בתשובה למשה דורון, 24/11/00 13:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בולימיה הוגדרה כמחלת נפש במערב, בעוד שהומוסקסואליות הוצאה מרשימה זו. בנוסף, בולימיה הוכיחה פגיעה ישירה וחמורה באדם, בזמן שהומוסקסואליות לא הוכיחה שום פגיעה. לבסוף, אין איש אשר מעוניין בבולימיה. אלו אשר אינם מעוניינים להרפא, לא עושים זאת מכיוון ש"טוב להם ככה" אלא מכיוון שהם לא מודעים למחלתם, כמו אלכוהוליסטים למשל. להומוסקסואלים רבים אין בעיה עם זהותם המינית, ולאו שיש, זה כתוצאה מיחס החברה. האם לא כדאי לשנות את יחס החברה במקום? נ.ב - אולי די כבר עם ההשוואות הלא מבוססות והדמגוגיות שעושים כמה מקוראי האייל? השוואה בין הומוסקסואליות לנקרופיליה ולבולימיה היא אחת מהן, והשוואה בין ישראל לרייך השלישי היא עוד אחת. בנוסף לעובדה שאת מעשי הטבח הציונים אפשר להשוות לטבח שבוצע באינדיאנים, באבוריג'ינים, צ'צ'נים, אלבנים, ארמנים, יוונים, גרמנים (ע"י הסובייטים) וכו', נבחרו דווקא הנאצים, שרצחו באמצעות עטים ובירוקרטיה, והפכו את חיי האדם לחומר גלם במפעלי המוות הנורא שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשמשווים בין שני דברים לא משווים לכל דבר אלא לגבי מספר מסויים של נקודות זהות. לא ניסיתי להשוות בין הגרורות של הבולמיה ביחס לאלו של הומוסקסואליות (שזו האחרונה לדעתי חמורה לאין ערוך) אלא להדגים את האופן בו גם אם מגבילים אדם מסויים עושים זאת: א. לטובתו. ב. מתוך אהבה ורחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: א) כיצד נעשה הדבר לטובתו? ב) מדוע יש לרחם עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה הרבה טעם במחזור הדיון. הנקודה החשובה לעניינינו היתה שעם ישראל והיהדות שואפים להיטיב לכל. אתה יכול להתווכח (אם רק תמצא עם מי) על האופן שלדעתך השאיפות הטובות לא מתגלמות כחיי המעשה כראוי, אולם עדיין השאיפות נשארות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנך שואף להיטיב עם הכל, מדוע אתה שואף להוקיע הומוסקסואליות, דבר שגורר בעיות ותסבוכים רבים אצל נערים ונערות, מה שמהווה גורם לכשליש ממקרי ההתאבדות בקרב בני הנוער? אם אתה שואף להיטיב עם הכל, מדוע אתה תומך בהשמדת העמלק - על כל גלגוליו, גם הנאצים? האם הדבר מיטיב עמם באיזו צורה? האם אתה באמת שואף להיטיב עם הכל, או רק עם פלג מסויים שמוגדר כ"זכאי" לטוב, והכפפת האחר וענישתו, בהתאם לאותו"טוב" אליו אתה שואף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מממ, יש בינינו כנראה קצר בתקשורת, או שסתם פיספסת כמה מתגובותי. אז בקצרה לטענה היחידה שלא התיחסתי בדיון זה (למרות הצהרתי, המצטרפת ליתר ההצהרות שאני רומס): אתה מניח שלו רק היתה ההומוסקסואליות מותרת, היו נפתרים אותם תסביכים בגינם שליש מבני הנוער מתאבדים (אני אהיה לארג' איתך מכיוון שאין לי נתונים), לא זו בלבד שההנחה מופרכת, הנתון אמור לגרום לך לחשוב פעם שניה על עמדתך הכוללת בסוגיה. האמנם משכבי זכור היא התנהגות טבעית ורצויה שהבעיה היחידה איתה זה שהחברה הפרימיטיבית שלנו (נו טוב, שלי אם זה מפריע לך) לא הסכינה להפתח אליה? אולי אחוז גבוה כזה של מתאבדים אמור לגרום לנו לחשוב שיש פה בעיה מהותית הרבה יותר, הווי אומר נטיה חולנית הקשורה יותר למחלת נפש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילחו לי שאני מתערב, אבל להבנתי אתה (משה) מסתכל על המספר הלא נכון. כדי להסיק את הקשר שאתה רומז עליו עליך לבדוק את שיעור המתאבדים בקרב הומוסקסואלים מוצהרים, ולא בקרב בני נוער שנאלצים להדחיק את נטייתם (וזו להבנתי טענתו של אמיר). האם מישהו יכול לספק לנו נתונים השוואתיים לגבי כלל האוכלוסיה, הומוסקסואלים מוצהרים, וכאלו שבארון (בתקווה שלא באמת ימצאו עצמם בארון)? במסגרת התארים שכל אחד ממציא לעצמו כאן בזמן האחרון, האם אני רשאי להיות "האייל הסטטיסטיקאי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נהיה קטנוניים, נסמן בקבוצת מדגם טובה: ho = מספר ההומוסקסואליים המוצהרים nho = מספר ההתאבדויות בקרב האוכלוסיה הנ"ל. hu = מספר האנשים שאינם הומוסקסואליים. nhu = מספר המתאבדים מקרב האוכלוסיה הנ"ל. אם (nho/ho)/(hu/nhu) גדול מ1, אזי הקשר שעליו רמזתי קיים. כפי שאתה מבין, קשה מאוד לבדוק שכלל קבוצת המדגם המשתייכת לשני הקבוצות האחרונות אכן עומדת בקריטריונים, לכן אני מפקפק בכל נתון שיוצג פה. טענתי היתה פשוט שהנתון שאמיר נפנף בו חסר משמעות מכיוון שאפשר בקלות להפוך אותו על פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להופכו על פיו, כלומר לטעון למחלת נפש? אם הייתי טוען כי שליש מהמתאבדים אוהבים עוגות שוקולד עם גבינה מלוחה ומתאבדים בגלל הקושי שלהם להתמודד עם חיבה זו, האם היית יכול לטעון כי החיבה הנ"ל הינה מחלת נפש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בידי כרגע מקור שביכולתי להציג. בנתון נתקלתי פעמיים לפני מספר שנים, אחת מהן הייתה במאמר פסיכולוגי ליעוץ בהוראה והתמודדות עם נושאים שונים בקרב בני נוער. הומוסקסואליות מוגדרת כמשיכה לבני בנות אותו מין. אם תוכל להצביע על קשר ישיר, ביולוגי או פסיכולוגי, שגורר נטיות התאבדויות כתוצאה ממשיכה כזו, אשמח. להבדיל מבולימיה, שההפרעות באכילה שהיא יוצרת גוררות מוות, הקשר היחיד שאני יכול למצוא הוא תחושות אשם ובושה. שתי תחושות אלו נובעות תמיד, לא רק בהקשר זה, לחינוך שהחברה מספקת. אפשר גם לחנך שלא להרגיש אשם כאשר מכניסים אדם לתאי גזים, למשל. ההבדל בין הומוסקסואליות לרצח ובולימיה, הוא שבעוד שבשניים האחרונים ישנו צד אחד שסובל באופן ברור, במקרה של הומוסקסואליות אין, כל עוד היחסים מתקיימים בהסכמה, ולכן אין צורך לחנך נגדם. בקשר לשאלתך אם החברה רוצה את זה - לא רלוונטי. אם היינו מתקיימים לפי מה שהחברה רוצה, היינו מוצאים את עצמו במשטר פאשיסטי. לא צריך לחנך להומוסקסואליות, צריך לחנך לקבל הומוסקסואלים. בקשר למחלת הנפש - אתה מוזמן לריב על כך עם הפסיכולוגיה המערבית, שהשמיטה נטייה זו מרשימת מחלות הנפש. ואני עדיין מחכה לתשובה בקשר לשאלתי על העמלק לגלגוליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעייה עם הגדרת הפעולה "מותרת". מותרת על ידי מי? על ידי אלה שאינם נימנים עם הקבוצה הנפעלת. אני אנושי ולכן שום דבר אנושי אינו זר לי, אמר כמדומני סרוונטס. העובדה שקבוצת אנשים מנכסת לעצמה בעלות פוליטית (במסווה מוסרי טוטולוגי) ומגדירה מה מותר, מה אסור (ומה מצווה) היא עובדה מקוממת. כל עוד אין אתה פוגע בי ,עשה כרצונך, בכל אופן שתגדיר "פוגע". (הבעייה העיקרית שיש לי עם קהיליית הגאים היא שגם הם מנסים ליצבור הון פוליטי ו-וולגרי לעיתים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |