 |
כדאי לנתק את התשובה שלי משרון ופרס הספציפיים, שאין לי משהו אינטליגנטי לומר עליהם כאן; אני עוסק בתיאוריה של התיאוריה. לכן נקרא לפוליטיקאים שלנו ראובן ושמעון. רגע, שמעון לא טוב. ראובן ולוי.
אם כן, אנו מניחים כי הם יריבים בפוליטיקה האמיתית שלהם. לוי הוא שר החוץ בממשלתו של ראובן - זהו מצב I. בבעיה שניסחתי (ועכשיו אני אנסח בצורה יותר חדה), הצגתי מצב אפשרי II - לוי לא בממשלה. מזוית ראיה יודעת-כל, בטוח שמצב אפשרי II יותר טוב לאחד הצדדים מ-I, ומכאן שהוא פחות טוב מ-I לצד השני1 - אם מניחים (כמו במודל של ע"ב) שהיריבות היא לאורך ציר אחד ויחיד, ובפרט לאחר שלמדנו מגלעד ברזילי שהשאלה כן-או-לא ממשלת אחדות היא קריטית (אם תורשה לי גיחה קצרה חזרה אל שרון ופרס האמיתיים). אבל לכל אחד מהצדדים יש יכולת לעבור ממצב I למצב II: ראובן יכול לפטר את לוי, ולוי יכול להתפטר. לאחד משניהם זה כדאי, אבל אף אחד מהם לא עושה זאת. מסקנה: אחד מהם טועה.
איפה טעיתי? התעלמתי מהצעד עצמו שכל אחד מהם צריך לעשות כדי לעבור למצב II. בעצם אין מצב למצב II: או שהמצב יהיה (III) לוי לא בממשלה כי הוא התפטר, או שהמצב יהיה (IV) לוי לא בממשלה כי ראובן פיטר אותו. ושני המצבים האלו שונים אחד מהשני ומ-II, לפחות בכך שבציבור הם מצטיירים אחרת (מה שבתורו יכול להניע פוליטיקה פנים-מפלגתית, וכו' וכו'). ויתכן ש-III רע יותר מ-I ללוי (ולכן הוא לא יתפטר), ו-IV רע יותר מ-I לראובן (ולכן הוא לא יפטר את לוי). זה לא רק אפשרי אלא גם סביר, אם ההבדל בין I ל-II (מבחינת מטרות הצדדים) אינו גדול. ובאינדוקציה אחורה על ציר הזמן, אפשר גם להבין בצורה דומה איך הם נכנסו למצב הזה.
1 או שהם שקולים בדיוק, אבל זה אמור להיות סביר בערך כמו שהעפרון ישאר עומד על חודו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש