בתשובה להקריבו המקוטב, 05/12/02 9:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אדרבא, הצבע נא על ה'היתממות' שבדבריי. עם האוכלוסיה לא החלטנו מה לעשות, בהחלט, וזה שורש הבעיה לא מעכשיו, אלא עוד מלפני 35 שנה. על כל פנים, לא הייתי בונה על מתקפת חל"כ, אפילו מאסיבית, כאקט צבאי או טרוריסטי המסוגל להשמדה בהיקף שאפשר לכנות השמדת עם. וכאמור, אינני חש שאני חייב משהו לפלסטינים, להפך. אם ברצונם לרכוש מאיתנו סחורות כלשהן, שיתכבדו ויפנו את משאביהם הכספיים למטרה של התגוננות מבני בריתם, שאיתם הנהגתם מקיימת שיתוף פעולה מלא, במקום לקיום אותו שיתוף הפעולה ולטבח בנו. אילו לא היו עמלים על מנת לסייע לנו למות, היה זה מוצדק מוסרית לעמול על מנת לסייע להם לחיות. כל עוד זה לא המצב, לכנות סיוע מסוג כזה לאוכלוסיה הפלסטינית, ללא כל תמורה (מלבד הגברת הטרור כמובן) בהחלט נכנס לדעתי תחת ההגדרה של רחמנות כלפי אכזרים (שכידוע מובילה לאכזרות כלפי רחמנים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת איפה עובר הגבול האם הספקת מים ,חשמל ,תרופות ומזון לפלסטינאים גם הם בבחינת רחמנות שמובילה לאכזריות. שהרי באמצעים אלה הם מזינים את האוכלוסיה שבתורה מיצרת טרור בלתי פוסק. או שמתקפה לא קונבנציונלית מהקף מסוים יוצרת תנאים חדשים של יחסי מלחמה בין שני האוכלוסיות. ובכל זאת שני ,האם תוצאות מלחמה בלתי קונבנציונלית שתוצאותיהם אבדות נכרות לישראלים ולפלסטינאים לא יהוו מנוף לביצוע של מדיניות, שתהיה נסיון לחזור על הגרושים של 48? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בהחלט השגות על 'סיוע הומניטרי' (שניתן ע"י ישראל ומכספה ולא על ידי ארגוני סיוע בינלאומיים, שגם על הצביעות המעושה שלהם יש לי ביקורת) לאוכלוסיה שבחרה וממשיכה בעקביות לבחור לפעול בצורה שגורמת לה להזדקק לסיוע הזה - בצורה של הרג במי שמעניק להם אותו. הפלסטינים כציבור אינם אוסף של ילדים קטנים שאינם מבינים מימינם ומשמאלם. הם ציבור שעשה בחירה אסטרטגית לנסות ולהשמיד את מדינת ישראל והעם היהודי בכל האמצעים שעומדים או יכולים לעמוד לרשותם (ובוודאי בכל האמצעים שעומדים או יכולים לעמוד לרשותו של מי שמי שמוכן להעמיד עצמו לרשותם, כגון חיזבאללה, אל קעידה וטרור-המדינה העיראקי והאיראני). הם סובלים ממחסור ומהרס כלכלתם מכיוון שבחרו בחירה מושכלת ועקבית בדרך שבהכרח מובילה למצב זה, ומתוך נכונות לשלם את המחיר. משימתנו אם כן היא לגרום להם לאבד את נכונותם לשלם את המחיר הזה, לא להפחית אותו ובכך לחזק את רוחם ואת דרכם הרצחנית. מתקפה לא קונבנציונאלית בהחלט עשויה ליצור תנאים חדשים. אפרים הלוי דיבר על כך בנאומו בכנס הרצליה. הגירושים של 1948 התבצעו תוך כדי סערת קרב שהשתוללה בכל שטחה של ארץ ישראל. אישית אינני מאמין שיש טעם לדבר על מנוף לביצוע של מדיניות שכזאת, מכיוון שלא קיימת כל דרך מעשית לבצע אותה. אישית אני סבור שמוטב שהיתה דרך כזו, לא על מנת לנקוט בה אלא לצרכי הרתעה גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש ברור לי שהציבור הפלסטינאי או ההנהגה הפלסטינאית החליטו באיזה שהוא שלב החלטה אסטרטגית שמשמעותה השמדת מדינת ישראל במהלך האינתיפאדה האחרונה. לא ממש ברור לי שאל קעידה, חיזבאללה,טרור המדינה העיראקי או האיראני עומדים לצד הפלסטינים במאבקם. הם עומדים בדרך כלל מן הצד ומתערבים במידה והדבר תואם את האינטרסים שלהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |