|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עדיין חוקרים, פעם אחרונה שבדקתי. החשד הוא שהיא נחטפה על רקע סכסוך משפחתי. אנשים פסיכוטיים לא חסרים בשום מקום. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי עד כה המידע המודיעיני זה היה של האב בעצמו.(רק בלי ידיעתו) ולפי נסיוני מהעבר ישר קלטתי את שיתוף פעולתה של האם אם המשטרה בכך שאמרה בפורום שהיא טוענת לחפותו של האב. ברגע שאמרה את המילים האלה ידעתי שהמשטרה חושדת באב ולכן אומרת לאמא להגיד את מה שאמרה בכדי לרכך אותו וראינו תוצאות זה עבד הוא בעצמו הודה ולקח אותם למקום שלעולם לא היו מגיעים לשם. בנוסף מצאו במחשב שלו הרבה מכתבי פרידה. בקיצור ככל הנראה זה הוא ויש על מה להתבסס. |
|
||||
|
||||
אופס. סליחה לחצתי על הכפתור הלא נכון |
|
||||
|
||||
"הילדה הערביה"? נדמה לי שיש לה שם (נדמה לי אפילו שזה נור, אבל לך תדע. הערבים האלה עם השמות שלהם). בואי נגיד שאם היו קוראים לך גילית (תראי מה י' אחת קטנה יכולה לעשות) זה עלול היה שלא להיגמר בטוב (או לפחות עם עוד איזה 100-200 הודעות). |
|
||||
|
||||
גילית לא היתה מתענינת בגורלה של הערבושית הקטנה. |
|
||||
|
||||
אתה לא שאלת אותי, לא מכיר אותי ולא שמעת אותי אומרת את השטויות שאתה מייחס לי. דיעות קדומות ודהומינזציה, אמרנו? חצוף |
|
||||
|
||||
שבאמת קיוויתי שההתייחסות רק להודיה נובעת ממניעים אחרים ולא מהעובדה שהיא קצת יותר יהודיה מנור.1 אחרי 100 תגובות, עדיין כמעט ואין התייחסות אל "הילדה הערביה". לא יודעת, יכול להיות שזו סתם רגישות יתר, ושאני מחפשת דברים איפה שאין.2 1כן, ככה קוראים לה. 2במילים אחרות, ניסיתי לרמוז למשהו,לא יותר. מסתבר שלא ממש הלך לי. |
|
||||
|
||||
את מנסה להגיד לי שזאת הייתה ביקורת חתרנית וחריפה במסווה של ציניות דקיקה, ושאני פספסתי את זה? |
|
||||
|
||||
לא הייתי מחמיאה לעצמי כל כך. ניסיון לביקורת במסווה של ציניות, זה כבר קרוב יותר למציאות. |
|
||||
|
||||
טוב, תוקם ועדת חקירה, יוגשו מסקנות אישיות והצעדים הנדרשים ינקטו. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שההתייחסות הפחותה לה זוכה נור אבו-טיר (ולכל המלעיזים שלא מבינים ציניות מהי, השם מופיע בעדכון עצמו) היא שבחקירת המקרה שלה יש כיוון כללי. ביום שלישי בבוקר גם הודיה קדם כבר לא היתה בכותרות (עד לשלב מציאת הגופה). עולם כמנהגו נוהג מבחינת התקשורת. אני חושבת שגם מספר המתנדבים הנמוך שסייע בחיפושים אחרי נור נובע, לצערנו, מהעובדה שהיא ערביה. אני בטוחה שלהרבה אזרחים נוגע המקרה ללב אך הרעיון של נסיעה בין שטחים ערבים בחיפוש אחר ילדה ערביה שככל הנראה נחטפה ע''י ערבים, הוא מרתיע. |
|
||||
|
||||
יש גם הרבה אזרחים ערבים. האם גם להם הרעיון של נסיעה בין שטחים ערבים בחיפוש אחר ילדה ערביה שככל הנראה נחטפה ע"י ערבים הוא מרתיע? אני נוטה לקבל את הרישא של דברייך כהסבר עיקרי להיקף המצומצם יותר של חיפושים ושל מתנדבים. אני חושב שההתייחסות הפחותה לה זוכה נור אבו-טיר בתקשורת *העברית* נובעת גם (ואולי אף בעיקר) מכך שאבו-טיר לא שייכת לקהילה שזו התקשורת שלה. לצערי אינני קורא ערבית – האם מישהו יוכל להעיד על המקום שהסיפור תופס בעתונות של הקהילה הערבית בישראל? |
|
||||
|
||||
בל נשכח שהחברה הערבית עודנה מתנהלת בהלך רוח פטריארכאלי. עפ''י הגישה המסורתית, תחום הפרט, או ביתו של האדם, נתפס כמבצר אוטונומי אשר נשלט ע''י אב המשפחה. לפיכך בית המשפחה הוא איזור חופשי מכללי הפיקוח והביקורת הציבוריים, עד לרגע שבו מתבצע פשע אשר פוגע ונוגע ישירות בכלל החברה. במקרה הספציפי, אומנם חילחל האירוע החוצה מהבית והוכר כפשע שמצריך את מעורבות המשטרה, אך כל עוד ההורים שותקים ובני המשפחה הקרובים מפגינים אדישות בלתי מוסברת (כלשון המאמר ב''וואלה''), עשויי הדבר להיתפס בעיני החברה הערבית כעניין פנימי שנוגע לממלכתו הפרטית של מר אבו טיר ולאו דווקא לציבור הרחב כולו. זהו ההסבר שלי לחוסר ההיענות הציבורית שגוררת בהכרח מחסור בכוח אדם ובמתנדבים ערבים לחיפוש אחרי הילדה נור אבו טיר. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת מי היו המתנדבים שהגיעו לסייע בחיפושים בכל זאת. יכול להיות שהם אכן ערבים. אני לא מסכימה עם הפיסקה השניה שלך. אם דינה של אבו טיר היה כדינו של כל ילד פלסטיני שנהרג מכוחות צה"ל למשל היו רק מזכירים במהדורת חדשות אחת או שתיים לכל היותר כי "ילדה ערביה בת 5 נעלמה מביתה". הווה אומר שעובדת היותה ערביה תקפה פחות מהעובדה שהיא ילדה בת 5 שנעלמה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שמצאו אותה בבית לחם. לא בטוחים עדיין. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה את מנסה להגיד בחלק השני, אבל אבו-טיר זוכה לכיסוי נרחב יותר בעתונות העברית מאשר נעדרת היפותטית ברש"פ, להערכתי, בגלל שהעדרותה מטופלת ע"י משטרת ישראל, שהיא גוף שמסוקר ע"י העתונות העברית בכלים של "חדשות פנים": יש כתבים לענייני משטרה/פלילים, יש להם קשרים עם גורמים בתוך מ"י והם היעד הקבוע של הדוברות המשטרתית. באופן דומה, הסיקור של אסונות-טבע בחו"ל משתנה כאשר נשלחת אליהם משלחת חילוץ והצלה של צה"ל. (בקשתי מקוראי-הערבית לספר על הסיקור של שני סיפורי ההעדרות בעתונות של הקהילה הערבית עומדת בעינה). |
|
||||
|
||||
אבל לא כל מקרה בו מטפלת המשטרה זוכה לסיקור בעיתונות. האם סיקור המקרה הספציפי הזה נעשה משום שמדובר בילדה קטנה או שמא בילדה ערביה? |
|
||||
|
||||
אנסה לסכם: מצד אחד: ילדה קטנה, לכן פעילות משטרתית רחבה יחסית, לכן סיקור נרחב יחסית (יחסית למה? יחסית להעדרות של גבר בן 45 בלא נסיבות מיוחדות, שהמשטרה לא מנהלת חיפושים אחריו). מצד שני: ערביה, לכן "חדשות חוץ" עבור הקהילה שהתקשורת העברית משרתת, לכן סיקור מצומצם יחסית (יחסית למה? יחסית להעדרות של פעוטה בת שנה ועשרה חודשים שהמשטרה מנהלת חיפושים נרחבים אחריה, ללא קצה-חוט, ושהוריה דוברי-העברית פונים לציבור בבקשה לסייע). |
|
||||
|
||||
היום ב"תיק תקשורת" אמר מיכה פרידמן שנור אבו-טור "זכתה מן ההפקר" (והדגיש את המרכאות) בכל הנוגע לפרסום בתקשורת הישראלית, כיוון שנעלמה במקרה באותו שבוע שבו נעלמה ילדה יהודייה. אחרת היתה מקבלת אולי 5 שורות בעמוד האחרון, בלי פולו-אפ כמעט. |
|
||||
|
||||
היא לא הגיעה להספיק לשכוח שהיא קצת יותר יהודיה. |
|
||||
|
||||
אם לאבא של הודיה קדם-פימשטיין היה ראש קרימינלי, הוא היה דואג לחטוף ולהעלים כמה ילדות, לפני הבת שלו, ואז אף אחד לא היה חושד בו כל כך מהר. אולי הוא נזכר באיחור, והחליט לחטוף איזה ילדה ולהרחיק את המשטרה ממנו, אבל נראה לי שזה לא סביר. |
|
||||
|
||||
מזכיר לי משהו. היצ'קוק? כריסטי? אני לא מצליח להיזכר מה. משהו עם סדרת רציחות שבדיעבד מתברר שנועדה להסיח את הדעת מרצח ספציפי שבוצע באמצע הסדרה. |
|
||||
|
||||
היה לא מזמן סרט ''מופת'' של סטיוון סיגל שזה היה הרעיון המרכזי. (כן, ראיתי את הסרט - מודה...אבל רק בגלל שלא הצלחתי למצוא את 'החותם השביעי' בספריה) |
|
||||
|
||||
אכן יש סיפור בלשי (של אגתה כריסטי אם אני לא טועה) על סדרת רציחות "אלפבתיות" - כלומר שמו הפרטי, שם משפחתו ועיר מגוריו של הנרצח הראשון מתחילים ב A, אח"כ יש נרצח ששמותיו מתחילים ב B וכן הלאה. לבסוף התברר שכל הרציחות בוצעו ע"י בחור שרצה לרשת את דודתו. היות והיה שקוף שהוא המרוויח ממותה החליט להסוות זאת ע"י שתילת הרצח בסדרה האלפביתית הנ"ל. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל על תגובה באיחור, בפני מי מהקוראים שהיו חפצים לקחת את החוויה האיילית עד הסוף. הסרט "מדריך שימושי לרוצחים" הוקרן ביום א' (שלשום) בבוקר ב-T.C.M הרקול פוארו יוצא בעקבות רוצח ההורג את קורבנותיו לפי סדר האלף-בית. עם אניטה אקברג שניחנה ב-BMI גבוה, אך מחולק נכון. היא גם זכורה לטוב מהופעתה לצידו של מאסטרויאני על רקע המזרקה ברומא ב"לה דולצ'ה ויטה". |
|
||||
|
||||
צודק, רעיון מאד לא מקורי, אני לקחתי אותו מ"רצח מאדום לשחור". מעניין למה הרעים במציאות לא לומדים מהרעים בסרטים. מה, הם חושבים שאם אלה בסרטים נתפסים בסוף אחרי נסיון ליישם תוכנית מאד מתוחכמת, אז אולי כדאי לנסות ליישם תוכנית פחות מתוחכמת? או שאת הקצת יותר מתוחכמים מהם לא תופסים אף פעם? |
|
||||
|
||||
מוחמד איברהים אל-טורי בן 8 מבאקה אל-גרביה נעדר מיום שני, אבל לא כל כך מחפשים אחריו כי המשפחה שלו "הם כמו פליטים בבאקה, אין להם שורשים פה, אין להם כאן משפחה מוכרת". הצצה אל עולם החיפושים אחר נעדרים. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
הילד נמצא בריא ושלם. היום הותר לפרסום כי הוא נמצא בכפר בצפון השומרון, בשטחי הרשות הפלסטינית, לשם נחטף, ככל הנראה על-רקע סכסוך כספי אליו נקלע אביו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |