בתשובה להרמן שמואל, 17/10/00 23:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר הרמן היקר, תשובתי לשאלותיך הינה פשוטה ביותר; על מדינת ישראל לחזור לקווי 67 היות וזהו רצון העולם הנאור, התומך בישראל פיזית ומוראלית כאחד. התעלמות והבעת רגשות זלזול בעולם מערבי זה לא יועילו הרבה למדינת ישראל, וזאת בלשון ההמעטה. על ישראל לחזור לקווי 67, היות וזוהי האופצייה הפחות גרועה עבורה, בהתחשב באופציית המדינה הדו-לאומית, או באופציית המשך שלטון הכפייה והדיכוי בשטחי המריבה. חזרת ישראל לקווי 67 עשוייה לנטרל חלקים מסויימים בלהט השנאה הערבי-מוסלמי כנגד היישות הציונית. ירושלים - בירתה המאוחדת של מדינת ישראל תחולק בגדר תייל חשמלי ובחומת בטון, ללא כל הדבקות הלשון לחיך. לא מן הנמנע כי מעבר שער מנדלבאום - העתיד להפתח מחדש - יקבל את משמעותו האלגורית של צ'ק פוינט צ'ארלי. מרחבה הטריטוריאלי של העיר העתיקה בשטח הפנימי שבין החומות יוכרז כשטח ביינלאומי, עליו יפקחו ארבע המעצמות במועצת הבטחון הכללית של האו"ם-שמום כלשונך. אף שכונותיה היהודיות החדשות של מזרח ירושלים תפונינה ותעבורנה לשליטה פלסטינאית מלאה, להוציא מובלעת הר הצופים ושכונת הגבעה הצרפתית אשר תסופח אלי מובלעת זו. פתרונות יצירתיים נוספים יוכלו גם לשקול בכובד ראש חילופי שטחים; לדוגמא - עבור שכונת גילה ורמות בירושלים, ואולי אף חלקים מגוש עציון, תוכל מדינת פלסטין העתידית לקבל ולהכיל את מרותה הריבונית על סך ערי וכפרי המשולש הערבי ישראלי, ללא - חלילה - עקירת איש ממקום מושבו. מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות ישלמו גם ישלמו פיצויים נכבדים לקרובי משפחות פליטי 48, וזאת תמורת ויתור מצד אלו על זכות השיבה, בעייתי ככל שהדבר נשמע. מכל מקום - אין לשלול כי נסיגה לקווי 67 עלולה להתגלות ככישלון קולוסאלי; נסיונות חדירה למטרות איבה פיגועים ילכו ויתעצמו, ריטואל הפגנות השנאה יתחזק ויגדל, וכמובן - הקריאות להשמדת ישראל תהיינה דבר יומי של מה בכך, בקרב שכנים ריבוניים חדשים/ישנים אלו של מדינת ישראל. ובכל זאת. אין רגליים לטענה כי התקפה יחידה ו/או קואליציה משולבת של צבאות פלסטין בשיתוף צבאות ערב תוכל למדינת ישראל, הגם ועבור מדינת פלסטין החדשה יהיה מחיר הרפתקה שכזו בלתי נסבל. יש להביט ולהבין כי לאיש אין פטנט ו/או מרשם הצלחה לפתרון סוגייה זו. אישית עלי לציין כי לדאבוני אינני רואה בשלב ההפרדות וההפרדה הראשוניים יכולת לפתרון אחר מפתרון זה, ככל שהדבר עבור ציבורים יהודיים וערביים שונים קשה לעיכול - ולו מפאת הגבול הסגור ואי שיתוף הפעולה הכלכלי בשנים הקרובות. על מדינת פלסטין ומדינת ישראל נגזר לחיות ולגור בשכנות חצוייה, מתוחמת ומפורזת - אשר במסגרתה תעסוק כל אחת מהן בענייניה הפרטיים והציבוריים בלבד. בכל מיקרה - לתמיכת הגוש האנגלו-סאקסי והגוש האירופאי תזקק ישראל גם בעתיד - ורוד או שחור ככל שיהיה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שיש צורך להפחית למינימום את שנאתם של הערבים אלינו, וזאת תוך נסיון להיענות לכללי הצדק הבסיסי. עם זאת, אין משמעות הדבר שהאו''ם הוא קולו של הצדק .האו''ם הוא בסך הכל ארגון פוליטי שהחלטותיו משקפות מקח וממכר בין מדינות. מנגד יש להציב תמיד את הסבל שייגרם לאנשים כתוצאה מיישומן של החלטות האו''ם. אני רוצה להזכירך כי האומות המאוחדות הוקמו למען האנשים, ולא להיפך. לכן ,אם נשקול זה כנגד זה את סבלם של תושבי מעלה אדומים, נווה יעקב וכיו''ב שכונות מסופחות, כנגד התועלת הלא גדולה שתצמח לערבים משטחים אלו, נראה כי ייגרם סבל רב לתושביהן עקב הפינוי ומעט מאד תועלת תצמח לצד הערבי. לכן ,אף על פי שמדובר בהחלטות או''ם, מדובר בסבל אנושי שיש להפחיתו למינימום, ע''י השארת הדיירים בבתיהם. סבל אנושי חשוב יותר מהחלטות או''ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאינני יודע איך לפתוח, אשתדל כמה שאוכל לשמור על נימה מנומסת של תגובה אולם אני מתנצל מראש אם תשתרבב לדברי מעת לעת נימה מעט צינית שהיא כורח הנסיבות. אנחנו היהודים בישראל, מאוד רגישים להתערבות זרה בעניינו הפנימיים. זו עובדה שאולי תראה לאירופאים נאורים עדות לחוסר תרבות מסויים אולם אני מקווה שאתם האירופאים תקבלו זאת בהבנה, סוף כל סוף המאבק המתמיד על חיינו, מפחית מעט את השיקול שאנו מייחסים לדברים העומדים ברומו של העולם כגון חיתוך הדיבור והסטייק. כמובן שלעיתים עצה טובה יש בה מין מבט מרענן על המציאות, כזה שכל אדם אינטלגנט היה מאמץ אל חיקו גם אם לא בהסכמה אמנם בהרהור ושיקול דעת. למצער, המאפיין את הצעותך בנושאים פוליטיים רלוונטים הוא חוסר הבנה בסיסית של צרכי אזרחי מדינתנו. תבין, מעט פחות חשוב לנו לספק את רצונכם, אומות האו''ם, וגבוה יותר בסדר העדיפות שלנו היא השאיפה התמוהה להעלות את תוחלת החיים הממוצעת של אוכלוסיית הארץ ועוד כמה שיקולים שיכולים לרתק אתכם מן ההיבט האנתרופולוגי. לאור העובדות הנ''ל דעותך נעדרות את אותה רעננות אינטלקטואלית שהייתה גורמת לישראלי המשכיל למחות על ההתערבות הבוטה בענייניו הפנימיים ואנו נותרים רק עם תחושת הזעם על אלו שמעזים להתערב בעניינים לא להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דורון הנכבד, שמחתי לקבל את תגובתך זו, ומודה אנוכי עמוקות על רגש ההתנצלות, בו בחרת בפתיחת תגובתך. עלי לציין בסיפוק ובתמיהה כאחת, כי בימים האחרונים מתמלא תדירות דוא"לי בתומכים ומגנים, מימין ומשמאל המפה הפוליטית במדינת ישראל. מרבית מענותיהם של אנשי ימין מובהקים כלפיי מסתכמים בטענה כי הנני שואף להעניק פרס לאלימות הפלסטינאים, ועל כן מבכר אנוכי נסיגה חד צדדית ללא כל צפיה לתמורות כלשהן מהצד השני. הנני מואשם על ידי קוראים ומגיבים נכבדים אלו - אשר משום מה בחרו לשלוח לי מידע זה באופן פרטי - בתבוסתנות לשמה, לא כל שכן בזלזול מדהים בשטחי מולדת בחיי אדם יהודיים. מצידה השמאלי של המפה מואשם אנוכי בבדלנות והתנשאות כלפי אוכלוסיית ערביי ישראל והשטחים - ולו מפאת רצוני העז להיפרדות טריטוריאלית חד צדדית, בבגידה ברעיונות קידום תהליך השלום, הפקרת נושא שיתוף הפעולה הכלכלי והעסקי בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית, והחמור מכל - מואשם אנוכי ב'גזענות אנטי הומאנית', מן הסתם מעצם הבעת רעיון ההיפרדות מרוב שטחי הגליל והמשולש, תוך נתינת והענקת שטחים אלו על יושביהם לידיה הריבוניות של מדינת פלסטין. כעס רב בקרב אנשי שמאל שונים עוררו גם דבריי הגורסים כי אף נסיגה מוחלטת לקווי 67 עשוייה להתגלות כמקח טעות, היות ונסיגה שכזו עלולה להתפס כחולשת הצד הישראלי, ומכאן לעידוד מעשי איבה נוספים כלפי מדינת ישראל. אנשי שמאל שונים בחרו לגנותני היות ולטענתם מעניק אנוכי - בתמיכת 'המערב הגזעני' - אור ירוק למדינת ישראל להגיב במידה שתמצא היא לנכון על הפרות בוטות של חוזה השלום לאחר חזרתה לקווי 67. כפי שגרס מר אנשלוביץ באחת מתגובותיו האחרונות, מודה ומתוודה אנוכי כי אף אני צד בסיכסוך - ועל כן אינני מתיימר דווקא לחיפוש קו הצדק האבסולוטי. אין הדבר אומר כי איני רשאי לפעול בשיטת ההיגיון הקר - המפריד והבוחן תועלתנות ומציאות לחוד - וזאת תוך כדי התחשבות בגורם האדם ובגורם ההגינות בסבך הסיפור הכללי. רוצה לומר: אינני מחפש להיות צודק, כי אם להיות חכם, ולאו דווקא בגוון משפטי מתפלפל - כפי שהיטיבו מר דרעי ומר בילינסקי לנסח בתגובותיהם למאמר זה. התרשמותי הכללית הינה שעל ישראל מוטלת החובה העקרונית והמוסרית, ליטול סיכון אדיר ולנסות ולהחזיר שטחי מריבה אלו, ולו על מנת להוכיח לעולם המערבי והחופשי כי מדינת ישראל ביצעה למעשה את חלקה בנסיון פתירת הסיכסוך, וזאת על מנת להגיע לשלום המיוחל. מאמין אנוכי באמונה שלימה כי צעד שכזה ייקרב את דעת הקהל העולמית המערבית לתמיכה בלתי מסוייגת במדינת ישראל, ואף ייתן בידי קברניטיה של ישראל את האופציה לפעולה תקיפה, במידה ובמצב שלאחר נסיגה שכזו יתגלו סדקים מדאיגים בהסדר שלום שכזה, המרמזים אלי כוון הקריסה הכללית. עליך ועל אנשי ימין נוספים, ממש כאנשי שמאל בישראל לדעת, כי המערב עייף מאוד מהתמשכותו הבלתי נסבלת של סכסוך זה, אך בשום פנים ואופן אין לטעון כי לב דעת הקהל הבינלאומית מגלה סימפטיה והבנה לבעיות הפלסטינאים וערביי ישראל בלבד. משיחות רבות אשר ניהלתי עם אנשים שונים במערב אירופה, הופתעתי לשמוע עד כמה מגלה האדם הפשוט אשר אינו מצוי בעובי הקורה - ממש כעמיתו המשכיל והמודע לעניין - הבנה לבעיותיה הגיאופוליטיות של ישראל, אך בד בבד דורשים גם דורשים הללו נתינתם והחזרתם המוחלטת של שטחי מריבה אלו, ולו בבחינת נסיון מחודש לבדיקת מצב העניינים בעולם. לסיכום - אשאיר בידי כלל הקוראים והמגיבים השונים והנכבדים את ההחלטה, באם דיעותיהם ומחשבותיהם של גויים רבים באירופה - ואף בארה"ב - כלל רלבנטים כלפי סך הנושא הכללי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שאביא עכשיו, אמנם הם חזרה על דברים שכבר אמרתי אולי במילים אחרות, אך מאחר שגם אתה חוזר שוב ושוב על אותו רעיון, אנקוט אף אני באותה שיטה , ואולי כמו בשיטות של מפרסמי מוצרים או מפרסמי מועמדים פוליטיים, השכנוע יבוא באמצאות חזרה שוב ושוב על אותו רעיון. אתה אומר במקום אחד שאתה מתבסס על היגיון, ובמקום אחר אתה אומר: "אני מאמין באמונה שלמה". אמונה והיגיון לא תמיד הולכים ביחד, ואני רוצה להראות (ובעצם כבר הראיתי) שהשקפתך בדבר גבולות67 מבוססת על משהו דומה יותר לאמונה דתית, מאשר על התבוננות בעובדות. קודם כל לגבי יחס הערבים לגבולות אלה. אתה מתעלם ממה שהערבים אומרים באופן ישיר. בשידוריהם הרשמיים לעמם הם מדברים בפרוש על כך שאין הבדל בין אשדוד לבין חברון. בכל המשא והמתן לא נדרש מעולם ערפאת להצביע על גבול סופי שעם ההגעה אליו לא יהיו לו תביעות נוספות. הוא אומר שהוא רוצה את ירושלים, אבל מעולם הוא לא אמר שיסתפק בכך, וברדיו הרשמי שלו כל הזמן אומרים בפרוש שלא יסתפקו בכך. אנשי אוסלו אומרים ש "כמעט" הושג הסכם אך לפתע הכל התפוצץ. זה תאור פשוט לא נכון של העובדות. לא היה שום רגע שבו ערפאת באמת חשב להגיע להסכם סופי. כתבתי על כך מזמן במאמרי "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו". הסברתי שדבריו לפיהם לא יסתפק בשום חלופה לזכות השיבה אלא לשיבת פליטי 48 לבתיהם פירושם היחיד: אי השלמה עם קיום מדינת ישראל. הוא אומר ואמר תמיד את הדברים אבל אתם אוטמים את אוזניכם משמוע. "מומחי רבין" אומרים שכאשר הלך לאוסלו חשב על יחס שטחים ארבעים לנו ששים להם. הוא האמין שהם יקבלו זאת. זה עתה נוכח ברק שאמונתו של רבין הייתה חלום, והציע לערפאת תשעים וחמישה אחוזים (אפילו לאה רבין נזעקה) ,תוך אמונה שאת ההצעה הנדיבה הזאת לא יסרב לקבל. אבל הוא סרב. גם האמונה הזאת נבעה מסירוב לשמוע את הצד השני. האמונה שלך אומרת שאת גבולות 67 הם יקבלו. אין לכך כל הוכחה. נהפוך הוא. כפי שאמרתי הם אומרים בפרוש שלא יקבלו. על סמך איזה היגיון אתה מבסס את האמונה הזאת ? מבלי לדעת, אני מוכן לנחש שאצלך חל שינוי באמונות בשנות אוסלו. לו הייתי פחות עצל הייתי הולך אחורנית אפילו לדברים שכתבת ב"אייל הקורא", ואני כמעט בטוח שהייתי מוכיח את ההשערה שלי. כאשר הלכנו לאוסלו בודאי חשבת כמו שחשבו רבים בשמאל כמו רבין: הערבים יקבלו יחס של ארבעים ששים. אחר כך הלכת לכוון יחס יותר גרוע. היום אתה מאמין בגבולות 67 אבל במה האמונה הזאת טובה מהאמונות הקודמות ? הערבים אומרים בפרוש : "לא ולא." צריך רק להאזין להם. ואשר ליחס העולם. גם כאן הראיתי שאין שום ביסוס הגיוני לאמונתך שעם הנסיגה יתמכו בנו מדינות המערב. לא הבאת שום עובדה שתבסס את אמונתך, ואילו אני הבאתי כמה עובדות שסותרות אמונה זו, ולא שמעתי מפיך שום תשובה רצינית. הראיתי שהחלטות האום שאחרי מלחמת ששת הימים הותירו בפרוש אפשרות לכך שחלק מהשטחים שנכבשו במלחמה זו יישארו בידנו. לא ענית בצורה עניינית על עניין זה. כנגד העובדות שמבוססות במסמכים, דברת על "ראש האבן" של אבא אבן , על "גוי הגון" וכו'. אותי זה מאד לא שכנע. הייתה כאן אחיזה עיקשת באמונה, אבל שום קשר להיגיון. הזכרתי לקוראים שמדינת ישראל הייתה מבודדת בזירה הבין לאומית דווקא לפני מלחמת ששת הימים הרבה יותר ממה שהייתה אחריה, ושבתקופה ההיא היה מבול של החלטות אנטי ישראליות ותמיכה בלתי מסויגת בכל עמדה ערבית. המושג שתבע בן גוריון: "אום שמום" לא בא במקרה. דווקא לאחר המלחמה התחזק מעמדה של מדינת ישראל ומספר הגינויים באום פחת בהרבה. ספרתי שארצות הברית נטשה אותנו דווקא ברגענו הקשים ביותר. הזכרתי את העובדה שמדינות המערב לא הכירו גם בירושלים המערבית כבירת ישראל ולא העבירו אליה את שגרירויותיהם גם לפני מלחמת ששת הימים למרות ששכנה בצד הנכון של גבולות 67 . לא שמענו שום הערה שלך לגבי עובדה זו. כל אלה מראים שהאמונה בגבולות 67 היא כמו שאמרתי אמונה דומה לאמונה דתית ללא שום בסוס עובדתי. ולבסוף, אני חייב להעיר הערה בדבר משהו שמציק לי, למרות שאינה שייכת כל כך לעניין. יש לי הרגשה שאתה מאד מעריך את תרבות המערב, במיוחד תרבות אירופה המערבית. גם על כך דברתי, אבל אני רוצה לחזור ולדבר על כך. אנשי רמאלה שביצעו את הלינץ' עשו מעשה נורא, אבל הם עשו את מה שעשו בשני גברים בוגרים שהיו שייכים לצבא אויב שיש להם אתו סכסוך טריטוריאלי. לעומת זה האנשים שאת תרבותם אתה כל כך מעריך שיחקו בתינוק יהודי בן כמה חודשים כבכדורגל עד שנפח את נפשו לעיני אמו. זה היה לא כל כך מזמן, והיה רק דוגמה אחת בין אלפי דוגמאות למעשים שלדרגתם לא הגיעו אנשי רמאללה, ואני גם לא מאמין שהיו מסוגלים להגיע. לכן אני רחוק מלהעריץ את תרבות המערב, ולפחות מנקודת המבט של הגאווה, גאוותי לא תגאה אם אזכה בתמיכתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשגרירויות של המדינות ה "נאורות" (אני מבין שגם גרמניה שבה אתה נמצא היא כזאת ומה שהיה לפני כחמישים שנה היה סתם תאונה מצערת) כולן תעבורנה לירושלים ? אם כן למה לא עשו זאת לפני מלחמת ששת הימים ? ולמה הצביעו נגדנו בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון בכל הצבעה והצבעה דפוס שאנו מתחילים לחזור אליו היום ? הרי אז הינו גבולות 67 הקדושים . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להזכיר שעד שהגיעה גאולה כהן עם חוק יסוד ירושלים, היו 14 שגרירויות של מדינות זרות בבירה. לצערי אין לי את כל השמות, אבל ידוע לי שהולנד היתה אחת מהמדינות האלו. מעבר לכך אם תסתכל על ההצבעה האחרונה, חצי ממדינות העולם נעדרו או נמנעו בהצבעה. לא בדיוק הניצחון הדיפלומטי לו הייתי מייחל לו הייתי במקום הפלסטינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שאתה אומר, ההצבעות באו"מ משקפות הטיה אדירה של מדינות העולם כלפי הערבים, ואפשר לקרוא לכך "נצחון דיפלומטי" שלהם. במועצת הביטחון כל החברות הצביעו נגדנו וארצות הברית אפילו לא הטילה וטו אלא נמנעה, ובעצרת רק כמה איי אוקינוס רחוקים וספורים הצביעו בעדנו. האם חשיבה אובייקטיבת על מהלך האירועים האחרון, כשלון פסגת קמפ דויד, והכרזה המלחמה של הפלשתינים בעקבות כך באמת מצדיקות יחס כחות כזה בין תומכנו למתנגדנו ? ואגב, אני לגלגתי קצת בתשובתי לאלכסנדר מאן על "הנאורות" של מדינות מסוימות. הזכרתי את גרמניה. דע לך שהולנד שאותה הזכרת קנתה לה "שם טוב" מבחינת יחסה ליהודים במלחמת העולם השנייה לא בצדק. האמת היא שההולנדים היו מהגרועים שבאירופים מבחינת יחסם ליהודים. היום אין על כך שום חילוקי דעות בקרב החוקרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |