|
||||
|
||||
ראשית, תודה על המאמר המרתק. יש לי שאלה בנוגע לגבול הנמתח בין בין מיתוס למציאות? הצגת מעיין "קיטלוג" של גיבורים מסויימים, וגם הגדרת לכל אחד מהם פונקציונליות מסויימת. את "הגיבורים" שייכת ל"מיתוס", ואת "המיתוס" שייכת לסיפורת ולאגדה. האם אין גיבורים במציאות? או אולי להיפך, האם אנשים מסויימים (שקיימים במציאות) שעושים דברים מסויימים (מעשי גבורה), האם הם חודלים להיות בני אנוש ומועלים לספירה גבוהה יותר? ...ושוב נשאלת השאלה - האם אין גיבורים במציאות (כלומר, אין גיבורים מציאותיים, שנשארים בני אדם מן הישוב?). |
|
||||
|
||||
השאלה טובה, אבל היא לא ממש לעניין. נכון שקיימת לפעמים שאלה בקשר לגיבורים היסטוריים, אם באמת הם היו או לא היו, ואם באמת הם היו גיבורים כפי שמתארים אותם או לא. העניין הוא, כפי שהזכרתי פעמים רבות, אני (לשמחתי) לא עוסקת בהיסטוריה אלא בספרות, ומבחינה זו זה לא ענייני אם היו הגיבורים האלה מציאותיים או לא, אלא רק איך הם משתקפים בספרות. המיתוס, לדעתי, משקף לא מציאות ממשית אלא סמלית בלבד - כלומר, ייתכן (ומבחינת הפולחן מתקבל על הדעת) שהיתה שורה של גיבורים עונתיים שכונו בשם הראקלס, שחיו, אהבו ומתו לכבודה של האלה הגדולה, כפי שמתאר זאת גרייבס. אבל סיפורם של גיבורים אלה הוא הסיפור העונתי של לידת, התגברות וגוויעת השמש, או של נביטת, לבלוב, פריחת, הבשלת ומות הצמחיה העונתית. זה המקור, והיתר הוא התפתחות רעיונית. גיבורים במקרים רבים סימלו את שבטם או עמם, את גבורתו ואת חולשתו, ואולי הם עושים זאת בספרות עד היום. אני בטוחה שאפילו לרובוטים של אסימוב היתה משמעות סמלית כלשהי - אבל אל תשכח שרובוטים כאלה עדיין אינם קיימים במציאות. אולי זו בריחה מסויימת, אבל הספרות מעניינת אותי יותר מההיסטוריה, בעוד שעל החיים כפי שהם אפשר לקרוא כל יום בעיתונות. כל השקפה שאני מביעה מבטאת את דעתי הפרטית, אפילו אם יש עוד אנשים שמסכימים אתי. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי את השאלה בקונטקסט היסטורי, אם היה או לא היה. השאלה היא באיזה אופן אנחנו, "בני התמותה", נבדלים מהגיבורים בספרות. למשל, האם את מכירה בספרות גיבור חיובי שלא מועלה לדרגה של סמל ומופת, או שניכרים בו גם חסרונות? האם בספרות קיימים רק שני מחנות של דמויות - "גיבורים" ו"שאר האדם" או שיש מקרים שהגבול הוא מטושטש או לא קיים? |
|
||||
|
||||
'שר הטבעות'. מי הגיבורים שלך? אנשים קטנים (pun intended), פשוטים, שלא תמיד בטוחים מה צריך להעשות. הוביטים, הוביטים, מכל היצורים שבעולם. בליבה של סאגת גבורה. |
|
||||
|
||||
דוגמה מצויינת! הם התחילו את המסע כבני מחצית רגילים ביותר, אך סיימו אותו בפנתאון, הרחק משאר בני התמותה! |
|
||||
|
||||
כמעט לכל גיבור ספרותי יש חסרונות. כשסופר מציג את דמות הגיבור שלו אתה תמיד מצפה לאיזשהו "אבל" מתישהו, לא ? |
|
||||
|
||||
נכון, אפילו לאלים במיתולוגיה היו חולשות. אלא שלדעתי זהו אמצעי ספרותי שנועד לטעת אמון בדמות, ולהפוך את הגיבור לדמות מתווכת בין בני התמותה לבין השלמות (עם הפנים למעלה, כמובן), כלומר, יש בו מגרעת קטנה, בגיבור, שרק מדגישה את נשגבותו. אבל יש בספרות גיבורים שמפחדים מתחת לשמיכה בלילה, גם אחרי שהם מוכתרים כגיבורים? |
|
||||
|
||||
''גיבור'' הוא מישהו שעשה מעשה גבורה. כל הגיבורים-תנכ''ים, ספרותיים, היסטוריים, כולם (או רובם) זכו לתואר הנכבד בשל מעשה הירואי, או רצף מעשים הירואים בעלי קשר ערכי או מעשי. ללמדך, שמחר אתה עצמך תוכל להיות גיבור היום. זהו בדיוק הערך החינוכי שמיתוסים רוצים להשיג- גם אתה, בן אדם, אם תהין להקריב את עצמך, להעז, למות למען משהו או להילחם בשבילו, תהיה סופר גיבור. וודאי וודאי, אם כן, שאין שני מחנות. בני התמותה אינם נבדלים מגיבורי הספרות אלא בזה שסיפורם של אלו סופר ושל אלו-לא. ''גיבור המחזה'' הוא הרי לאו דוקא שמשון. הוא זה שמככב בסאגה. |
|
||||
|
||||
מעניין, למה את מתכוונת שגיבור המחזה הוא לא שמשון, אלא הוא רק "הכוכב"? מי הוא הגיבור בסיפור זה? |
|
||||
|
||||
אפשר להגדיר את שמשון כגיבור כי הוא הקריב את עצמו וויתר על חייו למען דבר שהיה חשוב עיניו - לא מפני שהיה גדול וחזק והיה מסוגל להרוג אנשים רבים. |
|
||||
|
||||
מעניין לציין בהקשר זה את הדרוזים, שמאמינים ב''נביאים על-יד''. לדוגמה, הם מאמינים שייתרו, חותן משה, הוא הנביא בדורו, והוא ''לחש על אוזנו'' של משה אך העדיף ''להישאר בצד''. |
|
||||
|
||||
יתרו היה זה אולי שנתן למשה רעיונות על ממשל תקין, אבל משה היה זה שעבר את כל הסכנות כדי לממש את חזון החירות לעמו. |
|
||||
|
||||
"הנסיכה הקסומה" - טוב, למעשה זה קצת בעייתי, כי ווסטלי דווקא כן מוצג כנטול חסרונות (חוץ מהעובדה שהוא מת באמצע), אבל איניגו ופזיק (במיוחד פזיק) מוצגים כדי אהבלים רוב הזמן. גם באטרקאפ לא יוצאת בחורה נחמדה במיוחד, אם לומר את האמת. האמת היא שכל הדור החדש של הסופר-גיבורים בקומיקס הם בעלי בעיות נפשיות מהותיות. שלא כמו סופרמן שהפגם היחיד בו הוא הרגישות שלו לקריפטונייט, ספיידרמן, X-מן ושאר סופר-גיבורים מהדור החדש (וגם בטמן בגלגול החדש שלו) הם כולם אנשים עם בעיות מהותיות בצד הנפשי. |
|
||||
|
||||
זה מה שאמרתי - לא כל "גיבור" ספרותי (protagonist) הוא גיבור לפי ההגדרה, ולכן הבאתי במאמר גם את הרעיון של פרוטאגוניסט שהוא - או היא - אנטי-גיבור לפי תכונותיו או מעשיו. |
|
||||
|
||||
אך האנטי גיבור הוא דמות שלילית, ולא מושא לחיקוי, אלא לגנאי! ובראשי דווקא מתהלכות דמויות מספריו של קורט וונגוט. ואולי קיגור טראוט הוא האיש שאני מחפש? |
|
||||
|
||||
האנטי-גיבור אינו דמות שלילית. הוא לא מופת לחיקוי, נכון, אבל הרבה פעמים הוא כן מושא להזדהות. האנטי-גיבור הוא הרבה פעמים סתם אדם רגיל, שמתנהג בנסיבות יוצאות דופן, בצורה רגילה באופן יוצא דופן: הוא מפחד, הוא בורח, הוא מתחנן על חייו. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני אומרת. המונח ''גיבור'' עבר גלגולים במהלך ההתפתחות הספרותית, והיום צריך להגדיר בדיוק למה מתכוונים כאשר משתמשים בו. |
|
||||
|
||||
למות זה חסרון? וחוצמזה, הנסיכה הקסומה היא בכלל פרודיה, ככה שאני לא בטוחה עד כמה הדמויות שם עונות על הגדרת ה"גבורה" ובכלל- אסור ללכלך על ווסטלי אהובי! _______ העלמה עפרונית, עדיין לא מתאוששת. |
|
||||
|
||||
פארודיה? לא יודע. הסרט באמת מרגיש ככה, אבל הספר הרבה פחות. יש שם לא מעט סאטירה על עולם הספרות, זה כן, אבל אני לא חושב שהוא נכתב כפארודיה. נורא מדכא, אגב. מסתבר שהכלי הספרותי העיקרי באחד הסיפורים הישנים שלי, שאני חשבתי שהוא מאוד מקורי, אינו אלא פלגייאט עלוב של מר גולדמן, אפילו שלא ידעתי. |
|
||||
|
||||
הספר (כפי שאני חוזר וטוען, ובטח נמאס לכם לשמוע) הוא פרודיה על עולם הקולנוע. |
|
||||
|
||||
איך הגעת למסקנה הזאת? (דובי, לא זוכר, אז לא נמאס לו) |
|
||||
|
||||
_________ העלמה עפרונית, גם הגיעה לאותה מסקנה. |
|
||||
|
||||
הוא חוסר רגישותו לצרכי בני האדם. הוא לא מודע לכך, כמובן. |
|
||||
|
||||
מה עם עניין הפיראטיות ? אתה יודע זה לא נאמר במפורש אבל מי שמכהן בתפקיד פיראט ידוע לשמצה לאורך תקופה כלשהי אפשר להניח בביטחון יחסי שיצא לו להרוג פה ושם חפים מפשע. בו נגיד כמה עשרות פר שנה, פלוס מינוס ? |
|
||||
|
||||
מצויין בפירוש שכוחו של הפיראט הנורא רוברטס הוא לא כל-כך במה שהוא עושה, כמו במה שאנשים חושבים שהוא יעשה. אנשים פשוט בורחים ממנו. אפשר בקלות לטעון שהוא הצליח להעביר כמה שנים טובות בלי לרצוח אף אחד. בדיוק כמו שהוא לא נאלץ להרוג אף אחד מ-100 השומרים בשער של ארמון פלורין. |
|
||||
|
||||
60, לא 100. דקה 77 של הסרט. |
|
||||
|
||||
אני יודע שככה זה בסרט. כנראה חסרו להם סטיטיסטים בסרט, אבל בספר זה 100. טענות למר גולדמן. |
|
||||
|
||||
האמת - אני לא כ''כ זוכר את הסרט. בנוגע לבטרקאט, אני זוכר שכל תפקידה בסרט היה למצמץ בעיניים וליפול שדודה על זרועתיו של ווזלי. אינגו ופיזיק לא ממש גיבורים, לדעתי, והם דמויות משנה למרות התפקיד החיוני שהם ממלאים בסרט. הם רק קביים שעליהם מתרוממת דמותו של ווזלי מאיכר פשוט לגיבור שבלוריתו מתנופפת ברוח. |
|
||||
|
||||
בסרט, אבל אני מדבר על הספר, שם התפקיד שלהם הרבה יותר מרכזי. נכנסים הרבה יותר עמוק לעבר שלהם, והם מככבים לבדם בעמודים רבים מאוד מהספר. שלא לדבר על הפרק האבוד של ספר ההמשך, שם פזיק הוא הדמות המרכזית, פחות או יותר. באטרקאפ, מה לעשות, היא פוסטמה מעצבנת בספר. גם בסרט, אבל שם יש את רובין רייט, כך שקשה ללכלך עליה. (: |
|
||||
|
||||
המלך דוד הוא הגיבור הקלאסי שיש בו גם מעלות וגם חסרונות (ואני מתייחסת אליו כאל הגיבור המיתולוגי, לא ההיסטורי שעליו אין לנו שום עדות אובייקטיבית). ברגע שהמיתוס הסמלי הטהור התפתח לסיפורת בדיונית - fiction - גם הגיבור איבד את סמליותו התמציתית והפך לבשר ודם עם מעלות וחסרונות. אבל תכונת הגיבור אינה תלויה בתכונות האישיות של האדם, אלא במעשי הגבורה שהוא עושה בניגוד לטובתו האישית, ובמיוחד בהקרבתו העצמית למען הזולת, יהיה אשר יהיה הזולת הזה - שיכול, כפי שהראיתי, להיות גם רעיון מופשט כלשהו. |
|
||||
|
||||
סיפורי דוד המלך (למרות שנכתבו ע''מ להלל אותו) באמת מראים אישיות בעלת צדדים אפלים מאוד, ולעומתם צדדים מאוד זוהרים. אך לדעתי, ע''מ שהקורא יראה בו גיבור, הוא צריך להתעלם מצדדיו הרעים ולהסתכל רק אל האור, כלומר, אין הגיבור נושא איתו דברים לא סימפטיים (וזה, לעומת, קילגור טראוט שהייתי מגדיר אותו כגיבור למרות, ואולי בזכות הצדדים הלא סימפטים שבדמותו). (בהערת שוליים אני מעיר שאני דווקא לא רואה בדמותו של דוד גיבור אלא דמות של נבל אופורטוניסט מובהק. אני מחסידי שאול המלך דווקא..) |
|
||||
|
||||
אילו קראת את ספרי ''מיכל - בת המלך'' היית יודע שגם אני, פחות או יותר. מצד שני, המקור שעליו נבנתה דמותו התנכית של דוד הוא, לדעתי האישית, המקור המיתולוגי של דמות הגיבור העונתי. |
|
||||
|
||||
והערה נוספת - כמובן שיש גם גיבורים במציאות, אבל אין להם חלק במאמר שנכתב כאן. דרך אגב, היכרתי אדם אחד שהוכתר כגיבור באחת ממלחמות ישראל, (נדמה לי שהוא יצא חי מטנק בוער, ואולי גם הציל אחד או שניים מיושביו), אבל הוא עשה כמיטב יכולתי להתעלם מהמעמד הזה שהגיע אליו ולא היה מסוגל לראות את עצמו כגיבור. |
|
||||
|
||||
ולמה הוא לא רצה להיחשב כגיבור? אנו שומעים מדי פעם גיבורים מציאותיים שמנסים להתכחש לגבורתם, ונראה לי שיש דבר מה שמפריע להם בתואר זה, מלבד הצניעות. האם הם מרגישים שנעקרת מהם צלם אנוש, במידה מסויימת? |
|
||||
|
||||
אחרי מלחמת ששת הימים, וגם אחרי יום כיפור, ראשי צה''ל חיפשו בנרות אנשים לתת להם צל''שים. הם פחות או יותר כפו על המפקדים לתת להם רשימות של ראויים לצל''ש. הרבה מאוד חשו שאין שום דבר מיוחד במה שעשו, וחשבו שזה לא נאה ולא יאה לקבל צל''ש על פעולה שבה נהרגו חברים שלהם - זה שהם הצילו אדם אחד זה לא משהו לקבל עליו צל''ש, לשיטתם, כי זה חלק יסודי מהתפקיד שלהם. אבל זה שנהרגו אנשים - זה כבר סיבה טובה שלא לקבל צל''ש. את הצל''שים היה צריך צה''ל יותר מאשר החיילים עצמם. צה''ל היה זקוק לגיבורים. החיילים היו זקוקים להתאוששות. |
|
||||
|
||||
אני לא יכולה לענות על המקרה המסוים הזה, כי לא היכרתי את האיש ממש טוב. אולי הוא לא אהב להימצא במרכז העניינים כי היה צנוע מטבעו, ואולי לא האמין שמה שעשה היה באמת מעשה גבורה. |
|
||||
|
||||
אני יכול להבין את הצורך שלא להקרא גיבור, גם אם עשית משהו שנראה לאחרים בעל משמעות מיוחדת. כי לך זה לא היה דבר מיוחד - לך זה היה מובן מאליו לעשות זאת. אתה מתבונן באחרים שנחשבו לגיבורים, ומרגיש שלקרוא לך גיבור, יש בכך זילות המושג גיבור. כי הם _באמת_ עשו מעשה של גבורה, אתה רק היית במקרה במקום הנכון, ובזמן הנכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |