|
||||
|
||||
אני יכולה לחשוב בהקשר הזה על ''מכונית'' לעומת ''אוטו''. אסוציאציות של ''מכונית'' זה פורשה אדומה עם בלונדינית ארוכת רגליים שנשענת עליה. וגם אסוציאציות של מכונה שמחליקה על הכביש, מהירה ואלגנטית. אסוציאציות של ''אוטו'' זה פרקטיות, נוחות, מוסך, החלקים היותר פיזיים של הרכב (''הכנסתי את האוטו למוסך'' נפוץ קצת יותר מ''הכנסתי את המכונית למוסך''). העניין הוא שאני לא בטוחה אם אלו אסוציאציות פרטיות שלי או משהו יותר כללי. אז אם מישהו רוצה להפריך או לאשש... |
|
||||
|
||||
פעם שמעתי טענה שנשים משתמשות יותר ב''אוטו'' בעוד גברים מעדיפים להשתמש ב''מכונית''. לכך הצטרף לאחרונה השימוש הגברי הנרחב ב''רכב'', כשמדובר בג'יפים. אבל לפחות מבחינת האסוציאציות, שלי שונות משלך. |
|
||||
|
||||
אני בספק גדול אם זה אכן המצב. מזמן, לפני עשור ומשהו, קראתי ב"מעריב לנוער" קטע, בו נערה אחת שומעת על הסברה הזאת כעובדה מדעית מוכחת, ולמחרת, במקרה, מתייחס אהוב-לבה למכוניתו כאל "אוטו"... והנערה דנן שבורה - הוא בטח הומוסקסואל! לא נראה לי, שיש בזה משהו. |
|
||||
|
||||
זה מעניין, כי כאן אפשר לבדוק זאת מדעית: פשוט לשאול מספיק אנשים מה האסוציאציות שלהם, או (יותר טוב, אבל יותר מסובך כנראה) להקליט קורפוס גדול של שיחות ספונטניות של אנשים, ולראות מתי משתמשים בזה ומתי בזה. הבעיה היא שבין "אוטו" ל"מכונית" יש עוד הבדלים חוץ מהמגדר. האחת עברית והשניה לועזית, ויש גם הבדל באורך. לכן צריך למצוא זוגות של מילים שדומות מכל בחינה, חוץ מהמגדר, ושם לבדוק. לחילופין, למצוא *הרבה* זוגות של מילים, עם מגוון של הבדלים חוץ מהמגדר, ולראות אם הבדל המגדר עושה משהו עקבי. מכל מקום, זה נראה לי כל כך אמורפי, שהחשיבות שלו בסוגית טוהר הלשון היא קלושה, אני חושש. |
|
||||
|
||||
אפרופו להקליט קורפוס גדול וגו', היה (יש?) פרוייקט כזה של האקדמיה, לתיעוד השפה המדוברת, שבו אנשים נבחרים מסתובבים עם רשמקול המתעד את כל התקשורת המדוברת שלהם במהלך יום שלם. אפילו הייתה על זה כתבה בטלוויזיה (נדמה לי שיש להם יועץ שמעורב בפרוייקט כזה בשפה האנגלית), וראו שם את המומחים יושבים עם הקלטה כזו ותוהים על קנקנה של איזו מילה. |
|
||||
|
||||
לפעמים השמש זכר, לפעמים נקבה, לפעמים אנחנו שניים, לפעמים יותר מרבבה. לפעמים אינני יודע מי יחזיק אותנו ביד אבל דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מעניין באמת, לפי מה זה נקבע... למשל, באנגלית, ספרדית ועוד, נפוצה יותר ההתייחסות אל השמש כאל זכר - ואל הירח, כנקבה... פעם, כשפגשתי דוברת ספרדית וסיפרתי לה על ההתייחסות המגדרית לשני אלו בשפתנו, היא היתה מופתעת מאד, ואמנם: הגיוני יותר, כשחושבים על כך, להתייחס אל השמש - הכוכב המאיר והחזק - כאל זכר, ואל הירח - הלבנה בעלת האור הענוג - כאל נקבה... גם אל השמש הכנעני, שָמָש, הוא אל זכרי. |
|
||||
|
||||
כמובן שזה הגיוני יותר עבורך, שוביניסט גברי שכמותך. (בצחוק או לא בצחוק? תשתמש באינטלקט הגברי, ולכן החזק והמאיר, שלך, על מנת להסיק לבד.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
Actually, there's no innate reason for it to be more reasonable to consider one celestial object more masculine than the other. Long before the dominant deity became masculine, it was feminine - with a masculine, derivative, counterpart. In this context, we can understand such figurative associations of the moon with femininity, both because of its association with menstruation and because of its cyclical nature, implying rebirth and firtility, but we should be just as psychologically able to make the connection that the sun is the giver of fertility (crops), life, and rebirth. Both should not be a stretch for us. The reason for the many masculine and feminine synonyms, in Hebrew, is the extensive and inclusive use of words from comletely unrelated periods in history (bible, gmara, vegomer), where the objects' gender changed from one period to the other - or from one geographic location to another (across the extensive Jewish globe, specifically). Sorry this is in English, but I couldn't bring myself to writing all of this using a virtual keyboard. I will try harder - or write less - next time. o
|
|
||||
|
||||
כן, מתקבל על הדעת. אפשרי באמת וייתכן, שהיה זמן בו אל השמש היה אלה - בעידן הפרה-הסטורי, לדוגמא (וראו, לדוגמא, דיון 1142, או דיון 1148, לעניין זה). אח, מה מעניין, מה טוב שיש לנו שפה כה עתיקה, עם רבדים כה רבים ושונים!! |
|
||||
|
||||
לא ידעתי שישנה התייחסות מגדרית לשמש ולירח בעברית? שניהם זכר ונקבה בו-זמנית ויש להם גם שמות זכר ונקבה מקבילים - ירח/לבנה, שמש/חמה. |
|
||||
|
||||
נכון - אבל באיזו תדירות אתה שומע את המלים "חמה", או "לבנה"? הן כמעט אך ורק מלים פואטיות, בלבד, בשפה העברית של היום - משהו משיריה היפהפיים והעדינים של לאה גולדברג ("ואומרת הלבנה לעננים..."), או מסיפוריה הנפלאים של מרים ילן שטקליס - וכמעט לעולם אינן חלק משפת היום-היום המדוברת. המלה "שמש" כנראה היתה זכרית פעם, במקורה, המקבילה הזכרית של המלה "חמה", ממש כמו בצמד ירח / לבנה. ואולם, עם השתנות הדגשים בשפה(?), השתנה גם דבר זה. |
|
||||
|
||||
קודם כל, אני טועה. שמש היא זו''נ ואילו חמה, ירח ולבנה כולן מלים שיש להן מין מוגדר. המילה שמש זכרית ונקבית גם היום - אפשר לומר שהשמש זרחה ואפשר גם לומר, בעקבות שלמה המלך והמינגווי, וזרח השמש. |
|
||||
|
||||
לא, אבל הוא ציטט ממשלי: The Sun Also Rises
|
|
||||
|
||||
ז''א, שבעקבות המינגווי אי אפשר לומר כלום על העברית, ובטח שלא בעקבות זה שהמינגווי ציטט של תירגום של משפט של מישהו אחר. |
|
||||
|
||||
כשהייתי קטן, חשבתי שהשמש היא אשתו של הירח. (והכוכבים הם הילדים שלהם) |
|
||||
|
||||
יש לשמש עוד שם גברי - חרס. אצל שמשון הגיבור הוא נקרא ''חרסה'' (מעיל, גם לשון זכר, כמו ''לילה''-ליל''). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בגרמנית Die Sonne - שמש (בלשון נקבה), Der Mond - ירח (בלשון זכר). ובואו לא נשכח את המבחר העברי: שמש, חמה, ירח, לבנה, סהר. |
|
||||
|
||||
באיחור של שנים קורא את המאמר המרתק הזה ואולי יש להתדיין איתו במסגרת אחרת. לגבי הירח - הזכר, כמו גם הסהר - יש לו שם נקבי (ומאוד מעודן אסוציאטיבית) לבנה, וזה לאותו עצם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |