 |
|
 |
||
|
||||
 |
הערביה המואשמת להלן היא בת למשפחת בכרי הידועה לשמצה ראשית קודם לפיגוע הזה שני בני משפחתה בשני מקרים אחרים סייעו למחבלים להיכנס ולבצע מעשי רצח ובכרי דנן קיבל סיוע כשפי מארגונים שונים וגם מהרשות להוציא לאור סרט תעמולה אנטישמי במובהק אז העיוור החיגר והפיסח ימצאו מקום אחר להשמיץ את אונ§ בר אילן ונתמקד בעניין ערבייה המחזיקה בתעודת זהות ישראלית עם רקע משפחתי ברור של בוגדים מקבלת את עצתו של מחבל רוצח ויורדת מאוטובוס הדמים ומפקירה אל מותם בני אדם חפים מפשע יש מוסלמים יש בעיות לא רק אצלנו זה בכל מקום בו הם פולשים מייד מתחילות צרות מלחמות וסיסכוכים מוסלמים זה רע ערבים מוסלמים זה נורע |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גזענות זה רע כשהיא מעורבת עם טימטום זה נורא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענות זה רע כשמערבים גם טמטום איום ונורא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה זה אחלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דעתך זו מבוססת על נסיונך האישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו אותו נסיון אישי שהביא אותך להחזיק בדעה שמלחמה זה אחלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שנלחמת במוסלמים. איך עשית את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית. איך נלחמת במוסלמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא שאני צופה גדולות ונצורות לפתיל הזה, אבל אם כבר) השאלה שלך היא לא לחלוטין ברורה. אפשר להבין שאתה שואל ''מה היה אופי לחימתך במוסלמים'', ואז הוא אכן לא ענה, אבל אפשר גם להבין ''באילו נסיבות הגעת להלחם במוסלמים'', ואז 'שרות בצה''ל' הוא התחלה סבירה של תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער (אגב, אני לא מניח ''הוא'' או ''היא''). השאלה שלי היא אפילו לא על אופי, אלא על מהות. אני מבין ש''מלחמה זה אחלה'' מבוסס על התנסות אישית, כלומר על השתתפות ב''מלחמה במוסלמים'', ואני מנסה לברר מה בדיוק הביא להתרשמות הזו. (גם אני לא, אבל כל עוד אני מקבל תשובות עקביות...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה זה במוצאי המלחמה. היא נהגה בכביש השומם בדרכה הביתה. יד מונפת. חייל עייף. נכנס למכונית. שמט תיקו. כבד, יגע, מריח מקרבות. שתק. שתקה. נהגה ולפתע אמרה "מלחמה זה דבר נורא". פקח עפעפיו הכבדים וענה "מלחמה זה דבר נורא". בדקות של דממה ענתה "מלחמה זה דבר נורא". "מלחמה, נורא" ענה. "מלחמה זה דבר נו-רא" התנשפה. "מלח...מה זה ד...בר נו-רא" זעק. "מל-ח-מה זה נו-ו-ו-רא" פרצו המלים מפיה. ושניהם יבבו יחדיו "מל ח מה זה ד בר נו ראא". קמו מן השמיכה, חזרו אל הרכב והמשיכו לנהוג אל תוך הליל השחור. מלחמה זה דבר נורא. מתוך סיפור בסגנון לאישה שפורסם בזוארץזו. (מי שלקח/ה לי את הספר, ולוואי שלא תדע/י אף פעם כמה נוראית היא מלחמה...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שזה של חנוך לוין, מתוך ''מה אכפת לציפור'' או ''הג'יגולו מקונגו''. אולי הערב אני אבדוק בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הוא צודק. אני אראה לך את הקטע בהזדמנות (מהעותק השמור שלי כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו, בין היתר, פארודיה על ספרי יגאל לב, ובראשם "באלוהים, אמא, כמה אני שונא את המלחמה". עיקרי העלילה הטיפוסית של לב: חייל מותש מקרבות פוגש בחורה בטרמפ, שניהם עטופים בדובון, הגשם יורד, הזיות ארוטיות, חלומות על כוס תה, הוא נרדם בצומת והיא נעלמת, הוא יורד לחפש אותה וחו"ח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |