 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל אדם, כאשר הוא מצטרף למנגנון לא-אישי, כגון הצבא, חייב לעשות כמה פשרות, בענייני נוחות ובענייני מוסר. הדתי חייב לעשות דברים מסויימים בשבת, החילוני צריך לסבול אוכל כשר, וכולם צריכים לקום בבוקר, במקרה הטוב. עכשיו, יתכן שיש מקום לאפשר לאנשים, שמצפונם מונע מהם לעשות מעשים מסויימים, אותם יהיו חייבים לעשות, במהלך השירות הצבאי, שלא לשרת. בפועל, רק לחרדים קיימת האפשרות הזו כיום, בדמות "תורתם אומנותם," ויש עבורם סידור מיוחד, המכיל כל מיני צדדים, המעודדים את ניתוקם מן החברה. זהו חוסר-הצדק הבסיסי שבכל הסידור הזה, עצם זה שלחרדים מותר להפטר מסיבות מצפוניות, ולאחרים לא. ישנן גם ישיבות הסדר עבור דת"לים, גם זה לא בדיוק שירות מלא, אך הפרטים אינם מעניינים. לעומת זאת, פטורים ספציפיים כפי שאחדים פה העלו, דהיינו, לאפשר לאנשים להמנע מפעולות ספציפיות _כאשר_ הם כבר משרתים בצה"ל, אינם נראים לי הגיוניים או סבירים, מטעמים שונים, בין היתר אלה שהעלה ידידנו מארץ השמש העולה. לא יתכן שמישהו ישרת, אבל על תנאי, שלא ישלחו אותו מחוץ לקו הירוק, או שלא יכריחו אותו לפנות ישובים, וכן הלאה. אין מקום לדברים האלה בצבא. אי אפשר לנהל צבא כך. לו הייתה אפשרות של סרבנות מצפון כללית, הייתי בלב שלם גוער באותו קצין מודיעין, במקום לסייג, כפי שניסיתי. אבל אין אפשרות כזו, ולכן הגעירה הזו, כשלעצמה, בעייתית. בכל מקרה, נראה לי שהמקרה שלו היה צריך לעבור לבית דין צבאי, ולא להטאטא מתחת לשטיח בהליך משמעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש גמישות לסרבנות ספציפית בצה''ל. שמעתי שלבוכרים יש פטור מנקיון כי זה פוגע בכבוד שלהם לגעת בזבל, ולדרוזים יש פטור מלנקות שרותים מאותה סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, רגע.. ישנם כפרים דרוזים, אמת? השירותים לא נשארים מטונפים שם, אמת? מי מנקה את השירותים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נשמע לי הגיוני, היו לי חיילים דרוזים ושרתתי עם חיילים בוכרים וכולם ניקו שירותים בלי שום טענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפטור של הדרוזים הוא ממטבחים, מכיוון שאצלם זה התפקיד של האישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפטור של הדרוזים הוא ממטבחים, כדי לשמור על כשרות המזון הצה''לי. בגלל זה בטירונות שלנו הם טחנו שמירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ורוב (או קיי, אין לי הוכחות) המתגייסים לצבא היום עושים זאת לא מתוך בחירה, יש חשש אמיתי שמתן פטורים מטעמי מצפון יגרום לאינפלציה של מלש"בים שיגלו לפתע שיש להם מצפון מפותח במיוחד. במלים אחרות, הצבא יהפוך לגוף כמעט התנדבותי. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה את זה? הייתי נורא שמח לחשוב שכן, אבל במצוקת כוח האדם הנוכחית אני חושש שהתשובה היא שלילית. אולי צריך כאן הסבר קטן: להערכתי יש הרבה אנשים שמוכנים לשרת בצבא כל עוד נשמרת לפחות חלקית ההרגשה שזה נטל שמוטל על כל הכשירים לשרת (עם כל ההסתייגויות המוכרות לכולנו) - לפחות מהרקע החברתי הדומה לזה של המגוייס. "דחיית השרות" לתלמידי ישיבות עוד נסבלת איכשהו, מאחר ומדובר בסקטור מוגדר ומיוחד, והאלטרנטיבה לגיוס, דהיינו הצטרפות לישיבה, נראית לחילונים תרופה יותר קשה מהמחלה עצמה. לעומת זאת קל למדי לטעון טענות על ענייני מצפון; זה לא דורש הרבה מלבד הנכונות - שנמצאת בשפע - לשקר קצת לקצין הגיוס או לעצמך. כאשר מגיעים למסה קריטית של אנשים שמוכנים לעשות את עיגול הפינות הזה, התופעה מתגברת ככדור שלג כי בנוסף לעצם השרות המעיק מתעוררת התחושה של העוול שנגרם למי שבכל זאת משרת, ואף אחד לא מוכן להיות פראייר. תופעה דומה קרתה, וקורית, במה שקשור לשירות במילואים. כתוצאה משנים של טרום-אינתיפאדה בהן היה אפשר לקבל פטורים בקלות יחסית מתוך עודף כ"א וקוצר ראות צהלית, רבים מהמשרתים במילואים מרגישים בדיוק כך, וראו את טענותיהם (המוצדקות בעיני) של אביב ואבירי באתר הזה. כל חייל שמשתחרר ממילואים לא רק מגדיל את הנטל על האחרים, הוא גם מגדיל את הפיתוי שלהם לחפש שחרור דומה. כל פטור שניתן היום פירושו שני פטורים שיינתנו מחר, ובידיעה אחרת כבר הוזכרה העליה במספר המשתחררים על סעיפים רפואיים ונפשיים בשנים האחרונות, שהיא, לדעתי, תוצא של התהליך שתיארתי (אני מתנצל מראש בפני מי שקיבל פטור מסיבות אמיתיות, אין ספק שיש רבים כאלה). אגב, לאחר מלחמת יום כיפור עמד צה"ל בפני בעיה דומה של מחסור בכוח אדם, ורבים מאלו שקיבלו פטורים מסיבות רפואיות נקראו לועדה רפואית חוזרת וגויסו שוב. אם לא יימצא פתרון מדיני בעתיד הקרוב חושבני שזה מה שיקרה גם הפעם, למרות שהממשלה תעשה כל שביכולתה למנוע זאת כי בניגוד ל 73 אין קונצנסוס לגבי נחיצות השירות וצעד כזה עלול להתגלות כחרב פיפיות עבור השלטון. אחרי הכל, קל יותר להצביע עבור גוש הימין אם אתה יודע שמישהו אחר יצטרך לשלם על ההצבעה שלך בחודש של מילואים בחברון או בדוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה מבין מה הבעיה כאן, נכון? אם איננו מאפשרים פתורים מטעמים מוסריים, אם אנחנו מכריחים אנשים, בניגוד למצפונם, לשרת, האם אנחנו יכולים להתלונן על כך שהם יפעלו למען מצפונם בתוך צה"ל, בניגוד לחוקיו, אפילו? ובנוסף, מה זכות הקיום של מדינה, שאינה מסוגלת לשכנע די מאזרחיה להלחם בשבילה, על מנת שתוכל לשרוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. לא רק שאיננו יכולים להתלונן על כך שהם יפעלו למען מצפונם בתוך צה''ל,אפילו בניגוד לחוקיו, עלינו לברך על כך. בהנחה שהקונפליקט בין מלוי התפקיד כהלכה ובין המצפון אינו מעשה של יום ביומו, ובהנחה ש''בעל המצפון'' הוא אכן כזה, ושהוא שקל את מעשיו (או אי מעשיו) לעומק, אנחנו יכולים רק להתברך באנשים הממלאים את תפקידם הצבאי תוך הקשבה מתמדת לצו מצפונם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מברך על פעולתו של קצין המודיעין הנ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מספיק בקיא בפרטים על מנת לחוות דעה על נכונות השיקול והמעשה שנקט אותו קצין מודיעין באותו מקרה ספציפי. אני בהחלט מברך על כך שקצין בצה''ל, העומד בפני הצורך לבצע משימה הנראית לו כבלתי מוסרית ובלתי ראויה, אינו פועל כאוטומט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההערה הראשונה שלך, במידת האפשר היה רצוי להמיר שרות צבאי כזה בשרות אחר, ובלבד שהשרות האחר יהיה פחות או יותר באותה דרגת קושי. זאת לא מטעמי נקמנות, כמובן, אלא מהסיבות שפורטו בהודעה הקודמת. אם אי אפשר למצוא שרות תחליפי כזה, אני לא רואה מנוס מכך שבעלי המצפון לא יזכו להקלות, ואם מצפונם דורש מהם לעבור על חוקי הצבא הם ייענשו בהתאם. לא עמדה הומנית במיוחד, אני מודה, אבל אינני רואה דרך אחרת. לגבי ההערה השניה: מה זכות הקיום של מדינה, שאינה מסוגלת לשכנע די מאזרחיה לשלם מסים, על מנת שתוכל לשרוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרבן המצפון המפורסם מכולם, בן-ארצי אם אינני טועה, מבקש כל הזמן שירות אלטרנטיבי, קשה ככל שיהיה, אך לא מאשרים לו, ושולחים אותו למאסרים הולכים ונשנים על סרבנותו. ההשוואה בין מסים לבין שירות צבאי היא לא טריויאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בטל את גיוס החובה ונפתרה הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מימוש של הסיסמא הפופולארית ''אין יהודים, אין פיגועים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, הכל או כלום? אם אתה שואל אותי, אז זה צריך להיות בדיוק להפך. הצבא צריך כמה שיותר אנשים שיתריעו על עוולות אפשריות, ולא אנשים שיעשו כל מה שאומרים להם כמו רובוטים. (בעצם, צריך גם וגם...) אני לא מתכוונת לכך שכל חייל צריך לקום בבוקר, ולהטיל ספק בכל דבר שאומרים לו לעשות. אבל כן, בהחלט, כשיש סכנה (מוסרית/ בטיחותית /אחר) מן הראוי שיקום החייל שיתריע. אני לא בטוחה שיהיו אלה תמיד החיילים עם הרעל בעיניים והסכין בין השיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש לו רק חיסרון אחד: הוא יודע לחשוב". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |