בתשובה לאסף דרעי, 20/10/00 13:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר אנשלוביץ החליט שלא לענות לך. זכותו, ונראה לי שהירידה שלך מפסי דיון סביר להשמצה אישית יכולה להצדיק תגובה כזו. החלטתי בכל זאת להתייחס לטיעון שלך, בתקוה שגם אתה תתייחס לטיעונים. לדבריך, "אנחנו והפלסטינים שכנים. נמרר את חייהם - הם ימררו את שלנו. נהיה שכנים טובים - גם הם יהיו." מהיכן ההוכחה לכך? לי נראה שקיימת כאן אסימטריה, של חינוך לשלום מול חינוך לאלימות. יתכן שאצלנו מראים רק את הקיצונים שבין הפלשתינאים. אינני חושב כך, אבל נניח. כעת מצא את המשותף. מול הנער שצעק - "בשמחה אוכל את בשרם של היהודים" - היכן הקיצוני המקביל אצלנו? מול האב שקרא - "אני מוכן שאני וכל ילדי נמות על זכותנו בירושלים" - היכן היהודי המקביל? ואם נלך 33 שנים אחורנית - מול נאצר שאמר "אם ימותו מיליון חיילים מצרים בזמן שהמדינה היהודית תושמד - זה מחיר שכדאי לשלם" - היכן המקבילה אצלנו? עוד ציטוט מדבריך: "משכנו את הזמן ולא ביצענו את אוסלו, כמו קבלן קמצן שמשלם לפועליו את שכרם באיחור חודש כדי להרוויח ריבית ולשמור על תזרים מזומנים. לפלסטינים לא היה מידי מי לדרוש את השכר המושהה ולכן פרצו המהומות." ואני לתומי חשבתי שהטיעון המוביל במחנה שלך הוא שהמהומות פרצו בגלל שאריאל שרון עלה להר הבית. כלומר, לא? הוה אומר שהמהומות לא פרצו עקב כך והוא צדק שעלה על הר הבית כטיעון לגיטימי למשנתו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שהופתעתי ושועשעתי מאוד מתגובתו ההיסטרית של מר אנשלוביץ לדבריי (תגובה ציונית גאה?). לא חרגתי מפסי דיון סביר ולא השמצתי את מר אנשלוביץ אישית, לא רק בגלל שאינני מכירו כלל אלא כיוון שאינני נוהג להתקיף לעולם לגופו של אדם, אלא לגופם של דברים. כך נהגתי גם בזו הפעם ותקפתי את גישתו של מר אנשלוביץ במילים מעודנות באופן יחסי. אדרבה, אני מפציר בך, או במר אנשלוביץ אם יחליט להסיר מעלי את החרם (סגר?), לחטט ולהפוך בתגובתי ולהצביע היכן בדיוק תקפתיו אישית. יש לי הרגשה שהתגובה נובעת יותר מחוסר במענה ראוי. מילא. כמובן שאתייחס לטענותיך, אך הייתי רוצה שתתייחס גם אתה לטענתי (ולדוגמא שהבאתי) נגד גישתו של מר אנשלוביץ. אם אתה מתנגד לטענותיי אשמח לשמוע היכן נפל הפגם בהשלכה שעשיתי. לשאלותיך - כמובן אין בידי הוכחה בשטח לטענתי, וזאת מן הסיבה הפשוטה שמעולם לא ניסתה ישראל להתנהג כמו שכן טוב. מאחר וכך - כנראה שגם הצד השני לא גילה שכנות מעולה, אם כי אינני מזלזל באיפוק ארוך השנים (עשרים שנה!) שגילה העם הפלסטיני לפני שיצא לאינתיפאדה על מולדתו וזכויותיו. בקלות אמצא לך מקבילות לכל דוגמא שתביא, אם כי אינני חושב שיש לכך רלוונטיות או טעם, מסיבות שאסביר בהמשך. אבל בשביל הרקורד: בעניין הנער תאב בשר-היהודים (והבה נזכור שמדובר בנער) אציע לך לפתוח את גיליון "העיר" האחרון ולקרוא מאמר חולני במיוחד, פרי הבאושים של עטו של אחד מאיר ליפשיץ. מול אותו אב פלסטיני, אני מוכן להישבע בהן צדק כי בתקופת האינתיפאדה ראיתי בטלוויזיה אם-מתנחלת שנשבעה שתקריב את בניה בשמחה על כל חלק של ארץ-ישראל. כמובן אין לי רקורד לזה, אבל כזה אינו דרוש - צא וראה מעשהו של הלל ליברמן ז"ל, שהלך והקריב חייו, תוך פגיעה אנושה בשבעת ילדיו הקטנים, רק כדי לבקר בקבר יוסף. אשר לפושע המלחמה שרון - כמובן שהמהומות לא פרצו בעטיו. התגרן הזקן שימש רק כטריגר לפריצת המהומות שהתבשלו זמן רב בגלל מחדלו של ברק להגיע להסכם שלום צודק בזמן הרב שעמד לרשותו מאז נבחר. כמובן אין זה ממעיט מחומרת מעשהו המתגרה של שרון, אבל אחרי סברה ושתילה - מה זה כבר בשבילו. לא אביא נימוקים לטיעוני בדבר חוסר הטעם שבכל הנ"ל לויכוח, פשוט בגלל התארכות התגובה. עם זאת, אני מפציר בך, יובל, שלא לשייכני ל"מחנה" זה או אחר. אני לא שייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בשמחה אוכל את בשרם של היהודים" (הציטוט הנכון הוא של ה"כובש שלי" ולא של "היהודים" אבל זה פרט לא חשוב). - לא קשה למצוא ציטוטים גרועים יותר ופחות מפי ילדי ומבוגרי ישראל. האם לא שמעת בחייך את המשפטים הבאים ? אני שמעתי אותם יותר מפעם אחת, אומנם לא בכלי התקשורת אבל זה לא רלוונטי. "צריך להרוג אותם עוד כשהם תינוקות" (החלף את להרוג בלרצוח/לזרוק לים ועוד). "ערבי טוב זה ערבי מת". "צריך לעשות להם מה שעשו לנו בשואה" ועוד... "אני מוכן שאני וכל ילדי נמות על זכותנו בירושלים". משפט מקביל : "טוב למות בעד ארצנו". דור שלם של ילדים ישראלים גדל בעבר על הפתגם המיתולוגי הנ"ל. בקיצור : אולי תוכל למצוא אצלם משפטי שנאה מחרידים ואיומים יותר (אין לי מושג מה הכלי למדידה זאת), אבל מעניין אלו משפטים כל בן לאום אחר היה הוגה כאשר הוא נתון תחת כיבוש עשרות שנים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא שמעתי בפרוש וברצינות ביטויים כגון אלה שהבאת אבל אני סומך על עדותך. עם זאת זה שלא שמעת את הביטויים האלה בתיקשורת זה פרט מאד רלוונטי. אני גם חושב שלו הושמעו ביטויים כאלה באזני מחנכיהם של הילדים אותם שמעת הם בודאי היו מעירים לילר ומסבירים לו שדבריו אינם ראויים. מה ששמענו מפי אותו ילד הוא טקסט שהושם בפיו ע"י מחנכיו ושכמוהו, וגרועים ממנו תשמע כל העת באמצעי התיקשרות שלהם. זה ההבדל הגדול , ואני מתפלא שלא הבחנת בכך בכחות עצמך. האמירה "טוב למות בעד ארצנו" אינה מבטאה כלל שנאה לבן אדם אחר וכלל אינה לעניינו. וכדי להסביר מדוע צריך להביא כל אמירה יחד עם הנסיבות שבגללן נאמרה אספר סיפור. אני אמרתי פעם: "את אלה צריך להרוג כשהם קטנים.", והנסיבות היו אלה: בקורס מתמטיקה (עד כמה שזכור לי , בשנה ב') הסביר המרצה נושא מסויים מאד כבד. אנחנו ישבנו ונענקנו. לבסוף כשסיים העיר המרצה : את זה הוכיח (וכאן הוא נקב בשם של אחד מגאוני המתמטיקה הקלסיים שלצערי שכחתיו.) בגיל 12. למשמע הדברים האלה אמרתי את מה שאמרתי, ואני מקווה שאיש לא נוטר לי על כך טינה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |