בתשובה למשה דורון, 21/11/00 15:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשפט הראשון בתגובתך מרתק אותי: "יהדות היא לא שקולה להומאניות - אם כבר, היא שקולה לעל-הומאניות, וגם זה הגדרה לא טובה." (אני הוספתי את המקף והפסיק באמצע) אני משער שב-"הגדרה לא טובה" אתה מתכוון להראות כי גם "על הומניות" אינה הגדרה טובה מספיק על מנת להדגים את טיבה ו*טובה* של היהדות. אלא שלטעמי המשפט נטול משמעות, ויש בו רק כדי להדגים את שיטת החשיבה הדתית בכלל והיהודית בפרט, ואת הבדלי החשיבה בינינו. צא וראה: 1. מקובל על רבים מאתנו כי "הומאניות" הנה ערך חיובי או "טוב". מבלי להכנס לפרשנות (המורכבת למדי, מן הסתם) של "הומאניות", נוכל להסכים כי מדובר במונח מוחלט וקיצוני - כמוהו כ-"טוב", "רע", "יפה", "מכוער" וכו'. 2. כאשר אתה בא לתאר את מידת קיומו של מונח מוחלט וקיצוני, מן הסתם תשתמש במלים כגון "מעט", "הרבה", "מאד", "לחלוטין", "כלל לא" - מילים הכוללות תחום שבין הקיום המוחלט לאי-הקיום. 3. מרגע שחרגת מהתחום - באמצעות המלים "תת" ו-"על", הרי שהדבר עליו אתה מדבר אינו משוייך יותר לתכונה/מושג הנדון. "על-אדם", למשל, הרי הוא בפירוש אינו אדם, מעצם הגדרתו. אלא מה? הריהו עדיין משויך לאדם, שאחרת היית אומר "לא-אדם". מה יש לנו כאן? 4. נכון מאד: סתירה לוגית. 5. וזהו בדיוק השימוש שאתה עושה במונח "על-הומאניות" שלמעלה. הוא נטול משמעות לחלוטין, אלא אם כן כוונתך לתעמולה (זו המשמעות החבויה במשפט: "שלנו יותר טוב"). 6. אם זאת - יש תקווה. לפני הביטוי נטול המשמעות, אתה טורח להבהיר כי היהדות אינה הומאנית. אם כך - נראה כי רבים מאיתנו מסכימים אתך. נשאלת השאלה - מה היא כן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי, וזו לא אשמתך סתמתי את המשפט מכיוון שמה שהיה חשוב לעניין תגובתי הוא שאני לא רואה את היהדות כ''הומאנית''. אם ממש ''מרתקת'' אותך כוונתי, תחשוב יותר בכיוון של סופרמן (על-אדם) כדוגמא. הנ''ל משלב תכונות ''על-אנושיות'' שעושות אותו ממש ''לא אנושי'' (הוא מסרב בתוקף לציית לחוקי הכבידה) וזה דבר טוב כמובן. ההסתייגות מההגדרה היא לא הסתייגות כמותית היא הסתייגות שהוספתי להגדרה כי היא גרועה (הראיה שטעית בהבנתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך באמת מרתקת אותי, תאמין או לא. בכל אופן - דוגמת הסופרמן שהבאת מראה כמה מהבעיות העולות מהגדרת הקשר (הלא קיים?) בין הומאניות והיהדות: "הנ"ל משלב תכונות על אנושיות ... וזה דבר טוב כמובן". טוב למי? אולי לסופרמן עצמו - אך האם לחברה הסובבת אותו? האם אתה יכול להביא, כהקבלה, תכונה הגורמת לדת להתעלות מעל ההומאניות? האם תכונה זו תועיל לאנשי הדת בלבד, או שמא לחברה באופן כללי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאיפה הבאה לידי ביטוי בהומאניות כשהיא לעצמה, שיהיה לכולם טוב, הכי טוב שרק אפשר, היא גם השאיפה של היהדות. אולם בהומאניות לבדה השאיפה הזו לא יכולה לצאת אל הפועל באופן מלא מכיוון שההומאניות לא מצליחה להתמודד עם סתירות שנולדות כתוצאה מכך שהטוב עבורי איננו הטוב עבור מישהו אחר (למרות שהיא בפירוש מניחה שמה שטוב עבורי הוא שיהיה טוב לכולם והעובדה היא שאני הומאני מכיוון שאני שואף להיות טוב, כלומר שיהיה לי טוב) לעומתה היהדות יכולה להגיד לך בלי להניד עפעף שגם דבר טוב לנו ולכאורה רע עבור הרשע, כגון הוצאה להורג של רוצחים הוא למעשה הדבר הכי טוב גם עבורם. קח כדוגמא את מחיית עמלק. התורה אומרת ''מחה תמחה את זכר עמלק מתחת לשמיים'' ומסבירים חז''ל שמתחת השמיים (כלומר כל מה שמוגבל בגדרי המציאות הידועה לנו) אמנם אין לעמלק מקום, אולם ''מעל השמיים'' עמלק לא נמחה אלא גם הוא טוב, וגם לו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך בשתי נקודות: 1. ההומאניות היא, כך נראה לי, השאיפה לטוב מקסימלי לכמה שיותר אנשים, כולל עצמך. עם זאת, אין שום הנחה האומרת כי מה שטוב לך או לי טוב לכולם. זו הנחה לא הגיונית, כמובן, ואין שום סיבה לכרוך אותה יחדיו עם הומאניות. 2. ההנחה הזו של היהדות - כי הוצאה להורג של פושעים (לא רק רוצחים, אם זכרוני אינו מטעיני) טובה גם להם - הריהי הנחה קלאסית של כל משטר טוטליטארי באשר הוא. זו פשוט שיטה אחרת להמלט מה-"סתירה" שהזכרת קודם (אשר - שוב - אינה קשורה להומאניות דוקא) ולפשט בהרבה את קבלת ההחלטות: מישהו מחליט מה טוב לך, ולכן טוב לך. מקרה עמלק מדגים את האמור למעלה. היהודים ביצעו רצח-עם - לא פחות. איך יחיו אלה עם עצמם לאחר מכן? ובכן, הם יכריזו כי גם לעמלק, בסופו של דבר, טוב, וכך יבוא הכל על מקומו בשלום. (הערה פרובוקטיבית ומגעילה - כל הרגישים ויפי הנפש מתבקשים לדלג: גם הנאצים טענו כי טוב ליהודים במחנות. לא רק כלפי חוץ ובתעמולה, אלא גם בינם לבין עצמם. חומר למחשבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האופן שבו אתה רואה את ההומאניות הוא קצת מוזר. אחרי הכל מה אכפת לי אם יהיה קצת טוב (למעט אנשים) או הרבה טוב (לרוב האנשים) זהו הבדל כמותי שבקלות יכול לגרור את המחשבה: "במערכת ההומאנית שלי מעט טוב המכוון כלפי שקול כנגד הרבה טוב לזולת ועל כן אין יותר טבעי מכך שמשפחתי תשעבד 400 כושים שיקטפו את שדות הכותנה הנרחבים שלנו". שאיפה הומאנית שלמה, שוב על פי מה שנראה לי, צריכה להיות שאיפה שהכל יהיה טוב. מה שמוביל אותנו לסעיף 2. מכיוון שאנו באמת שואפים להיטיב ולתקן את העולם כולו, אנחנו לא צריכים להבהל מהעובדה שמשטרים טוטאליטרים או אחרים עושים שימוש בטענות דומות. ואגב, המלחמה בעמלק לא היתה מלחמה חריגה באכזריותה בעולם העתיק דאז, כך שלא שייך להקביל אותה לתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אינני רואה היכן בתגובותי למעלה כתבתי על כימות כזה של ההומאניות כפי שאתה מתאר. ממש לא. דנתי רק באי הרלוונטיות של הנחה מסוימת ("מה שטוב לי טוב לכולם") לדיון ולהומאניות בכלל. שאיפה הומאנית שלמה היא אכן זו הרוצה כי "הכל יהיה טוב" - אך יש לפרט מעט יותר. הייתי אומר - "שלכל אחד יהיה טוב, עד כמה שנתן, על פי תפיסתו הוא". 2. הו הו - להיטיב ולתקן את העולם כולו! לא פחות! לתקן - משמע לגרום לו להתקיים על פי האידאלים המסויימים מאד שלכם, כן? ואם לא, אולי מוטב מותו מחייו? זו בדיוק הסיבה להגדרתי המדוייקת יותר בסעיף הקודם. זו גם הסיבה מדוע יש קשר חזק ואמיץ בין יהדות להומאניות - קשר של שלילה גורפת, שכן האחת (למרבה הצער, יש להוסיף) נוגדת את השניה להפליא. וחבל. אגב המלחמה בעמלק - אינני מדבר במלחמה עצמה, אלא בסוגיייה כפי שהועלתה על ידך, מספר תגובות למעלה, כדוגמא לטוב שאנו משפיעיים על הסובבים אותנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, מהדיאלוג בינכם משתמעת זהות בין "הומניות" לבין "טוב" או "טובת הכלל", בעוד שפירוש המושג הוא בסך הכל הצבת האדם, באשר הוא אדם, במרכז תפיסת עולם מסויימת (בניגוד, למשל, ל"מדינה" בפאשיזם, ל"אלוהים" בתאיזם ולעצמי באגואיזם...). לכן היהדות *אינה* הומנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק; הבלבול בין המושג 'הומניות' ובין 'טוב מקסימלי למספר מקסימלי של אנשים' הוצג כבר בצורה יפה ומעניינת ביותר על-ידי אלכסנדר מאן בתגובה למאמר ישן של דובי בשם 'ההומניזם כדת מדינה' - דיון 133 אלכסנדר מאן הציג את התועלתנות (Utilitarianism), תורתם של בנת'ם וג'יימס מיל, אשר על-פני השטח נראית כבעלת ערך מוסרי רב יותר מן ההומניות, למרות מגבלותיה השונות. אבל זה כבר באמת דיון אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היתה היו ממשלות בריטניה מאמצות בראשית המאה ה-19 את הרעיונות "התועלתניים" ו"משוואות האושר הכללי" של בנת'ם הרי שחלק ניכר מהבריטים - העניים שביניהם - היו מבלים עד לימינו אלה ב"מחנות עבודה", משוללי חירות מכל בחינה מעשית, למעט הזכות לעבוד, לעבוד ולעבוד, ע"פ כללים ומפרטים מדויקים שהכין בנת'ם לניצולם המקסימלי. הם היו מבלים את מרבית ימי חייהם (לעיתים מילדות) במתקן כליאה הקרוי פאן-אופטיקון, אף הוא פרי תכנונו של בנת'ם, שבו היו נתונים להשגחה של עין-צופיה במשך 24 שעות ביממה (אכן, בנת'ם קדם ל"אח הגדול" של אורוול בעניין זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה ואתוודה - אינני מכיר את משנתו של בנת'ם מגוף ראשון, אלא רק את הרעיונות שעומדים בבסיסה. מה שאתה מציג מאמת את החששות העיקריים שהיו לי בנוגע ל'תועלתנות' - שהיא מזניחה באופן מחפיר את השוליים האנושיים וגורמת עבורם למצב שלילי מקסימלי ע"מ שלשאר יהיה מצב חיובי מקסימלי. כלומר, שהשאיפה להטב את מצבם של רבים *ככל האפשר* כוללת בתוכה את ההנחה הסמויה שיהיה מיעוט, ככל הנראה גדול למדי, שישלם את מחיר איכות חייו הגבוהה של הרוב בצורה של חיי פרך משפילים ובלתי-אנושיים. תודה על המידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוקף תפקידי כאייל הנוקדן (וחן חן לך על הערכתך), אציין שהפילוסוף הנודע נקרא ג'ון סטיוארט מיל, ולא ג'יימס מיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוקדן נוקדן, אבל למה לא מדויק? ג'יימס מיל (1773-1836) הניח את היסודות הפילוסופיים לתורת התועלתנות יחד עם ידידו ג'רמי בנת'ם. ברנש חביב אשר חולק עימו מטען גנטי זכרי, בשם ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873), החליט, מסיבות השמורות עימו, להמשיך ולהתעמק באותו הנושא. ג'יימס מיל - http://userwww.sfsu.edu/~rsauzier/Mill.html ]ביוגרפיה קצרה[ ג'ון סטוארט מיל - http://www.utm.edu/research/iep/m/milljs.htm ]ביוגרפיה קצרה[ http://www.utm.edu/research/iep/m/milljs.htm ]תולדות חיים ועקרונות פילוסופיים[ ג'רמי בנת'ם - http://userwww.sfsu.edu/~rsauzier/Bentham.html ]ביוגרפיה קצרה[ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, נמסיס! צדקת ממני, ידידי. איני בר סמכא בפילוסופיה, כמובן, והקשתי על סמך ידע כללי שכלל את החיבור של ג'ון ס' מיל ותועלתנות, שכנראה ששגית. אני מתנצל על שמיהרתי לתקנך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבת האדם, באופן שיהיה לו טוב ולא נניח הצבת האדם במרכז כיצור הדורש מכות. על זה התדיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "טוב"? למי? אם הטוב בעיניך הוא עבודת האל לפי חוקי ההלכה, ברור שהיהדות היא הטוב המוחלט, בין שהיא הומנית ובין שלא. אם ה"טוב" הוא נדיבות כלפי בני אדם, טוב לב, רחמנות, או אצילות, היהדות היא די נייטרלית. היא מכוונת תמיד לעבודת האל, ולא בהכרח לתורות מוסר. יש יהודים טובים ורעים, "הומניים" או לא, אבל מהיהדות תוכל מן הסתם להמציא כל גישה מוסרית, ולהיפך. היא לא מכתיבה מוסר יותר משהיא מכתיבה פילוסופיה או "מתימטיקה יהודית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ''טוב'' כלפי בני האדם הבא לידי ביטוי ברחמנות ואצילות הוא עדיין לא מתחמק מהשאלה מהו בדיוק אותו הטוב. ניתן ללכת על הגדרה ש''הטוב עבור כל אדם הוא מה שמספק את רצונותיו של אותו אדם''. היהדות ''טובה'' גם לפי ההגדרה הזו מכיוון שהיא מניחה שחוקיה מכוונים כלפי הרצונות הכי משמעותיים (למעשה כל הרצונות, אולם לא באופן שניתן לתפוס) של האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא שייך למאמר, אבל ממה שזכור לי מויכוחנו בימים עברו, הומוסקסואלים לא זוכים לראות את הטוב שביהדות, לפי תפיסתך אותה. הצורך לאהוב הוא צורך די משמעותי אצל האדם. האם עדיין היהדות נחשבת כ"על טוב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהדות נחשבת בעיניך כיותר הומאני מהומאני, כיוון שהיא מכוונת לרצונותיהם של בני האדם, ודוגלת במידת אחמים ואצילות כלפיהם. למרות שהשאלה שלי לא רלוונטית למאמר הראשי, האם הומוסקסואלים, בהתאם לויכוח שהיה לנו לפני זמן רב, נמצאים אם כן באותה קבוצת בני אדם שזוכה להבנה ורחמים מהיהדות, לפי הפרשנות שאתה דוגל בה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ישנה אבחנה בין הרצון המודע לבין הרצון בשורשו. כפי שאדם מסוים שיש לו בולמיה ומגבילים את הרצון שלו להרוס את עצמו, באותו אופן בעל תכונות הומסקסואליות שמוגבל, מוגבל אך ורק מתוך הבנה ורחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בולימיה הוגדרה כמחלת נפש במערב, בעוד שהומוסקסואליות הוצאה מרשימה זו. בנוסף, בולימיה הוכיחה פגיעה ישירה וחמורה באדם, בזמן שהומוסקסואליות לא הוכיחה שום פגיעה. לבסוף, אין איש אשר מעוניין בבולימיה. אלו אשר אינם מעוניינים להרפא, לא עושים זאת מכיוון ש"טוב להם ככה" אלא מכיוון שהם לא מודעים למחלתם, כמו אלכוהוליסטים למשל. להומוסקסואלים רבים אין בעיה עם זהותם המינית, ולאו שיש, זה כתוצאה מיחס החברה. האם לא כדאי לשנות את יחס החברה במקום? נ.ב - אולי די כבר עם ההשוואות הלא מבוססות והדמגוגיות שעושים כמה מקוראי האייל? השוואה בין הומוסקסואליות לנקרופיליה ולבולימיה היא אחת מהן, והשוואה בין ישראל לרייך השלישי היא עוד אחת. בנוסף לעובדה שאת מעשי הטבח הציונים אפשר להשוות לטבח שבוצע באינדיאנים, באבוריג'ינים, צ'צ'נים, אלבנים, ארמנים, יוונים, גרמנים (ע"י הסובייטים) וכו', נבחרו דווקא הנאצים, שרצחו באמצעות עטים ובירוקרטיה, והפכו את חיי האדם לחומר גלם במפעלי המוות הנורא שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמשווים בין שני דברים לא משווים לכל דבר אלא לגבי מספר מסויים של נקודות זהות. לא ניסיתי להשוות בין הגרורות של הבולמיה ביחס לאלו של הומוסקסואליות (שזו האחרונה לדעתי חמורה לאין ערוך) אלא להדגים את האופן בו גם אם מגבילים אדם מסויים עושים זאת: א. לטובתו. ב. מתוך אהבה ורחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: א) כיצד נעשה הדבר לטובתו? ב) מדוע יש לרחם עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה הרבה טעם במחזור הדיון. הנקודה החשובה לעניינינו היתה שעם ישראל והיהדות שואפים להיטיב לכל. אתה יכול להתווכח (אם רק תמצא עם מי) על האופן שלדעתך השאיפות הטובות לא מתגלמות כחיי המעשה כראוי, אולם עדיין השאיפות נשארות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנך שואף להיטיב עם הכל, מדוע אתה שואף להוקיע הומוסקסואליות, דבר שגורר בעיות ותסבוכים רבים אצל נערים ונערות, מה שמהווה גורם לכשליש ממקרי ההתאבדות בקרב בני הנוער? אם אתה שואף להיטיב עם הכל, מדוע אתה תומך בהשמדת העמלק - על כל גלגוליו, גם הנאצים? האם הדבר מיטיב עמם באיזו צורה? האם אתה באמת שואף להיטיב עם הכל, או רק עם פלג מסויים שמוגדר כ"זכאי" לטוב, והכפפת האחר וענישתו, בהתאם לאותו"טוב" אליו אתה שואף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מממ, יש בינינו כנראה קצר בתקשורת, או שסתם פיספסת כמה מתגובותי. אז בקצרה לטענה היחידה שלא התיחסתי בדיון זה (למרות הצהרתי, המצטרפת ליתר ההצהרות שאני רומס): אתה מניח שלו רק היתה ההומוסקסואליות מותרת, היו נפתרים אותם תסביכים בגינם שליש מבני הנוער מתאבדים (אני אהיה לארג' איתך מכיוון שאין לי נתונים), לא זו בלבד שההנחה מופרכת, הנתון אמור לגרום לך לחשוב פעם שניה על עמדתך הכוללת בסוגיה. האמנם משכבי זכור היא התנהגות טבעית ורצויה שהבעיה היחידה איתה זה שהחברה הפרימיטיבית שלנו (נו טוב, שלי אם זה מפריע לך) לא הסכינה להפתח אליה? אולי אחוז גבוה כזה של מתאבדים אמור לגרום לנו לחשוב שיש פה בעיה מהותית הרבה יותר, הווי אומר נטיה חולנית הקשורה יותר למחלת נפש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילחו לי שאני מתערב, אבל להבנתי אתה (משה) מסתכל על המספר הלא נכון. כדי להסיק את הקשר שאתה רומז עליו עליך לבדוק את שיעור המתאבדים בקרב הומוסקסואלים מוצהרים, ולא בקרב בני נוער שנאלצים להדחיק את נטייתם (וזו להבנתי טענתו של אמיר). האם מישהו יכול לספק לנו נתונים השוואתיים לגבי כלל האוכלוסיה, הומוסקסואלים מוצהרים, וכאלו שבארון (בתקווה שלא באמת ימצאו עצמם בארון)? במסגרת התארים שכל אחד ממציא לעצמו כאן בזמן האחרון, האם אני רשאי להיות "האייל הסטטיסטיקאי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נהיה קטנוניים, נסמן בקבוצת מדגם טובה: ho = מספר ההומוסקסואליים המוצהרים nho = מספר ההתאבדויות בקרב האוכלוסיה הנ"ל. hu = מספר האנשים שאינם הומוסקסואליים. nhu = מספר המתאבדים מקרב האוכלוסיה הנ"ל. אם (nho/ho)/(hu/nhu) גדול מ1, אזי הקשר שעליו רמזתי קיים. כפי שאתה מבין, קשה מאוד לבדוק שכלל קבוצת המדגם המשתייכת לשני הקבוצות האחרונות אכן עומדת בקריטריונים, לכן אני מפקפק בכל נתון שיוצג פה. טענתי היתה פשוט שהנתון שאמיר נפנף בו חסר משמעות מכיוון שאפשר בקלות להפוך אותו על פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להופכו על פיו, כלומר לטעון למחלת נפש? אם הייתי טוען כי שליש מהמתאבדים אוהבים עוגות שוקולד עם גבינה מלוחה ומתאבדים בגלל הקושי שלהם להתמודד עם חיבה זו, האם היית יכול לטעון כי החיבה הנ"ל הינה מחלת נפש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בידי כרגע מקור שביכולתי להציג. בנתון נתקלתי פעמיים לפני מספר שנים, אחת מהן הייתה במאמר פסיכולוגי ליעוץ בהוראה והתמודדות עם נושאים שונים בקרב בני נוער. הומוסקסואליות מוגדרת כמשיכה לבני בנות אותו מין. אם תוכל להצביע על קשר ישיר, ביולוגי או פסיכולוגי, שגורר נטיות התאבדויות כתוצאה ממשיכה כזו, אשמח. להבדיל מבולימיה, שההפרעות באכילה שהיא יוצרת גוררות מוות, הקשר היחיד שאני יכול למצוא הוא תחושות אשם ובושה. שתי תחושות אלו נובעות תמיד, לא רק בהקשר זה, לחינוך שהחברה מספקת. אפשר גם לחנך שלא להרגיש אשם כאשר מכניסים אדם לתאי גזים, למשל. ההבדל בין הומוסקסואליות לרצח ובולימיה, הוא שבעוד שבשניים האחרונים ישנו צד אחד שסובל באופן ברור, במקרה של הומוסקסואליות אין, כל עוד היחסים מתקיימים בהסכמה, ולכן אין צורך לחנך נגדם. בקשר לשאלתך אם החברה רוצה את זה - לא רלוונטי. אם היינו מתקיימים לפי מה שהחברה רוצה, היינו מוצאים את עצמו במשטר פאשיסטי. לא צריך לחנך להומוסקסואליות, צריך לחנך לקבל הומוסקסואלים. בקשר למחלת הנפש - אתה מוזמן לריב על כך עם הפסיכולוגיה המערבית, שהשמיטה נטייה זו מרשימת מחלות הנפש. ואני עדיין מחכה לתשובה בקשר לשאלתי על העמלק לגלגוליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעייה עם הגדרת הפעולה "מותרת". מותרת על ידי מי? על ידי אלה שאינם נימנים עם הקבוצה הנפעלת. אני אנושי ולכן שום דבר אנושי אינו זר לי, אמר כמדומני סרוונטס. העובדה שקבוצת אנשים מנכסת לעצמה בעלות פוליטית (במסווה מוסרי טוטולוגי) ומגדירה מה מותר, מה אסור (ומה מצווה) היא עובדה מקוממת. כל עוד אין אתה פוגע בי ,עשה כרצונך, בכל אופן שתגדיר "פוגע". (הבעייה העיקרית שיש לי עם קהיליית הגאים היא שגם הם מנסים ליצבור הון פוליטי ו-וולגרי לעיתים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |