|
||||
|
||||
אני מתנגד למשאלי עם באופן כללי. במיוחד בצורה בה רוצים לעשות אותם בישראל - הצעות להסדרת נושא משאלי העם עולות רק סביב נושאים ספציפיים, ואז כל אחד מנסה לגרור את התנאים לכיוון שמתאים לו. כך המפד"ל (אאז"נ) הציעה לדרוש רוב מיוחס של 60% במשאל עם על החזרת שטחים. למה? כדי לנטרל את הקולות הערביים. יופי. אז אם נעשה הצבעה על ביטול הסטטוס קוו, נדרוש שיספיקו גם 44% כדי לקבל את ההחלטה, כדי לבטל את הקול החרדי. מגניב. יופי של דמוקרטיה. משאלי עם, כשהם אינם עניין סדיר ורגיל ופשוט וברור מאליו, הם דבר בעייתי מאין כמוהו. שלא לדבר על התרבות הפוליטית בישראל. נניח שעשו הצבעה על פינוי כל ההתנחלויות בשטחים, ואומרי ההן זוכים. האם יש סיכוי שהמפונים (וכלל אומרי הלאו, למעשה) יקבלו את זה בשלווה? בקנדה זה קרה - הלאומנים הקוויבקיסטים קיבלו את גזר הבוחר וויתרו על חלומותיהם (לפחות לבינתיים) להפרדת קוויבק בקנדה. אבל, איך לומר, אנחנו לא קנדים. בעסה לנו. הצבעה במשאל עם תקבל לגיטימציה רק מצד המנצחים. השאר ימצאו טיעונים מוסריים/אידיאולוגיים/דתיים כדי לבטל את ההחלטה בין כה וכה. אתמול הייתי במפגש עם חגי סגל, עורך החדשות של ערוץ 7. איש נחמד (אם מתעלמים מהעובדה שהוא השתייך למחתרת היהודית וכאלה). מה הוא אומר לנו? העובדה שממשלת ישראל לא באה לפנות את ההתנחלויות, מוכיחה שלמעשה היא תומכת בהן. אוקיי, אמרנו אנחנו, ונניח שתעבור החלטה לפנות את ההתנחלויות - האם תתפנו? "אין לממשלה זכות מוסרית להחליט החלטה כזו!" הוא נזדעק. בק טו סקוור וואן, כמו שנאמר. (אגב, הידעתם כי מדי יום ה' בשעה 14:05 בערוץ 7 יש "שיחה שבועית עם הרב יוסי שריד"?) |
|
||||
|
||||
היא שבמידה והרוב אומר לא, ראש הממשלה צריך לבטל את כל מה שהגיע אליו עם נשיא סוריה וזה דבר לא תקין במו"מ. משאל עם לפני מו"מ (כפי שהציע ערן בילינסקי במפגש האיילים שנערך - תגובה 97128) הוא חסר ערך מכיוון שהוא עוסק אך ורק ברמת העיקרון כאשר עוד אין שום הסכם עקרוני מעשי. בנוסף, הציבור הרחב לא מכיר את כלל הנתונים והשיקולים שעומדות בפני מחליטי ההחלטות. (נכון שכך זה גם בכל מערכת בחירות, אלא ששם נותן הציבור "ציון" עפ"י החלטתו לגבי הממשלה היוצאת.) |
|
||||
|
||||
רק לשם הדיוק: ערן לא הציע משאל עם לפני מו"מ. ערן דיבר על שתי הגישות: רבין: משאל עם אחרי ההסכם. פרס: משאל עם לפני ההסכם. משאל עם אחרי ההסכם מחזק את הנושא ונותן. המשא ומתן מתנהל בצילו של אותו משאל ולכן אין טעם לחתום על הסכם שלא ברור שיעבור במשאל. משאל עם לפני הסכם מנטרל את היתרון הזה. כלומר, מי שמבצע משאל עם לפני המו"מ מחליש את עצמו במודע. כעת צא ולמד על ההבדלים בין רבין ופרס. |
|
||||
|
||||
גם הסכמי קמפ דיויד, גם הסכמי אוסלו, וגם הסכם השלום עם ירדן הותנו בהסכמת הכנסת, ואם הכנסת הייתה מתנגדת, ראש הממשלה צריך היה לבטל את כל מה שהגיע אליו עם הצד השני. |
|
||||
|
||||
וגם אמנת מאסטריכט, לא? |
|
||||
|
||||
בדרך כלל לראש ממשלה יש רוב בכנסת. במציאות הישראלית זה קצת שונה - בגין בקמפ-דיוויד ונתניהו בוואיי נאלצו להסתמך על גוש השמאל, ורבין באוסלו ב' על שגב וגולדפרב בגלל עריקת קהלני וזיסמן. (עובדה שהימין לא טורח להזכיר כשהוא מתלונן על אי התקינות שבדבר.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |