טד ומשפחת באנדי 116656
דקלה רגב שבת, 28/12/2002, 16:27
איכשהו, כשמנסים לדבר על ה"חוויה" האמריקאית, לא מדברים על ארצות הברית אלא על "אמריקה". עצם הגיית המילה הזו מעלה חזיונות של בוקרים ואינדיאנים, עושר מופלג, מכונית ענק זוללות דלק, חיילים חסונים עם "מוטת כנפיים" מרשימה ואת הקאסט של ג'רי ספרינגר. כל כך הרבה אפשרויות גלומות, אפשרויות של טוב ורע-יותר רוצחים סדרתיים פועלים בארה"ב מאשר בכל מקום אחר בעולם- ובכל זאת התדמית של ארה"ב היא של מקום שבו פועלים כוחות הטוב נגד כוחות הרשע. היי, לי אין בעיה עם ארה"ב, אני לא מנסה להתחיל פה גל של הפגנות נגד המדינה שחסותה מנעה מאיתנו כלייה בכמה הזדמנויות, אבל צריך לזכור שיש בה מידה לא מבוטלת של אימפריאליזם. לאחר מות האימפריות הקולוניאליות הגדולות החלה ארה"ב לתפוס את מקומן. בתחילת המאה הייתה זו ארה"ב שיצרה את מדינת פנמה כדרך להשיג את השטח שרצוי לחפירת התעלה, עד אז הייתה פנמה חבל ארץ של קולומביה. ה-CIA הוא זה שהתנקש בשליט צ'ילה הסוציאליסט והעלה במקומו את פינושה שלזוועות שלטונו הוקדשו עמודים רבים בדיווחי אמנסטי. יש עוד דוגמאות רבות,אבל העניין הוא שארה"ב אף פעם לא הייתה תמימה, אולי רק בעיני עצמה, אבל עד למתקפה על התאומים אף גורם לא הביע את ההתנגדות בצורה כל כך בוטה.אמריקה שחשבה שהיא בטוחה גילתה ב11 בספטמבר כי היא אינה כל כך חסינה, הבוקר הטוב נפצע ע"י האיש עם הכובע השחור (והגלבייה). החיים הם לא סרט, אבל הממשל האמריקאי מתכונן להרמת הפקה שלא הייתה מביישת את ג'ורג לוקאס באפיות שלה. הבוקר הלבן יתרומם שנית וימגר את כוחות הרשע בדיוק בזמן כדי להציל את העולם מכליון, את העלמה מהרכבת המתקרבת וישאיר לנו זמן ללגימת דיאט קולה או פפסי לפני הסופרבול.
הקולנוע האמריקאי = מציאות??? 116945
אלמונית • בתשובה לדקלה רגב יום א', 29/12/2002, 17:33
בהנחה שקיימים כאלה יחסים, בין ה'קולנוע' וה'מציאות' (יחסי ביצה ותרנוגולת / הקולנוע יוצר את המציאות / המציאות יוצרת את הקולנוע וכו'). הקולנוע האמריקאי הינו המציאות העיקרית הנחשבת באיזורנו (רוב הסרטים/סדרות טלוויזיה/מוצרי צריכה פופולריים הם בעלי חסות אמריקאית). עם זאת - הוא איננו הקולנוע היחיד. די בלהסתכל על המושג אהבה המוצג בסרטי הוליווד ובסדרות אופרות הסבון מחד, והמושג אהבה המוצג בסרטים צרפתיים, איטלקיים או סיניים מאידך. אותו המושג - אופן אחר לגמרי.
אמריקה והסרטים האמריקאיים מגדירים את האופן שבו נחשוב אנחנו על המושג "טוב ורע": דמוקרטיה=טוב, בן אדן=רע. את האופן בו נחשוב על מעניין ומשעמם: סופרמן=מעניין, אורבניות=משעמם. האם זהו האופן היחיד שבו ניתן לתפוס את העולם???
מציאות נושכת 118516
דקלה רגב • בתשובה לאלמונית שבת, 4/1/2003, 15:40
הקולנוע האמריקאי הוא לא המציאות, הוא יחסי הציבור שארה"ב עושה לאמריקה. הקולנוע האמריקאי טבע כמה דימויים שנכנסו כל כך עמוק לתוך התת-מודע שלנו שלפעמים אנחנו לא יודעים שהם שייכים לו.מה שניסיתי להגיד הוא שהדימויים האלו משפיעים עלינו ברמות מטורפות. מספיק לראות את התגובה של הנשיא בוש הצעיר למצב עם עיראק ולתגובה שלו בעקבות ההתקפה ב11 בספטמבר כדי להבין מאיפה הוא מגיע- ילד שגדל בארה"ב של שנות החמישים התמימות- משפחה גרעינית-ג'ון ו-וורד קליבר, הוא בטח שיחק במשחקי ה-lone ranger כשהוא לבוש בחולצה עם פסים וכובע עם זנב של דביבון עליו.כמובן שלמציאות הזו לא נכנסו ציד המכשפות של מק'ארתי, בני הזוג רוזנברג ועוד פיסות מציאות אחרות שלא התאימו לאמריקנה המושלמת. נשיא שגדל כך הוא נשיא שמתרגם עכשיו את המאבק המלוכלך והמורכב בטרור, בעולם הערבי- "בכוח שעולה מן המדבר" לדימויים פשטניים של שחור ולבן, בוקרים ואינדיאנים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות