|
||||
|
||||
בארצות המערב שימשו הצלבנים כסמל לדברים רבים החל מלוחמים נעלים למען הצדק וכלה בתקופות מאוחרות יותר כלוחמים מטופשים עבור מטרה מטורפת ואכזרית. זכרם של מסעי הצלב השתמר דרך יצירות מפורסמות כמו הפואמה של המשורר האיטלקי מהמאה ה-16 טורקוואטו טאסו "ירושלים המשוחררת" וספריו של הסופר הסקוטי המפורסם מראשית המאה ה-19 וולטר סקוט כמו "הקמע" ו"איבנהו" (שעסקו במסע הצלב השלישי ולא הראשון ) שזכו לפרסום עצום . משפחות אצולה אירופיות רבות היו גאות בייחוסן לצלבנים. בספרות ובאמנות של עמים אירופיים שונים נמצאו רמזים שונים למסעי הצלב כמו גם בניסיונות השונים להחיות את המסדרים של תקופת הצלבנים ובראשם הטמפלרים שראו את עצמם כמגיני העיר ירושלים ובית המקדש. לאורך הדורות קיבלו מסעי הצלב והצלבנים משמעויות אקטואליות שונות בהיסטוריוגרפיה של התקופה בהתאם לצורכי הזמן. כך, ההיסטוריוגרפיה הצרפתית במאה ה - 17 טיפלה במסעי הצלב מתוך מגמה ליצור מסורת ועבר מפואר לרעיון ההתפשטות של "צרפת הגדולה " כפי שנוסח בידי לואי ה - 14 ויועציו. ההיסטוריונים הרציונליסטיים של המאה ה - 18 עסקו במסעי הצלב כדוגמה בולטת לטירוף של הקנאות הדתית וכאמצעי לנגח דרכו את הכנסיה. בתחילת המאה ה - 19 הפכו מסעי הצלב למקור השראה לתנועה הרומנטית שהעריצה את האידיאלים האביריים של הצלבניים. בסוף המאה ה-19 עם התפשטות האימפריאליזם האירופי הם הפכו בהיסטוריות אירופיות שונות לדוגמה הראשונה בהיסטוריה האירופית של התפשטות האירופית מעבר לים במאבק להבאת התרבות האירופית לעמים "הנחותים". ובמהלך המאה ה-20 היסטוריונים שונים תיארו את מסעי הצלב כדוגמה להתרחבות אופקי האנושות ויצירת קשרים בין מערב ומזרח לטובת שניהם, ואף רמזו (בניגוד לעובדות ההיסטוריות ) שהיה כאן "תרבות " של המזרח המפגר בידי המערב התרבותי. "התואר "מסע צלב " הפך גם לשם תואר למלחמה נעלה במסגרת המאבק בכופרים ובכוחות הרשע ואת הכינוי הזה קיבלו כיבוש פלסטינה בידי אלנבי הבריטי ומלחמת העולם השניה שכונתה בידי גנרל איזנאהוהר כמסע צלב עבור הדמוקרטיה. מאידך הנאצים ראו את עצמם כממשיכי המסדר הצלבני של האבירים הטבטוניים שנוסד בארץ ישראל הצלבנית והעריצו את האידיאולוגיה הצלבנית, שהייתה בעיניהם שילוב של גזענות לאומיות ואלימות. ובמלחמת האזרחים בספרד שני הצדדים ראו את עצמם כמנהלים "מסע צלב " ופרנקו תיאר זאת כמסע צלב נגד הקומוניזם והדמוקרטיה חסרי האלוהים. ניתן לאמר שכל דור ודור של התרבות האירופית התעניין בדרך זאת או אחרת במסעי הצלב וראה את עצמו כשותף להם, אם בעד ואם נגד . כך שג'ורג' בוש היום רק ממשיך טרנד מאוד עתיק. |
|
||||
|
||||
וב. ה. לידל-הארט כתב בספרו "מדוע איננו לומדים מההיסוטריה?"1 שמסעי צלב למיניהם לא רק שנועדו לכישלון אלא שגם מביאים להתחזקות התופעה שכנגדה יצאו. 1 שאלה רלבנטית במיוחד למנהיגנו ואם הוזכר כבר בוש... |
|
||||
|
||||
סתם שאלה: אתה מנסה לקרוא לפעמים גם דברים שמנוגדים לאידיאולוגיה שלך ולבחון אותם בצורה אובייקטיווית, מבלי לפסול אותם מראש כ"מוטים" או כ"דמגוגים"? |
|
||||
|
||||
ספרים בד''כ לא, אבל כל שבוע אני קורא את טוריהם של אורי אליצור, אורי אורבך ומאיר עוזיאל וכמובן לא מסכים איתם בדעותיהם הפוליטיות. |
|
||||
|
||||
נגד איזו תופעה הם יצאו בדיוק? |
|
||||
|
||||
נגד שלטון המוסלמים בארץ הקודש ודחיקת הנצרות ממנה. |
|
||||
|
||||
אין הרבה יצירות מופת ספרותיות שנכתבו על מסעי הצלב לארץ ישראל. יש את ה"קמע " של וולטר סקוט שהוא רומן היסטורי ידוע. אבל היצירה הידועה מכל היא האפוס "ירושלים המשוחררת " של משורר איטלקי מהמאה ה-16 בשם טורקוטו טסו. לטסו הנ"ל אגב היה סיפור חיים שהיה מעניין לא פחות מהאפוס שלו . הוא היה חולה נפש: פרנואיד ומטורף דתי. וכפה ממש בהתפרצויות הטירוף שלו ( על שלא קיבל את הכבוד הראוי לו, לדעתו) על הדוכס שתמך בו להכניס אותו (ובצדק גמור ) לבית משוגעים לכמה וכמה שנים טובות. בציבור פשטה שמועה שהכליאה הייתה משום שהוא העז לקיים יחסים רומנטיים עם האחות של הדוכס. סיפור יפה ואולי גם המשורר עצמו היה רוצה בכך אבל למרבית צערו חסר כל יסוד. המשוררים גתה ובירון בכל אופן יצרו מסיפור זה יצירות ספרות ידועות. בכל אופן בתקופות שבהן היה שפוי ( פחות או יותר ) טאסו חיבר את "ירושלים המשוחררת " שנחשבת ליצירת המופת של הספרות האיטלקית במאה ה-16. והיא עוסקת באביר איטלקי אמיץ ( אבי אבותיו של אותו דוכס שכלא את טאסו בבית משוגעים) שיוצא למסע הצלב הראשון. בארץ ישראל הוא מתאהב, בערביה יפה ,רחמנא ליצלן ( לכל גיבור באפוס הזה יש מאהב או מאהבת ששיכים למחנה האוייב ,מהבחינה הזאת טאסו היה מופת של סובלנות גזעית ) אבל לבסוף חוזר בתשובה ותורם להכרעת המערכה לטובת הצלבנים. בסוף ימיו כשהפך לדתי פנאטי שאפילו כמרים ונזירים נרתעו מהקיצוניות של דיעותיו טאסו פירסם גירסה דתית מצונזרת של האפוס הזה בשם "ירושלים הכבושה " . לעברית ירושלים המשוחררת תורגם ב-1997 בידי יוסף האובן נבו בהוצאת ירון גולן( ואפשר להשיג במיתוס ובדיבוק ) . התרגום נעשה מתרגום גרמני ויש בו הקדמה מעניינת מאוד על המחבר והוא פותח פתח לדרך שבה ראו הנוצרים את מסעי הצלב. משום מה התרגום הזה של יצירה חשובה כל כך לא זכה לשום תשומת לב בביקורת בעת פירסומו. עוד על טאסו יש כאן וכאן : http://www.theatrehistory.com/italian/tasso.html ואת הטקסט של "ירושלים המשוחררת" בתרגום לאנגלית אפשר למצוא כאן : |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |