|
בל נשכח שהחברה הערבית עודנה מתנהלת בהלך רוח פטריארכאלי.
עפ''י הגישה המסורתית, תחום הפרט, או ביתו של האדם, נתפס כמבצר אוטונומי אשר נשלט ע''י אב המשפחה. לפיכך בית המשפחה הוא איזור חופשי מכללי הפיקוח והביקורת הציבוריים, עד לרגע שבו מתבצע פשע אשר פוגע ונוגע ישירות בכלל החברה.
במקרה הספציפי, אומנם חילחל האירוע החוצה מהבית והוכר כפשע שמצריך את מעורבות המשטרה, אך כל עוד ההורים שותקים ובני המשפחה הקרובים מפגינים אדישות בלתי מוסברת (כלשון המאמר ב''וואלה''), עשויי הדבר להיתפס בעיני החברה הערבית כעניין פנימי שנוגע לממלכתו הפרטית של מר אבו טיר ולאו דווקא לציבור הרחב כולו.
זהו ההסבר שלי לחוסר ההיענות הציבורית שגוררת בהכרח מחסור בכוח אדם ובמתנדבים ערבים לחיפוש אחרי הילדה נור אבו טיר.
|
|