין של "קדושה" ריליגיוזית כי אם קשר בסיסי ואנושי למדי - הקשר למקום הולדתך.
אני באופן אישי מרגיש רגשות קמאים שכאלו באופן מופחת בהרבה מהמתואר לעיל, אך מכיוון שזה עניין שברגש קשה לי לשפוט אדם עד שלא אהיה (ואני מקווה שלא אהיה) במקומו.
העיקרון שמנחה אותי בנתינת זכות לאדם להתיישב קרוב ככל האפשר למקום מושבו המקורי הוא ההכרה בקשר הרגשי הנ"ל - וכן, אני בהחלט שסבור שהקשר מתגבר ככל שהאדם מתקרב לאותו המקום.
בל נשכח, הרי על כך מבוססת זכות השיבה - לא על החזרה למקום הערטילאי ארץ ישראל/פלשטינה, אלא חזרה למקום הפיזי (אם כי רוב מקומות אלו קיבלו מימדים נפשיים ערטילאיים של ערגה מאז, וחבל על כך) אותו נאלצה לעזוב הפליט הממוצע, ולשם עליו לחזור.

היישוב-מחדש צריך להעשות בכל שטח שניתן להשתמש בו למטרה זו.
הפרטים הטכניים הינם משניים מבחינתי, ואותם אניח לבירוקרטים לפתור, אבל אדגיש בשנית כי העיקרון המרכזי שצריך להנחות בהחלטות אלו הוא מינימום פגיעה באוכלוסייה קיימת (שינוי ייעוד שטח ממשלתי הוא בעיני אופציה טובה, במיוחד בהתחשב בזה שקק"ל הייתה הגוף המרכזי שגזל מערביי-ישראל את אדמותיהם לאורך השנים, יהיה בכך צדק פואטי).
כמו כן, שילוב של אוכלוסייה ערבית שבה (מלשון לשוב) עם אוכלוסייה יהודית קיימת או אוכלוסייה ערבית קיימת במקומות יישוב נוכחיים נראה בעיני כפיתרון נכון הן מבחינת הכרה בזכות השיבה הן מבחינה כלכלית והשתלבותית.

תוכל להרחיב בנוגע לזכויותיהם/חובותיהם של תושב קבע ותושב ארעי? אודה לך.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות