בתשובה לאסף שרעבי, 08/12/02 1:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסחנו את שאלת הסקר במיוחד מתוך מחשבה עליכם! (הניסוח הראשון שעולה לראש נגמר אחרי המילה 'דיאטה'). טוב, אפשר היה לנסח יותר במדויק את אופצית ה"לא עושה, לא צריך", ואולי גם לנסח אופציה לגמרי בשבילכם. אבל ממילא הרבה יותר אנשים מקנאים בכם מאשר מרחמים עליכם, אז... זהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, ויש גם הרבה אנשים שמקנאים בסלברטאים. זה אומר שלא קשה להם? שלא מרגיז אותם שהם לא יכולים ללכת למכולת? שמטרידים אותם בתור לקופת חולים? אתה יודע כמה זה מתיש לצאת לשופינג ולגלות בפעם האלף ששוב פתחו חנות למידות גדולות, אבל אין אף חנות למידות קטנות?1 שהמידה הכי קטנה במכנסיים עדיין גדולה מדי? אתה יודע כמה זה היה מרגיז לחזור לדירה, לשמוע את הקיטורים של הבנות שהן העלו עוד קילו בחודשיים האחרונים ולדעת שאסור לי לפתוח את הפה על זה שאני ירדתי שוב, כי הן יתחילו להחליף מבטים של "על מה לעזאזל היא מקטרת"? כמה זה מעצבן לפתוח את המקרר (באותה הדירה בדיוק) רק בשביל לגלות סטוק חדש של יוגורטים כי הן החליטו לפצוח בשבוע דיאטה? אז מה אם עפרונית צריכה להעלות כדי שהצבא לא יכעס? אז מה אם עפרונית לא אוכלת דברים כאלו?2 אז...זהו 1שילב לא נחשב. תודה. 2זה נכנס לקטגורית ה"דברים-שנראים-כאילו-מישהו-כבר-אכל-אותם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילב לא נחשב לחנות למידות קטנות, אבל יכול להיחשב כחנות למידות גדולות (לנשים בלבד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יקרה אם הצבא יכעס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא יעשה מה שאבא שלו (הפלמ"ח) עשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש היום בגדי ילדים מדהימים. לפני כמה זמן הייתי באילת בחורף דווקא, ולא היו לי בגדים חמים. נכנסתי לחנות ילדים וקניתי ז'קט פליס עם ציור של פו הדוב שנראה עליי כמו חולצת בטן עם שרוולים קצרים אבל אני מתה עליו! הרבה פחות מביך לקנות בגדים בגאפ קידס מאשר במתאים לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. בגדי ילדים היום הם ממש מדליקים. ואחת הדברים הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה ללכת לחנות טישרטס, לקנות מידה 8 ולהתלהב מחולצת הבטן החדשה שלי. אממה? בגילי המופלג אני מעוניינת בקצת יותר מאשר חולצות עם קריקטורות מעשעשעות עליהן. ולקנות בגאפ קידס זה נעים בדיוק כמו לקנות במתאים לי. (כי את אולי צריכה מידה גדולה, אבל אני לא ילדה) אל תביני אותי לא נכון,המצב לא כזה קטסטרופלי,וארון הבגדים שלי מסתדר מצויין. מה שמרגיז באמת זה היחס של אנשים. את יודעת כמה פעמים יצא לי לשמוע: "יו! את ממש דקיקה! תתחילי לאכול כבר!" ו"תכף תעופי ברוח.את בטוחה שאת לא אנורקטית?" וכמובן, החביב עלי מכולם: "זה לא בריא להיות כל כך רזה"1 ולי נותר רק לתהות איך כולם היו מתנפלים עליי אם הייתי פונה בחביבות (תמיד בחביבות) לבחורה העגלגלה התורנית: "בואנה, את מה זה דבה! את לא חושבת שכדאי לך לשלוט על הפה שלך קצת? תכף תהיי כבר שני אנשים, והאדמה תרעד בכל פעם שתעברי! את יודעת כמה זה לא בריא כל השומן והכולסטרול הזה?" מכות. זה מה שהייתי מקבלת. ונידוי חברתי. 1רק בשביל הפרוטוקול, אני לא אנורקטית, לא רזה בצורה קיצונית, לא שחיפה ובאופן כללי, אוהבת את עצמי בדיוק ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר לך שלא מדברים אלינו כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאומרים. אבל באופן כללי, אנשים מרשים לעצמם הרבה יותר להעיר לאנשים רזים. אתה יכול גם לראות את ההודעות כאן. (שהן לא פוגעניות ולא חצופות אבל עדיין מחזקות את הטענה שלי) כשמדובר באנשים שמנים (פויה עפרונית! לא אומרים שמנים! הם יעלבו!) הרבה פחות PC להעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה המערבית המודרנית, המקדשת את הרזון הרבה יותר מאשר את השומן זה מעליב להעיר לשמנים יותר מאשר להעיר לרזים. בזמנים קדומים, נשים רזות היו עניות, מסכנות, בנות מעמד נמוך, חולניות ועצמות גרומות במקומות מסוימים נחשבו לאחד מסימני ההיכר של מכשפות. טיציאן לא היה מסתכל עליך ממטר ועדיין, אני מניחה שכשאנשים כיום מסתכלים עליך ואומרים: "אמא'לה כמה את רזה" או דברים מהסוג הזה, זו הקנאה שמדברת מגרונם והרצון לדמות לך פיזית מאשר הדאגה האמיתית לבריאותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא היה אומר לך 'יא רזה!' אם הוא לא היה חושב שזו המחמאה הכי שווה שהוא יכול לתת לך. עם זאת, אני מבינה אותך לגמרי. אנשים באופן כללי נכנסים אחד לשני לחיים יותר מידי, ואחרי מחקרים ארוכים שעשיתי בעניין, גיליתי שאנשים פשוט חושבים אחד את השני למטומטמים. אני אתן לך דוגמא אחת (למרות שיש המון). פעם עבדתי במקום שהיו בו הרבה רופאים, והם לא היו מפסיקים להגיד לי שאני צריכה לעשות בדיקה לראות אם יש לי בעיית תירואיד, בגלל איך שהצוואר שלי בנוי. תמיד אמרתי להם שביררתי ואין לי בעיה, והם היו מביטים בי במבט של רחמים אין קץ, ואומרים לי 'אולי בכל זאת תלכי לבדיקה?'. אבל אני יודעת מגיל שנה וחצי שאין לי בעיית תירואיד!!! כי בגיל שנה וחצי כבר פגשתי את הרופא הראשון שהיה לו את הרעיון המבריק הזה, בדק ומצא שלא. ולא שזה מעליב או משהו, זה סתם מציק שכל אחד חושב שהוא יעיר את ההערה שתשנה את חייך, ושהוא יודע עלייך יותר מאשר אתה על עצמך. על פי אותו העיקרון: שמנים יודעים שהם שמנים ושזה לא בריא. רזים יודעים שהם רזים ושאנשים אחרים מקנאים. נמוכים יודעים שהם נמוכים, שעירים יודעים שהם שעירים, אנשים שמדברים בקול רם מידי יודעים שהם מדברים בקול רם מידי, אימפוטנטים יודעים שהם אימפוטנטים, אנשים עם בעיות עור יודעים שיש להם בעיות עור, וכן הלאה וכן הלאה. מי שחושב שהוא יעיר לאדם אחר את ההערה שתשנה את חייו, כנראה לא יעשה את זה. וכך גם מה שאני אומרת כאן בטח לא ישנה לאף אחד. נודניקים יודעים שהם נודניקים, ואין מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמדברים בקול רם לא תמיד יודעים את זה. גם אנשים שמדברים קרוב לא תמיד יודעים את זה, ואף פעם לא נעים לי להעיר להם, למרות שזה נורא מלחיץ אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל אנשים שמצטבר להם, גוועלד, קצף בזוויות הפה אחרי מונולוג ארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רומזת משהו? (דובי, הולך לדבר הרבה מול המראה כדי לבדוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אתה זה ההוא עם הקרחת. אבל באמת פגשתי מישהו כזה השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו החכמולוג שראה אותי מפרקת חצי בגאז' כדי להוציא גלגל ספייר, עצר לידי ואמר בקול בטוח: "שמת לב שיש לך פנצ'ר?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, באמצע נסיעה, התברר לי שהאגזוז נפל (לא קשה היה להבחין בצינור כסוף ארוך שנגרר מתחת לרכב). כיוון שלא את כל התקלות ברכב אני יודעת לתקן, החלטתי לעצור רכבים חולפים, כדי שאולי מי שיעצור לי יידע להשיב - ולו באופן זמני - את האגזוז למקומו. די מהר עצרה לי מכונית, ומייד הסברתי לנהג שנפל לי האגזוז. הוא חייך בהבנה, בדק את הרכב מכל כיוון אפשרי, ולאחר 20 דקות של בחינה מדוקדקת, בישר לי בידענות שנפל לי האגזוז. אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לדג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארוע הנ''ל התרחש בתקופת טרום-פישאיי, בה הוא בכלל גר בדגניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי, מדוע מופיעים כאן לפתע אנשי דג? לא התעדכנתי בו כבר חודשים, אולי קרה שם משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נפל האגזוז, אבל זה היה בדרום הרחוק, בלילה, בכביש ריק, לבד עם שתי ילדות באוטו. איכשהו מצאתי חוט ברזל בבגאז', הרמתי את האוטו עם ג'ק ואילתרתי קיבוע של האגזוז לאנשהו, אין לי מושג לאן. זה הספיק עד הבית, ארבע שעות נסיעה. למחרת הלכתי לתקן. איש האגזוזים לא האמין לי שאני זו שקשרתי את האגזוז. לא יכול להיות. בחורות לא יכולות לעשות דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו את יכולה לגלות את הסוד: מי הגבר שעזר לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נודניקים לא יודעים תמיד שהם נודניקים. זה לא נראה לי כמו דבר שהוא מובן מאליו, לו הייתי יודע שאני נודניק, הייתי נלחם בזה בשביל למנוע זאת, ועדיין, יכול להיות שבלי משים הייתי מנג'ס למישהו, והייתי שמח לו אותו מישהו היה טורח להעיר לי. אנשים שמדיפים ריח רע והם גם טטרנים אינם מודעים לריחם הרע. גם אם אינם טטרנים יתכן כי התרגלו, ואינם שמים לב לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כפי שרשם לעצמו המ"מ בשיחתנו בתחילת הטירונות: סובל ממום לב מולד (תתרנות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ריח, למיטב הבנתי המוח "מסנן", ברוב המקרים, את ריח הגוף שלך-עצמך. לכן רק במקרים קיצוניים תוכל להרגיש שאתה מסריח, גם אם אינך תתרן. (ויתקנו אותי הרופאים שבקהל?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מהזוית המדיקלית - המוח מסנן כמעט כל קלט חושי קבוע שהוא חשוף אליו במשך זמן מה (יש יוצאי דופן, יעידו המטנטנים), ונשאר אדיש לרמה קבועה שלו, אם כי מגיב לשינויים. כך שההגיון אומר שאדם לא מריח את עצמו רוב הזמן, אלא רק כשריח הגוף שלו משתנה, כמו למשל במקרה של הזעה מאומצת או של אכילת חילבה/שום/אספרגוס. וסוגיית הריח היא עדינה ביותר. איך מעירים למישהו שיש לו ריח לא נעים מהפה? לעתים מדובר במפגע של ממש שמקשה על תקשורת פנים אל פנים. האם ייתכן שלאדם תהיה צחנת פה של בואש, שקוטלת כל חי במרחק מטר מהבל פיו, ושהוא לא יהיה מודע לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה שעובדת לא רע (כלומר, גם מסלקת את המפגע וגם לא פוגעת) היא להוציא מסטיק או סוכריות מנטה מהתיק, לאכול אחד ולכבד את הצחנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהוואי אנשים מברכים זה את זה בכך שהם מצמידים מצחים זה לזה, ונושפים אחד על השני "הה!" את רוח החיים. גוועלד, זה במקום לחיצת יד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים הישנים שלמדנו כימיה פתולוגיה במרפאות האפלות של תל השומר, נתקלנו בזוג אחיות עם מוטציה ביוכימית מוזרה שגרמה להן להריח כמו דגים מקולקלים. (נדמה לי שהן היו היחידות בעולם עם המוטציה, או לפחות היחידות שהיה דיווח לגביהן). למזלן, שתיהן היו גם תתרניות. הטבע דואג לאזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאנשים שיש להם ריח פה והם גם תתרנים - סביר להניח שמישהו כבר הספיק להגיד להם את זה. ככה זה אנשים - נשמות טובות שתמיד רוצות לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, כי יש מסטיקים, ומשחות שיניים, ושאר ירקות, היכולות לפתור את בעית ריח הפה - אם הבעיה קיימת, סביר להניח שהאדם המדובר אינו מודע לה. (או שלא איכפת לו, ואז לא איכפת לי להעיר לו.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליתי אתמול למעלית באחד הבניינים באוניברסיטה. ביחד עלו איתי קבוצה גדולה של סטודנטים כאלה שמכירים אותי. האחרון שעלה התלבט אם לעלות או לא כיוון שהמעלית היתה עמוסה. הסטודנטים אמרו לו לעלות בכל זאת. וכך בדרך למעלה, מישהי שם אמרה משהו על אסף שהוא רזה כל כך וזה בסדר, המעלית תשרוד. היו צחוקים. מה אני רוצה לומר? אני רוצה לומר שאם היתה שם שמנה והייתי אומר לה שאני מקווה שהמעלית תצליח לעלות למעלה אז נראה לי שזה לא היה מתקבל כל כך יפה באוזני השומעים אותי. כן, אני יודע שיש שוני בין לצחוק על שמנים ועל רזים. וכן, זה כבר לא ממש מעליב אותי כשצוחקים עלי. אבל אני זוכר זמנים שהרגשתי אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תעלבי מזה, אבל אותו דבר היה אצלי – לא מזרים, אלא מחברים קרובים ובני משפחה, שהתעקשו כל הזמן לשאול "אתה בסדר? תאכל משהו... לא הגזמת עם הדיאטה? אתה יודע... יש לפעמים אנורקסיה גם אצל בנים... אתה /בטוח/ שאתה בסדר? באמת-באמת?" ולא שנהייתי עור ועצמות או משהו כזה, סתם יותר רזה מקודם. בהתחלה זה היה מחמיא, והערכתי את הדאגה, אבל אחרי חמש או שש הערות כאלה ממספר אנשים שונים זה כבר התחיל ממש להעיק עלי. בסופו של דבר התחלתי פשוט לשאול את המודאגים בצורה ישירה "אז מה, את/ה חושב/ת שאני רזה מדי כרגע?" שעליה התשובה הנבוכה תמיד "לא, בכלל לא... סתם חשבתי..." ואז אני: "אז מה הבעיה? :)". זה השתיק אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רוב האנשים יגידו כן, אני אעדכן את יעד המשקל שלי בהתאם לקונצנזוס האסתטי. אם רק אדם אחד יגיד כן, אני אודה לו על הפידבק ואמשיך בשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שאת אוהבת את עצמך כמו שאת, וזו בדיוק הסיבה שאנשים מרשים לעצמם יותר איתך מאשר עם אלה שנוטים לצד השמן. העיקר שאת יכולה ליהנות מעצמך, מבגדים בזו, ומהתחושה שכולם בעצם מקנאים... ___________________ אינדי (לא אינדי_גו), רזה בפעם הראשונה בחייה, אבל אף פעם לא תשתחרר מהמשקל הנפשי שצברה לאורך השנים, ולא בדיוק בטוחה גם שהיא עשתה את הקו הזה נכון :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפרה לי בחורה אנורקטית, שכשהחבר'ה עשו קומזיץ והיא הצטרפה, אף אחד לא היה מוכן לתת לה להשען על גבו, כי "העצמות שלך בולטות ואת דוקרת". נראה לי שיש לנו נטיה להיות רגישים כלפי ציבור חריגים גדול שאנו מזדהים איתו ו/או מבינים אותו, ומאד לא רגישים כלפי ציבור חריגים קטן ולא מובן לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אני מכיר את הרגשה הזאת. להיכנס לחנות ושום דבר לא מתאים לך כי הכל גדול!!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ענקית תארת בדיוק את מה שאני מרגישה לפעמים הציבור לא מבין את מצוקותינו ורק לשמנות מותר להתלונן כי אם אני יתלונן יחשבו אוי היא אומרת את זה בשביל לקבל מחמאה ככה שאני משאירה את כל המצוקות בבטן .. בסוף אני ישמין מזה.. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |