|
נתחיל מהסוף: העימות הנוכחי, אם ימשך לאורך זמן, יהיה רע לפלסטינים עשרות מונים משיהיה רע לישראל - הפלסטינים ישלמו בריסוק כלכלתם, בעוד שישראל רק תצא מהמיתון מעט לאט יותר. אותו דבר אמנם היה נכון גם בתקופת האינתיפאדה, אך אז לא היה קיים גוף פלסטיני מרכזי בעל אינטרס לקיים עצמו. המשך העימות לאורך זמן היא מבחינת הרשות הפלסטינית הליכה לתהום בעיניים פקוחות. כמובן שיתכן וערפאת לא שולט בשטח במידה מספקת על מנת להפסיק את האלימות בזמן שירצה, אך זו שאלה שראויה לדיון בחטיבת המחקר של אמ"ן, ולא בפורום החובבני שיש לנו כאן.
הלאה: אכן כמעט ואין סכנה לשימוש בנשק לא קונבנציונאלי על ידי אחד מצבאות ערב בזמן הנוכחי. הסכנה האמיתית היא מלחמה מוגבלת, דוגמת מלחמת יום כיפור, שאחד מהמנהיגים הערבים יגרר אליה בניגוד לרצונו בעקבות לחץ עממי מסיבי. אהיה כנה ואומר כי לדעתי סכנה זו כמעט וחלפה, ונראה שמנהיגי המדינות השכנות לנו הצליחו, באמצעים אלו ואחרים, להשתלט על האוכלוסיה שלהם ולרסן את הלחץ המופעל עליהם.
אגב, הבעיה שלך, אם תסלח לי על שאני אומר, היא שאתה נוטה לנתח דברים מנקודת המבט המוסרנית ולא מזו הרציונאלית. כך, לדוגמא, אתה טוען שהסיבה לכך שארה"ב ונאטו תקפו את הסרבים היא משום שאלו טבחו באלבנים ולא היו מוכנים להפסיק, ומשום שאותם תנאים בדיוק לא מתקיימים כאן, סביר להניח כי לא תהיה התערבות בינלאומית במזרח התיכון. כמובן שזו נאיביות: באותה התקופה ניהלה אתיופיה מלחמת חורמה נגד שכנתה הזעירה אריתריאה, וספק אם מישהו מנאטו בכלל הקדיש לכך מחשבה. ההבדל היחיד היה שביוגוסלביה היו לארה"ב אינטרסים, ובאתיופיה לא. אמנם תקיפה רבתי של ישראל על ידי כוחות בינלאומיים נראית בלתי אפשרית בעליל, אך בהחלט ניתן להביא בחשבון אמצעי לחץ אחרים, כלכליים ופוליטיים. אחרי הכל, גם לארה"ב וגם לאירופה יש כאן אינטרסים, ורובם כרוכים בנוזל שחור וסמיך המצוי בעיקר באזור המפרץ הפרסי.
ונקודה אחת לסיום: העימות הנוכחי, אם יוביל לנקודת הסיום אליה נראה שהוא מוביל, יהיה דווקא טוב לישראל. בכל אחד מהמצבים, עם מלחמת התשה או (כפי שנראה סביר) ללא מלחמת התשה, ישראל תשמור בידה חלקים גדולים משטחי הגדה שהיו נמסרים לפלסטינים אם היה נחתם הסכם בקמפ-דיוויד, לא תאלץ להתפשר בירושלים ותוכל לשמור בידה את השליטה על מעברי הגבול, כמו גם על האקוייפרים המשמעותיים בגדה. כמובן שאני אישית מעדיף לא לפסול את התקווה שאכן ניתן יהיה להגיע להסכם חתום ככלות הכל, ושכל העניין הזה הוא בעצם משחק קטן של ערפאת, גרסה מורחבת לאירועי ספטמבר 96'.
|
|