 |
נאה דרשת, אם כי ידוע לכולנו שהמוסכמה החברתית לפיה יש לעבוד לפרנסתך קדמה לחברות ההיי-טק. כמו כן אינני מסכים לכך שהעבודה נהפכה מצורך לערך *בהעדר ערכים אשר האדם מסוגל לברוא לעצמו*. העבודה נהפכה מצורך לערך משום שהחברה (society) נתקלה במחסור בידיים עובדות - פעם בידיהם של פועלים "שחורים" במפעלי הטקסטיל למשל, ואילו היום בידיהם של עובדים אקדמאים. החברה היא הדוחפת את העבודה כערך, בלי קשר ל"ריקנותו הרוחנית של הפרט", בין אם זו קיימת או לא. באופן מעשי קובע יותר מכל המצב הכלכלי את הכיוון אליו תנווט החברה את הפרט. דוגמא היסטורית לכך ניתן למצוא בקטע שכותרתו ככותרת לעיל בכתובת:
גישה זו עומדת כביכול בסתירה לגישתו של ליבוביץ' לפיה הערכים הם פרי הכרעתו של האדם ואינם תלויים במציאות. אני סבור שאין כאן סתירה, אלא אינדיקטור המאפשר להבדיל בין "ערכים אופנתיים" שאינם אלא הנחייה של החברה לשרת את צרכיה הנוכחיים (עבודה, שלום, ערכי צה"ל), לבין "ערכים אסלי", ליבוביצ'יאנים אורגינל - חירות, שוויון, וכו'. ערך אופנתי מקובל היום ו"מנותץ" מחר, בעוד שערך אסלי הוא נצחי ואינו מהווה שירות, גם אם באופן רגעי עשוי לעזור לפרט זה או אחר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש