|
||||
|
||||
מישהו כאן מתכוון להצביע למפלגת העבודה? עזבו, מישהו כאן מכיר מישהו אחר שמתכוון להצביע למפלגת העבודה? אפילו גונקל שהצביע עבורם מאז שהוא עלה לארץ רצה להצביע למפלגה של הגימלאים רק שהיא לא רצה אז הוא מצביע לעמיר פרץ במקום כי הוא קיבל תוספת לפנסיה אחרי השביתה. |
|
||||
|
||||
אני לא מאמין שזה קורה לי, אבל כן, אני. הקול הבודד אשר בו תזכה מפלגת העבודה, יהיה כנראה שלי. את הסיבות כבר פרטתי, ואין לי כח לחזור עליהן (1) או לחפש את הקישור. ______ (1) סיבה נוספת, שלא פורטה, היא הנונקונפורמיזם המובנה שלי. |
|
||||
|
||||
לא יחיד, אני בטוח שגם מיצנע יצביע לעבודה, בעצם בטוח זו מילה חזקה מידי. |
|
||||
|
||||
מזכיר את יורם (גאון) ב''קרובים קרובים'' שלא הצביע עבור עצמו בפרק בו התמודד על ראשות ועד הבית. |
|
||||
|
||||
נו טוב, כשאתה מתמודד נגד קוזילביץ'... |
|
||||
|
||||
הגימלאים מצביעי מפא"י עדיין מצביעים לעבודה, וזאת הסיבה שהיא לא עם 5 מנדטים בסקרים. מעבר לזה, דורון הגלילי כתב כאן שיצביע לעבודה בגלל מצנע, וחן שפירא היא אפילו חברת מפלגת העבודה(השם ירחם). |
|
||||
|
||||
בגילי גם אני מתקרב לאותם גמלאים, וגם הזכרון הוא לא מה שהיה פעם (או שאולי כן, אני כבר לא זוכר), אבל לא כתבתי שאצביע לעבודה בגלל מצנע, אלא בגלל ברק. |
|
||||
|
||||
על חברי מפלגת העבודה הוא לא מרחם כלל. בכל אופן, אם מישהו כאן מוצא מפלגה סוציאל-דמוקרטית שמוכנה להתאמץ בשביל להביא שלום, ומבטיחה להפסיק את ההטבות המגוחכות למתנחלים, אבל גם לא מתכננת להחזיר הסכם שלום שנכשל, שיודיע לי. |
|
||||
|
||||
"לא מתכננת להחזיר הסכם שלום שנכשל", זה כאילו ההסבר ללמה את לא מצביעה למר"צ? לא שאני מבין איזה הסכם שנכשל מר"צ עומדת להחזיר, אבל אני לא חושב שיש היום איזשהו הבדל משמעותי בין הכוונות המדיניות של העבודה לבין אלה של מר"צ (וזה אולי חלק מההסבר למצבה הקשה של העבודה). |
|
||||
|
||||
אני חושבת שיש הבדל כלשהו, אבל עכשיו זו תקופת בחירות, כל מפלגה מנסה לטשטש את כיוונה ככל הניתן כדי למשוך מצביעים של מפלגות אחרות. אבל אני עדיין רואה את העבודה כמפלגת מרכז מדיני ואת מרץ כמפלגת שמאל מדיני. כך שנראה לי שמפלגת העבודה מחויבת בעיקר למתינות, בעוד שמרץ יותר מחויבת לדחיפת תהליך שלום (או הפרדה? קשה לדעת בימים אלו). אני בעד מתינות. אני מתנגדת ל"דחיקת הקץ". אני בעד לשקול הצעות ולנסות לקדם משא ומתן מדיני, אבל בשקט ובזהירות. תמכתי בתהליך אוסלו כאשר נראה היה שמובנה בו מנגנון של "ננסה, ואם זה לא יעבוד אז ננסה משהו אחר". מרגע שתהליך אוסלו נהיה מטרה בפני עצמה התנגדתי לו. אני דואגת שמרץ עדיין בראש שתהליך שלום מול הפלסטינים הוא תהליך נכון בפני עצמו גם אם אינו מביא לשיפור במצב המדיני-בטחוני. מקווה שהבהרתי את עצמי. אגב, מצבה של העבודה אכן קשה, אך אני רואה זאת כחלק מצבו העגום של כלל השמאל הישראלי (הקולות שנעלמו לעבודה לא ממש עברו למרץ). |
|
||||
|
||||
לגבי הערתך בסוף, כשאמרתי שאולי חלק מהבעיה של העבודה הוא שאין הבדל משמעותי מבחינה מדינית בינה לבין מר"צ, לא התכוונתי לכך שמצביעי העבודה עברו למר"צ (אם כבר אז בסיטואציה כזאת מר"צ מפסידה קולות לעבודה), אלא שמצביעי מרכז לא רואים את העבודה כאופציה בעבורם. מהבחינה הזאת, לי לפחות היה ברור מהיום הראשון, שמצנע טועה בגדול כשהוא לא נוהג כפי שנהגו ברק ורבין (וכפי שנוהגים שרון וביבי מהכיוון ההפוך) ו"מטשטש" את עמדותיו לכיוון המרכז. כמובן שגם אז הוא היה מפסיד את הבחירות, בשל השבר העמוק בו נתון מחנה השמאל, הודות לערפאת (בעיקר) וברק, אבל יכול להיות שמצבו לא היה נואש כמו היום. כיום רוב ההבדל בתחום המדיני בין העבודה לבין מר"צ, הוא עניין תדמיתי. פואד למשל, "הסמן הימני" של העבודה, מקפיד להצהיר שהוא תומך ב"פשרת קלינטון" שכוללת כידוע ויתור על שטח ששווה לכמעט מאה אחוז משטחי יש"ע, ופשרה בי-ם. יש מישהו במר"צ שמאגף אותו משמאל בעניין הזה? אני בספק. נותר רק להתווכח על הטקטיקה: מו"מ להסכם, היפרדות חד צדדית, כוח בינ"ל וכד'. זה לא מאוד מהותי, העבודה ומר"צ עצמן חלוקות בתוכן לגבי הטקטיקות הללו, ומעבר לכך כל זה נעשה הרחק מן הקונסנזוס הישראלי1, כשככל הנראה שתי המפלגות הללו ביחד לא יגרדו את רף 30 המנדטים. 1 זאת למרות שלפחות חלק מן ההצעות הללו, למשל היפרדות חד-צדדית, זוכות בתמיכה גדולה בהרבה מהתמיכה לה יזכה גוש השמאל. |
|
||||
|
||||
חד"ש והמפלגות הערביות, שמציגות עמדה 'שמאלית עוד יותר'. אבל גם הערבים זה בדיוק שליש עם. מה קרה לאותם אנשים שרוצים היפרדות, מו"מ, הורדת התנחלויות ולא נמצאים בשליש הזה? - חלקם מצביעים שינוי כי חשוב להם יותר תלוש המשכורת. - חלקם מצביעים עם אחד כי חשוב להם יותר תלוש המשכורת. - חלקם מצביעים עלה ירוק כי חשוב להם יותר הג'וינט. - חלקם (החלק המעניין) מצביעים ליכוד, בגלל שמשום מה הם מאמינים לשרון, ומאמינים שהוא האדם האידיאלי להגשים את מדיניות העבודה. דרך אגב, גם מצביעי האיחוד הלאומי מסכימים אתם. |
|
||||
|
||||
בל"ד יכולה אולי לנסות להציג את עצמה כמפלגה, שמתרטה שוויון ושיתוף-פעולה יהודי-ערבי, אם כי אני שמעתי את ביטויי בשארה במהלך השנים, ולא כך ולא בטיח'*. (אבל לפחות הם מבינים שכדאי להם להתמתן.) אבל רע"ם? רע"ם זה עמדה שמאלית עוד יותר? מה עושה את רע"ם לפחות לאומנית מהאיחוד הלאומי? זה שהם לאומנים ערביים ולא יהודים? חד"ש, לפחות מבחינה חברתית, איבדה את הצביון השמאלי שלה כשצרפה את טיבי, הקפיטליסט הגדול. מבחינה מדינית, אני מסכים, אם כי התשדיר המתלהם של בכרי מעורר בי ספקות. צף, קבוצת יוצאי רע"ם החילונים (?), היא חידה עבורי. מי אלה? מה הם רוצים? מה המצע שלהם? מה משמעות ההודעה הזו? מאסתי בכך שמניחים אוטומטית שהמפלגות הערביות הן שמאל, רק בגלל שיש שם ערבים, וערבים הם מסכנים, לכן כל התארגנות שלהם היא אוטומטית שמאל. בחייכם. * ותכף יבוא מישהו להתנקם בי ולהסביר לי כיצד באמת לאיית מלה זו - אהלן וסהלן. |
|
||||
|
||||
כבר הרבה בייטים נשפכו באייל על כך שבפוליטיקה הישראלית, באופן אנומלי ביחס לעולם, ''שמאל'' ו''ימין'' מתיחסים לרוב לדעות מדיניות. עכשיו השאלה היא איך מחילים את זה על מפלגות ערביות. מי שרוצה לזהות ''ימין'' עם לאומנות, לא חשוב מאיזו עדה, יאמר שמפלגה ערבית לאומנית היא ימנית. אבל טבעי יותר לסדר את הסקאלה ימין-שמאל לפי העמדה האידולוגית בשאלות המדיניות שעל הפרק (שטחים תמורת שלום...), ואז - המפלגה הערבית הלאומנית, שדוגלת ב''לתת לערבים'' (ניסוח סטראוטיפי) נחשבת לשמאל. זה טבעי, ונוח במיוחד לצרכי חישובים קואליציוניים. |
|
||||
|
||||
כל אחד חושב שהמפלגה שלו היא ''מרכז''. גם מצביעי האיחוד הלאומי חושבים שהם המרכז. גם מצביעי מרצ. זה מה שאני אוהב בשיטה של שינוי - במקום להכריז על עצמם כמרכז מדיני, הם פשוט מאזנים את הרשימה שלהם - חלק ימין, חלק שמאל. מה שיוצא באמצע, זה כנראה המרכז. |
|
||||
|
||||
הפסקא השניה שלך נשמעת ממש כמו סאונדבייט מתשדיר של ''שינוי''. חסרה רק הכתובית למטה ''דובי קנסיגר, סטודנט''. |
|
||||
|
||||
למה אתה עושה לו את זה? |
|
||||
|
||||
הממ... כיוון שאתה כבר השני שלא מבין, כנראה הבדיחה לא הייתה מוצלחת. התכוונתי שאם הוא יופיע פעם בטלוויזיה, בטח גם שם ייטעו באיות שמו. |
|
||||
|
||||
להיפך, אם לא הבנתי כנראה הבדיחה כן היתה מוצלחת. |
|
||||
|
||||
זה קרוב להיות הנחת המבוקש. אם מצביע של האיחוד הלאומי רואה את עצמו כמרכז, אז מבחינתו שינוי היא חלק שמאל קיצוני, חלק שמאל סהרורי (ליכוד ועבודה בהתאמה). |
|
||||
|
||||
כן, אבל אם נניח שלאף אחד אין אפשרות לנפק השקפה אובייקטיבית בכוחות עצמו, הרי הצורה הסבירה ביותר לבחון מהו המרכז האמיתי היא על ידי מיצוע של ה''מרכז'' של אנשים שונים, בעלי עמדות שונות. |
|
||||
|
||||
הורי יצביעו לעבודה וסביר שגם סבתא שלי ואולי גם אחד מהאחים שלי. הם כולם חברי מפלגה. |
|
||||
|
||||
אחד אחד בבקשה. בסוף עוד נשאר עם ארונות ריקים. |
|
||||
|
||||
אני מתכוונת להצביע עבודה. למה? 1. אחרי שבחרתי מנהיג למפלגה והצבעתי בפריימריס, אני לא יכולה ללכת ולהצביע למפלגה אחרת שאין לי שום קשר למה שקורה בה. 2. כי זו נראת לי הדרך הטובה ביותר לשנות את השלטון. אבל אם הם נכנסים שוב לממשלת אחדות, אני עוזבת את המפלגה הזאת. |
|
||||
|
||||
עפ"י הסקר שפורסם היום ב"הארץ", בקרב קהל מצביעי הפעם הראשונה, בני 18 עד 22, ישנם 0% (ובמילים: אפס אחוזים) שאומרים שבכוונתם להצביע לעבודה. |
|
||||
|
||||
בא ללמד על חשיבותן של סטיגמות. הניחוש שלי הוא שאף אחד מהמצביעים בני ה 18 עד 22 לא טרח להעיף אפילו מבט חטוף במצע המפלגה, או - לצורך העניין - במצעה של איזושהיא מפלגה. |
|
||||
|
||||
השאלה היא כמה מבין המבוגרים יותר, שכבר הצביעו פעם אחת או יותר בחייהם, טרחו להעיף אפילו מבט חטוף במצע המפלגה, או במצעה של מפלגה כלשהי? |
|
||||
|
||||
לא סטיגמות - תדמיות. אבל צריך לזכור שצעירים בין כה וכה נוטים יותר לעמדות קיצוניות. כמו כן, מדובר באנשים שעיקר הסוציאליזציה הפוליטית שלהם הייתה בעשור האחרון - העשור של הפוליטיקה של הבחירה הישירה, כלומר פוליטיקה סקטוריאלית, שפועלת נגד המפלגות הגדולות, ובעד מנהיגות בולטת. אה! תאמרי - אבל 46% מאותם מצביעים בפעם הראשונה אמרו שיצביעו ליכוד, מה שפוסל את תיאוריית ההצבעה הסקטוריאלית (לא לגמרי, כמובן, אבל בהחלט פוגם בה). כאן נכנסת לפעולה ההשפעה של פוליטיקת המנהיגים. המצביעים בפעם הראשונה מסתכלים בעיקר על ראש המפלגה. בתחרות הזאת, שרון מנצח בקלות. מצנע הוא אדם אפרורי, נטול כריזמה. גם קליינר הוא אדם כזה, אבל הוא גייס לצידו אדם כריזמטי - ברוך מרזל - ולכן סביר להניח שהייצוג שלו בקרב המצביעים הצעירים גדול יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסיה (בהארץ הציגו רק את הנתון אודות העבודה). לפיד הוא כריזמטי, ולכן מפלגתו תזכה לתמיכה גדולה בקרב צעירים. שריד הרבה פחות כריזמטי, ולכן מצביעי שמאל צעירים מוצאים עצמם בבעיה. בכל אופן, מי שמזהה עצמו כשמאלני בדעותיו בהחלט עשוי לראות במרצ כברירת מחדל. זה אכן תוצאה של התדמית של מפלגת העבודה. כלומר - העבודה נשארת קרחת מכאן ומכאן: גם אין לה ראש כריזמטי, וגם היא נתפסת כלא-אופציה מבחינת עמדותיה. הניחוש שלי לגבי אופי ההצבעה בקרב צעירים, מהמעט שידוע לי: ליכוד, שינוי, מרצ, איחוד לאומי, ש"ס ... עבודה. את החלוקה בין ש"ס לעבודה יותר קשה לי לתת. ש"ס מפסידה הרבה קולות צעירים לליכוד בגלל החוסר בראש כריזמטי (דרעי). זהו. וכל זה בגלל 2 שורות. אגב, את מכירה מישהו שטרח לקרוא מצעים של מפלגות? איזה ערך יש למצעים הללו, בכלל? |
|
||||
|
||||
מכירה גם מכירה, אם כי לא רבים. למצעים יש ערך למצביעים מהדור הישן, כמוני, שתשדירי התעמולה לא מזיזים להם ואשר מייחסים חשיבות מופרזת למילה הכתובה. אני מאמינה גדולה במצעים. על מה אתה מצביע אם לא על המצע? אוקיי, אז מצביעים צעירים יצביעו לפי האישיות העומדת בראש המפלגה. אבל למה אנחנו, שכבר מצביעים במשך עשר או חמש-עשרה שנים, לא מצביעים לפי מצע (כפי שציין האממ"ה)? |
|
||||
|
||||
המצע הוא אוסף של הבטחות, שלא בהכרח יתממשו או שיש בכוונת הח"כים מהמפלגה לממש. עדיף לך לברר מה המפלגה עשתה בפועל1 בכנסת הקודמת (חוקים שחוקקה, חוקים שבהם תמכה או התנגדה) ולפי זה להחליט. 1[] יש כמובן את הבעיה של מפלגות חדשות. |
|
||||
|
||||
דוגמא מצויינת לבעיית תדמית. נדמה לי שקראתי שמרצ היא המפלגה אשר מבין כל המפלגות בכנסת היוצאת הצטיינה בעמידה מאחורי המצע שלה ע"י חקיקה, או נסיונות חקיקה, של המספר הגדול ביותר של חוקים חברתיים. עם זאת, מרצ בירידה ומצביעי מרצ עוזבים אותה לטובת מפלגות אחרות. לדעתי המידע בנוגע למה המפלגה עשתה בפועל זוכה מהבוחרים ליחס לו זוכה מצע המפלגה - ז"א, התעלמות. מישהו באייל הפנה בזמנו לאתר המתעד את פעילותו של כל ח"כ. כמה אנשים כבר נכנסים לאתרים כאלה? |
|
||||
|
||||
ולכן אני שב ומצטט: הבחירות הן חשאיות - האזרח בדרך כלל לא יודע בעצם איזה פתק הוא שם בקלפי. |
|
||||
|
||||
כי המצעים הם חסרי משמעות. עוד כלי תעמולתי. שווה לבדוק אם אי פעם היה קשר בין מצעה של מפלגה לבין מה שהיא עשתה בממשלה בסופו של דבר... לכל מפלגה יש שניים-שלושה נושאים שהיא שמה במרכז סדר היום שלה, ואותם היא מדגישה בד''כ בתעמולה שלה. כל השאר הוא אסופה של נופת צופים - נדאג לזה, לזה לזה לזה ולזה. איכות הסביבה, חינוך, בטיחות בדרכים... כל הדברים הרגילים. אין בהצהרות הללו ערך. |
|
||||
|
||||
אז במה כן יש ערך? בתשדירים? הייתי אומרת שיש ערך בעשיה, אבל כבר כתבתי קודם שגם רקורד העשיה של המפלגות הוא מידע שמרבית הבוחרים לא מחפשים. |
|
||||
|
||||
יש ערך במסרים שמדגישות המפלגות. כמובן שהשאלה היא איך אנחנו מגדירים ''ערך'' - אם את מתכוונת ערך אלקטורלי, אז מה שאני אמרתי. אם את מתכוונת ''ערך'' כדרך לשפוט בצורה רציונלית מי המפלגה הטובה ביותר עבורנו, זה כנראה יהיה עשייה, אבל בכל מקרה זה לאו דווקא צריך לחפוף עם מה שקורה באמת, שהרי ידוע שההחלטות של רובנו אינן רציונליות בין כה וכה. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לשני, אבל כמו שכתבת - מה זה משנה, הרי במילא הבוחרים אינם רציונלים. ואין שום דבר לעשות בנדון. |
|
||||
|
||||
אנשים הם לא רציונלים. |
|
||||
|
||||
לא אכפת לי שאנשים לא יהיו רציונלים - גם אני לא רציונלית (אם כי בדיוק הפסקתי לעשן, כך שאני כבר בדרך). אבל חוסר הרציונליות משפיע על התנהלות מערכת הבחירות, משפיע על הרכב הכנסת הבאה, משפיע על החיים שלי. ולא שיש לי איזשהו רעיון על איך להכריח את הבוחרים לקרוא רקורד עשיה של מפלגות, למשל. אולי החינוך לאזרחות בבתי הספר היה אמור להפוך אותנו למבוגרים אשר מצביעים לאחר בדיקה מדוקדקת של העובדות, ונכשל. |
|
||||
|
||||
אין ספק שעצם העובדה שהאנשים אינם רציונלים, משפיעה עמוקות על חייהם של האנשים. |
|
||||
|
||||
אין לי זמן לקרוא מצעים של מפלגות,כמו שאין לי זמן לקרוא דברים אחרים. אבל קראתי את "עיקרי המצע של מרצ" כי בכוונתי להצביע להם ו"חתמתי" בלי בעיות ליד כל סעיף. הנקודה המשמעותית בשבילי היא שברור מי ישלוט אחרי הבחירות,ויש סיכוי שגם העבודה תזחל לאחדות.1 דווקא בגלל זה חשוב לי שתהיה אופוזיציה אמיתית ואיכותית לנוכח המשך ההחלקה הצפויה במדרון החלקלק בתחומים כמו זכויות אדם בשטחים וכאן,שחיתות בשלטון וכו'.1 הכפייה הדתית היא התחום היחידי שבו לשינוי יש לכאורה רקורד יותר טוב ממרצ,אבל חשיבותו של התחום הזה משנית לדעתי בשנים הקרובות ביחס למה שציינתי. 1דוגמא אפשרית: כשכולם יהיו בחדר אטום מעטים יגנו אותה על גילוי "אחריות לאומית". 2 וההתעסקות בברברת ובנפיחות האינטלקטואלית של יוסי שריד היא לוקסוס במצב השמאל כיום. |
|
||||
|
||||
הסתבכתי במלכודת,אללי. |
|
||||
|
||||
כבר התלהבתי, חשבתי שזה המייל החדש שלך ונוכל להעביר קטעים על ארץ-הצעצועים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לפי בחירות במכללות וכו', אני מניח ... ליכוד, שינוי, מרצ, איחוד לאומי, ש''ס, עלה ירוק, עבודה. |
|
||||
|
||||
לא יודעת לגבי המצביעים הנסקרים- אני בחנתי יותר ממצע אחד. בהשראתה של חברה1, שתינו באזור העשרים. 1 שציינה "שקלתי להצביע לישראל אחרת, אבל רציתי לדעת מה בדיוק הם רוצים, פרט לעובדה שהם לא אוהבים פוליטקאים. אני כבר לא שוקלת את זה יותר" _________ העלמה עפרונית, קולות החיילים. |
|
||||
|
||||
אני מכיר. לא רק שהוא מתכוון להצביע לעבודה - הוא אפילו עבר לעבודה ממפלגה אחרת, לה הוא הצביע בבחירות קודמות. אכן, נפלאות הן דרכי המצביע. |
|
||||
|
||||
אנחנו מכירים, או שאני לא לבד? |
|
||||
|
||||
אני בספק. יש לי קשרי משפחה עם אותו אדם. |
|
||||
|
||||
מכירה מישהו שתמיד1 מצביע להם. 1 תמיד: מאז שאני זוכרת את עצמי. לא, רגע, מאז שאני זוכרת את השם "מפלגת העבודה". |
|
||||
|
||||
ואולי זו הבירה ששתיתי אתמול בשמש על חוף הים ואולי זה עוד יחלוף לי, אבל אני מוצא את עצמי ביומיים האחרונים חושב לעשות את הדבר הזה. כתבתי על כך בתגובה 124130 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |