 |
1. אפשרות כלכלית - היום מתחלקות האמהות החד-הוריות לשני תת-סקטורים: אלה שהן חד-הוריות מבחירה, ולהן יש גם יש אמצעים כלכליים לגדל ילד. ואלה שהן לא מבחירה - התחילו כזוג וסיימו לבד מסיבה כלשהי, או קטינות ואחרות שנכנסו להריון לא מתוכנן. לאלה יהיה הרבה יותר קשה.
2. אדם שאינו מסוגל להיות כל הזמן בחברת ילדיו, שוכר מטפלת או מכניס אותם למעון/צהרון. בשביל ששירותי הרווחה יגיעו לברר מה קורה, צריך הרבה יותר מ"אין זמן להיות עם הילד".
3. תיאוריית החסר שלך לא מדויקת בכלל. נכון שילד שלישי עולה יותר כסף, אבל יש כאן תפוקה שולית פוחתת. האח השלישי יקבל את העגלה/בגדים/מיטה של אחיו הגדולים, כך שמלבד חיתולים ואוכל, ייחסך הרבה כסף בקניית ציוד. מעבר לזה, במשפחות גדולות, חלק גדול מנטל הטיפול על ההורים עובר לילדים הגדולים. במקום לשלם למטפלת, הילד בן השבע יבלה שעות עם אחיו בן השלוש, וגם ייקח אותו לגן ויחכה איתו את החצי שעה, עד שאמא חוזרת מהעבודה. ככה אנחנו גדלנו (לא משפחה גדולה, אבל ילדי מפתח).
ולבסוף, לא ברור אם בדוגמה שלך את מתייחסת להורים שנכללים במעמד הבינוני - כי אלה לא כל כך מהר מגיעים לפת לחם. לישראלים בקשיים כלכליים יש אולי אובר דראפט ענק והם "אוכלים את החסכונות" ונעזרים כלכלית בהורים - אבל המעבר מ"מעמד בינוני" (אמא, לכולם יש נייקי ולי אין) אל "עוני" (רעב, קור ומחלות) לא קורה סתם כך. צריך אסון של ממש בשביל זה, חלילה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש