בתשובה לדובי קננגיסר, 30/12/02 0:20
אני מאמין לך שלצה''ל הזכות לגייס אותי למילואים. 117084
ד''ר רם טוק-לינדר • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 30/12/2002, 0:29
השאלה היא האם יש לצה"ל, מכורח היותו 'תואם את ערכי המדינה' זכות חוקית מוחלטת? האם זכותו, למשל, להתכחש להסכמים עליהם הוא חתום, או להציג מצ שווא? ראה, למשל, מקרה בג"ץ העתודאים מלפני שנים אחדות. האם עליונות הצבא במקרה זה תופסת?
אני מאמין לך שלצה''ל הזכות לגייס אותי למילואים. 117211
Dubi Kanengisser • בתשובה לד''ר רם טוק-לינדר יום ב', 30/12/2002, 11:51
זה כבר עניין לבית המשפט, אני מניח, ולא כתוב בחוק. לא קראתי את חוק שירות הבטחון (ותודה לאליהו), אבל אני מניח שאין שם סעיף שאומר "צה"ל יכול לעשות מה בזין שלו ואתם יכולים ללכת לחפש את החברים שלכם". אם צה"ל חותם על חוזה, הוא מחוייב לו, אלא אם מתערב "כוח עליון" (אסד, למשל), ואז לצבא יש סיבה מספיק ראויה להפר חוזה.
לא מכיר את מקרה העתודאים. אפשר פרטים?

אה, אגב, אם זה לא היה ברור - אל"מ(שפטן).
בג''ץ העתודאים 117313
ד''ר רם טוקלינדר [1] • בתשובה לDubi Kanengisser יום ב', 30/12/2002, 21:33
מעשה שהיה היה כדלהלן:

ההסכם של צה"ל עם העתודאים, כפי שהוצג לכל מי שהתכוון לשרת כעתודאי, היה שהעתודאי מתחייב מראש לשלוש שנות שירות קבע תמורת שני דברים:
1. דחיית השירות הצבאי עד שיסיים תואר
2. שיבוץ בצבא במקצוע אותו למד.
ההצגה הזו ('דבר תמורת דבר' ) היא מה שהוצג באופן רשמי. אבל ב- 1991 החליט הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, לגייס אחוז ניכר מהעתודאים (שכבר החלו בלימודיהם) לשירות קרבי ולא לשבצם במקצועם. ההחלטה הוחלה באופן מיידי על העתודאים שסיימו את לימודיהם, לא רק על אלו שהחלו ללמוד ב- 1991. צה"ל דרש עדיין מהעתודאים שיעמדו בהתחייבותם לשירות קבע.
העתודאים טענו בתחילה כי מדובר על הפרת חוזה, אולם הסתבר כי בהתחייבות שעליה חתמו העתודאים היה סעיף קטן שאמר משהו בסגנון 'צה"ל רשאי שלא לשבץ את העתודאי במקצועו לפי ששיקוליו בהתאם לצרכי הצבא'. עם זאת, עד 1991 נוצל סעיף זה רק במקרים מיוחדים (כאשר עתודאי לא הצליח להשתבץ לאף יחידה או כשנתגלו אצלו בעיות ביטחון שדה) ובמקרי קצה אלו לא דרש הצבא שירות קבע.
העתודאים הגישו בג"ץ נגד החלטת הצבא, בטענה של הונאה ומצג שווא לגבי כוונות השיבוץ. בג"ץ קבע שהעתודאים צודקים, ושצה"ל אכן קיפח את זכויותיהם, אך על מנת לא לפגוע בצרכי הצבא הוא נמנע מלבטל את ההחלטה ורק דרש שהצבא 'ישקול מחדש' את החלטתו.
התוצאה הסופית הייתה הסכם פשרה שלפיו צה"ל העמיד בפני העתודאים את האפשרות לשרת 3 שנים בסדיר, לא במקצוע, או שנתיים וחצי בחייל קרבי ואח"כ שנתיים וחצי במקצוע ‏2. תחושתי היא שבמקרה זה מנטרת 'צרכי הצבא' אפשרה לצה"ל להגיע לפשרה טובה עבורו על אף שבית המשפט קבע כי בפעל שלא כהלכה.

התחושה שלי היא שגישת 'צרכי צה"ל' מאפשרת לצבא לבצע מהלכים מאוד בעייתיים מבחינת צרכי הצבא, ומקסימום לסגת מהם חלקית 'אם מישהו יתנגד ויביא את זה לבג"צ'.
זו לא נראית לי גישה בריאה.

‏1 אני מודע לכך שאמרתי שאפסיק להשתמש בכינוי זה, אך מאחר שפתיל זה חשוב לי אשאר בשם זה אך ורק עבור הפתיל הנוכחי. תודה.
‏2 כדאי לציין שהצבא לא הסכים בשום אופן להציע פשרות כאלו בטרם הפסיד בבג"ץ .
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות