|
יש לי בהחלט השגות על 'סיוע הומניטרי' (שניתן ע"י ישראל ומכספה ולא על ידי ארגוני סיוע בינלאומיים, שגם על הצביעות המעושה שלהם יש לי ביקורת) לאוכלוסיה שבחרה וממשיכה בעקביות לבחור לפעול בצורה שגורמת לה להזדקק לסיוע הזה - בצורה של הרג במי שמעניק להם אותו.
הפלסטינים כציבור אינם אוסף של ילדים קטנים שאינם מבינים מימינם ומשמאלם. הם ציבור שעשה בחירה אסטרטגית לנסות ולהשמיד את מדינת ישראל והעם היהודי בכל האמצעים שעומדים או יכולים לעמוד לרשותם (ובוודאי בכל האמצעים שעומדים או יכולים לעמוד לרשותו של מי שמי שמוכן להעמיד עצמו לרשותם, כגון חיזבאללה, אל קעידה וטרור-המדינה העיראקי והאיראני). הם סובלים ממחסור ומהרס כלכלתם מכיוון שבחרו בחירה מושכלת ועקבית בדרך שבהכרח מובילה למצב זה, ומתוך נכונות לשלם את המחיר. משימתנו אם כן היא לגרום להם לאבד את נכונותם לשלם את המחיר הזה, לא להפחית אותו ובכך לחזק את רוחם ואת דרכם הרצחנית.
מתקפה לא קונבנציונאלית בהחלט עשויה ליצור תנאים חדשים. אפרים הלוי דיבר על כך בנאומו בכנס הרצליה.
הגירושים של 1948 התבצעו תוך כדי סערת קרב שהשתוללה בכל שטחה של ארץ ישראל. אישית אינני מאמין שיש טעם לדבר על מנוף לביצוע של מדיניות שכזאת, מכיוון שלא קיימת כל דרך מעשית לבצע אותה. אישית אני סבור שמוטב שהיתה דרך כזו, לא על מנת לנקוט בה אלא לצרכי הרתעה גרידא.
|
|