בתשובה לערן בילינסקי, 16/10/00 1:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רואה שהגיבו (והרבה) כבר לפני אבל בכל זאת. איוולת לא רואה בפוליטיקאים כ''חבורת זוללים-סובאים-חשקנים'' אלה כבני אדם שיכולים לטעות וכמו שציינתי הטעויות שלהם פאטליות בהרבה מטעויות של אנשים ''רגילים''. אנשים, בניגוד להנחת היסוד שלך, פועלים פעמים רבות בניגוד לאינטרסים שלהם (כפי שהם רואים אותם) למרות שיש להם את כל הידע הנחוץ לקבלת ההחלטה בגלל חוסר זמן או מצב מנטלי מיוחד כמו כעס או שיכרות ואותו תהליך קורה גם לפוליטיקאים. הטעות לא נופתה ממדעי הטבע, ולא ברור לי למה אתה רוצה לנפות אותה ממדע שלא מוגדר כמדע מדוייק. כמובן שאי אפשר להשתמש בה כתרופת פלא אבל אי אפשר להתעלם ממנה. ולא הבנתי למה יש לך מודל שלא מתאר את המציאות. הנקודה אותה ניסיתי להעלות היא לא שפוליטיקאים טועים יותר מבני אדם רגילים אלה שהטעויות שלהם יותר גורליות והמערכת שהם נמצאים בה הרבה יותר מלחיצה ולכן נראה שיש להם יותר טעויות מאנשים רגילים. אני לא רואה שום הסבר הגיוני שיסביר למה סדאם חוסיין לא נכנע לאולטימטום האמריקאי לפני מלחמת המפרץ, הוא ידע שבקואליציה האמריקאית נמצאים גם הרוסים, גם האירופים ואפילו מספר לא קטן של מדינות ערביות, הוא ידע שהסיכוי שלא להצליח במלחמה אפסי, הוא ידע שנסיגה מכווית לפני תום האולטימטום תמנע את המלחמה, הוא ידע שבמקרה (סביר) של הפסד הוא יפסיד הרבה (כבוד,כסף,כוח,...) לכן לא ברור לי מה היה האינטרס שלו. אני אשתדל להמשיך לחייך ואולי זה יתפוס... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דברים. ראשית, מושג ה"טעות" נופה מהמדע המודרני. איני מתכוון ל"טעות מדידה" או משהו כזה, אני מתכוון לטעות של סובייקט המחקר. כפי שהגדירו כאן "איוולת" ניתן להגדיר טעות כפעולה שבזמן ביצועה היו נתונים מספיקים להבין שהיא לא תביא לתוצאה הרצויה על ידי המבצע (ואנא ספק בחיוך הגדרה חילופית במידה ואינך מסכים). הטענה שלי היא שאתה לא יודע מה הן כוונותיו האמיתיות של המבצע - אתה מכיר רק את האידאולוגיה שהוא משדר לך. הבעיה עם אידאולוגיה היא שהיא יכולה לשרת פוליטיקות הפוכות לגמרי (חפש דוגמאות שנתתי אי שם באייל) כלומר היא בהכרח לא מכתיבה פוליטיקה מסויימת ובודאי שלא בהכרח קשורה למטרות האמיתיות של המבצע. כעת, כדי לאפשר מחקר, אני נוטל על עצמי במודע את ההנחה שטעות אינה הסבר. מסיבות שכבר פרטתי - חוסר האפשרות שלי להבחין מתי זו באמת טעות ומתי לא. ברור לי שבמציאות ההנחה הזו כנראה שגוייה ונעשתה לפחות טעות פוליטית אחת, אולם אני טוען שברוב המקרים לא נעשות טעויות. אבל כך בנויה כל תיאוריה מדעית, ואתה מוזמן לשוב ולעיין בדיון שהשתתפת בו במאמר "דוח על מצב התבונה" ולקרא את התיחסויותי להבדל בין מודל או תיאוריה למציאות. אשר לסדאם חוסיין, כמה עובדות שאולי יכוונו אותך. כחודש לפני פלישת עיראק לכווית התנהל ויכוח בועידת שרי אופ"ק בקשר למחירי הנפט. בראש תומכי הורדת המחירים היה שר הנפט של כווית. בראש תומכי העלאת המחירים היה שר הנפט של עיראק. הדבר נובע מאופן יצור הנפט במדינות השונות. איני מבין בנושא מספיק, אבל הוסבר לי שיש מדינות שעדיף להן למכור פחות נפט, אך במחיר גבוה, ויש מדינות אחרות שעדיף להן למכור יותר נפט במחיר נמוך. לאחר חודש פלשה עיראק לכווית בטענה שכווית היא המחוז ה-19 של עיראק (עובדתית, זה לא נכון) מחירי הנפט האמירו שחקים תוך שנה מ-22$ לחבית ל30$ לחבית בסוף שנת 90. תוך כדי הנסיגה מכווית הציתו העיראקים את כל הבארות בכווית והשמידו את כל התעשייה הפטרוכימית. הנזק היה עצום ולקח מספר חודשים רק לכבות את הבארות. ארה"ב וערב הסעודית הגדילו את התפוקה והצליחו להוריד את מחירי הנפט לרמה של 23$ לחבית בסוף שנת 91. ה"קואליציה" הייתה רעועה למדי, הצרפתים למשל, לא שלחו את מטוסי הקו הראשון שלהם, גם הרוסים לא ממש עשו הרבה. יותר מזאת, נורמן שוורצקופף ממש כפה הפסקת אש על הנשיא שלו ועשה את כל מה שיכל כדי לערב את ישראל במלחמה. כל זמן שהמזרח התיכון ישאר אזור סכסוך אזי מחירי הנפט יהיו גבוהים מהרמה האמיתית שאליה הם יכולים להגיע. כלומר, ה"טעות" שאתה (וגם LG) עושה היא להתייחס לאמריקאים/צרפתים/רוסים/מדינות ערב כאל גוף מונוליטי בעל דעה אחת. וזה לא כך. גם לסדאם חוסיין היו "בני ברית לא כתובה" בקרב הקואליציה. ותמשיך לחייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות! המושג "טעות" בהחלט לא נופה מהמחקר. אתה מוזמן לקפוץ לאתר של "המכון לחקר הרציונאליות", למשל: http://www.ma.huji.ac.il/~ranb ידועים הרבה מקרים שבהם האינטואיציה מטעה אנשים "רגילים". רוצה דוגמה? הרבה אנשים מאמינים שאין טעם להצביע בבחירות, כי אין לך סיכוי להשפיע. יש לי שני חברים שלא מצביעים בבחירות מסיבה זו בדיוק (וגם 70% מתושבי ירושלים כך). חישוב קל יכול להבהיר לך שהסיכוי שהקול שלך יקבע אם ח"כ מסויים יכנס לכנסת הוא יותר מאחוז. זה נשמע לא סביר, רוב האנשים לא מאמינים בזה, אבל זו עובדה. היאוש הפוליטי שתוקף מצביעים לפני הבחירות מבוסס על טעויות, מה לעשות... אתה צודק בדבר אחד בדיוק: טעויות הן נושא מחקר חשוב. חשוב מאוד להבין את המנגנונים של קבלת החלטות שגויות, ואת האינטואיציות והאשליות (ולפעמים - הבעיות הנפשיות) העומדות ברקע. דוגמה טובה מאוד למחקר כזה הוא הספר Why Nations Go to War / J. G. Stoessinger (בעיקר הפרק הנפלא על מלחמת העולם הראשונה) - מומלץ בחום ושווה לכל נפש.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו שוב לא מדברים על אותו דבר (כמו ב"אנרכיה משולחת בעולם") הטעות נופתה מהמדעים המדוייקים - הטבע, למשל, לא "טועה". מה שאריסטו קרא "מפלצות" הוא פונקציה של תהליך טבעי שהושפע מגורמים חיצוניים, והשימוש במונח "טעות של הטבע" בבואנו לתאר מוטציות למשל, או מזג אויר בלתי-צפוי או כל דבר אחר דומה הוא שגוי. כמובן שאיני מתכוון כאן למה שמכונה "טעות מדידה" כלומר חוסר היכולת שלנו לבנות כלים מדוייקים מספיק, שלא יושפעו מגורמים חיצוניים ולא ישפיעו על המערכת הנמדדת. למיטב ידיעתי, גם מדעי החברה מנפים את הטעות לגמרי. אשמח אם קוראים שהם פסיכולוגים/סוציולוגים.אנתרופולוגיים או סתם מבינים יותר ממני יוכלו להרחיב בנושא. אשר לטעויות שאתה מתאר, אתה בפירוש מראה "טעות" שנובעת מחוסר במידע, כלומר לאור המידע הקיים לא בהכרח תסווג כטעות. אני גם לא טענתי שהאינטואיציה היא זו שמנחה בחירה רציונלית - להיפך, פעמים רבות הבחירה הרציונלית לשם השגת מטרה יכולה להיות מנוגדת לגמרי לאינטואיציה. אבל אני עושה יותר מזה. אני משתדל לספק הסבר, שלדעתי מניח את הדעת, מדוע ה"טעות" בעיניך אינה טעות כלל וכלל. ולכן, אני חושב שדעתי לגיטימית ושווה לכל נפש, רק צריך לעשות את ה"סוויטצ"' המחשבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נשאל את הפוליטיקאים עצמם אם הם טועים, מה הם יאמרו? הניחוש שלי: לפעמים הם יגידו שבנסיבות שהיו קיימות באותה עת הם קיבלו את ההחלטה הטובה ביותר. באיזה אחוז מהמקרים זו תהיה התשובה? אינני יודע, אבל בכלל לא בטוח שאלו יהיו רוב המקרים. דרך אגב, חסרה לי הגדרה של ערן את סובייקט המחקר שלנו (אולי זה כבר נכתב במקום אחר?) - מה זו אישיות, או אופי, של פוליטיקאי ובמה התנהגותו שונה מזו של אנשים שאינם כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על השאלה הזו אמרו לי פעם שפוליטיקאי יעדיף להראות כטיפש מאשר כשקרן. וחוץ מזה, כמו שכתבתי כבר פעם "אתה לא חוקר את הדגים מנקודת המבט של הדג" (לכן, אגב, אני נשמר כמו מאש מלהתקרב בעצמי לפוליטיקה). זו גם לדעתי הסיבה שרוב האנשים לא מסכימים איתי - הם חושבים "מה אני הייתי עושה במקרה כזה" במקום להסתכל מבחוץ, במנותק, על המערכת ולהסיק מסקנות. סובייקט המחקר - ה - homo politicus - האדם הפוליטי (וכמו שדובי צחק פעם, האם טומי לפיד עבר מלהיות הומו ג'ורנליטיקוס להומו פוליטיקוס?) - נדמה לי שהתייחסתי לשאלות האלו ב"נסיגת האיוולת" ופרטתי כ-5 קריטריונים. בכלל, קישקשתי שם לא מעט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה על הטעות נכתבה בהומור (לא מוצלח), ההערה על מדעים מדוייקים לעומת כאלה שאינם מתיימרים להיות נאמרה ברצינות ודווקא אליה לא התייחסת. ההגדרה שלך לאיוולת מקובלת עלי, אני מסכים לחלוטין להנחה שלך שלמנהיגים יש מניעים נסתרים (= מניעים שלא נחשפים ביוזמת המנהיגים). הבעיה שלי מתחילה אם האקסיומה שלך שטעות אינה הסבר, נכון שאי אפשר לדעת מתי נעשתה טעות ומתי היתה פעולה יזומה שמטרתה נסתרת, אבל כאשר אתה מניח, שאין טעויות, אתה עושה בדיוק את אותו "קיצור דרך" (שכל כך מציק לך), שעושים אנשים רבים, כאשר הם מניחים שנעשתה טעות במקום לבדוק האם יש מניעים נסתרים, ז"א אתה מניח שתמיד התקבלה ההחלטה הנכונה והשאלה היחידה היא למען איזו מטרה התקבלה ההחלטה. הדרך הנכונה לדעתי לשפוט החלטות שהתקבלו בעבר, ולכאורה לא שירתו את מטרת המחליט, היא לבדוק את שתי האפשרויות (גם שנעשתה טעות וגם שהיה למחליט אינטרס ניסתר). במדעי הטבע (שמהם אתה רוצה ללמוד), נהוג שכאשר יש שני הסברים לאותן תוצאות, בוחרים את ההסבר הפשוט קודם (ואת ההסבר היותר מורכב רק לאחר שההסבר הפשוט נפסל). כידוע לך, הדיון במאמר "דוח על מצב התבונה" ארוך מאד (גם באשמתי), והתגובות שלך בו ארוכות ומורכבות, לכן לא מצאתי את התגובה אליה התייחסת, אבל עד כמה שידוע לי מודל או תיאוריה אמור ליצג את המציאות כפי שהיא ידועה למנסחו (או מנסחה לתיאוריה) עבור התחום אליו הוא מתייחס. השאלה שלי בקשר לסדאם לא הייתה על הפלישה לכווית אלה על חוסר הנסיגה ממנה לכן העובדות שהבאת לא רלוונטיות : סדאם יכל לפלוש לכווית, לשרוף את הבארות לבזוז את הארמונות ולצאת אחרי שלושה חודשים (ואולי לקבל פרס נובל לשלום). הקואליציה לא הייתה רעועה כלל ברור היה לכולם שאת עיקר הלחימה יעשו האמריקאים (התפקיד של שאר המדינות היה בעיקר דיפלומטי-תדמיתי), לא ברור לי למה שייכת ההערה על שוורצקוף. אני לא מתייחס למדינות כאל גוף בעל דעה אחת, אני כן מתייחס למנהיגים (מלבד יוצאים מהכלל - חסרי דעה או מפוצלי הדעה) כאל יצורים בעלי דעה אחת (פר מנהיג). במהלך מלחמת המפרץ, לא הייתה אף הפתעה שיזמו האמריקאים (או בני בריתם - למרות רצונתיהם של כמה ממנהיגי ישראל), ולכן היו לסדאם את כל הכלים לדעת איך תיגמר המלחמה. עכשיו בו נבחן מה הוא השיג (וכך, לפי דעתך, נדע מה היו מטרותיו): עיראק הפסידה הרבה כסף מהמלחמה (ומהסנקציות אחריה) - לכן לא יכול להיות שהיו לסדאם מטרות למען כלכלת עיראק. סדאם עצמו היה יכול להרוויח הרבה יותר אם היה נסוג (לאחר בזיזה) - לכן לא היו לו מטרות למען כלכלת עצמו (או בני ביתו). משפחת חוסיין נלחמה כנגד עצמה - לכן הוא לא רצה לדאוג למשפחתו. סדאם הפסיד שליטה על חלקים מעיראק - לכן לא הייתה לא מטרה להשיג כוח. ישראל,כווית וערב הסעודית התחזקו בהרבה כתוצאה מהמלחמה (והסיוע האמרקאי) - לכן לא הייתה לא מטרה לפגוע במדינות האלה. לקח לי הרבה זמן (יומיים) להבין מה הייתה המטרה שלו אבל בסוף הבנתי - סדאם חוסיין הוא למעשה פעיל ירוק מיליטנטי (לכן הוא שרף את בארות הנפט ורצה להעלות את מחיריו), שונא ערבים (מה שמאיר את מלחמת איראן-עיראק באור מעניין) קיצוני. דמוקרט וליברל (בין השאר בזכותו נגמרו 12 שנות שלטון רפובליקאי בבית הלבן). ושונא את מכבי תל אביב כדור-סל (לכן הוא הפציץ את רמת גן שבה כידוע נמצא מפעל עלית שמאמץ את מכבי תל-אביב). ההערה שלי בהודעה המקורית (אם נחזור לנושא הדיון) ביחס להנהגה הפלשתינאית לא התייחסה למנהיג מסויים אלה לכל המנהיגים מאז תחילת המאה, כל בדיקה של מצב ערביי ארץ ישראל בתחילת המאה לעומת מצבם של יהודי ארץ ישראל (כלכלית, מדינית, כמותית, צבאית,...) תגלה יתרון קטן לצד הערבי, כל בדיקה כזו עכשיו תגלה יתרון גדול עד ענק לצד היהודי. יכול להיות מנהיג אחד שניסה לקדם אינטרדים זרים לפני האינטרסים של עמו - אבל כזה רצף של מנהיגים (שבנוסף לכך - שולטים ללא כוח צבאי שיכתיב את שלטונם) מוביל לדעתי אל המסקנה שמדובר באיוולת (מתמשכת - הבעיה, לדעתי, היא שכשמנהיג צריך לקבל החלטה שסותרת החלטה קודמת שלו, הוא צריך להודות, כלפי עצמו, בטעות.) ולא בקבלת החלטות נכונה. חשבתי, כמו רבים אחרים, שהכרזתו של ערפאת על הפסקת הטרור תשבור את שרשרת האיוולת, האינתיפאדה האחרונה מרמזת על כך שאולי ערפאת לא מספיק אמיץ. מה שלא אומר, דרך אגב, שאנחנו צריכים לחזור לאיוולת מתמשכת (בסגנון שמיר וגולדה). אני משתדל להמשיך לחייך ולא מבין למה זה כל כך מפריע לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל בעברית, הבעיה היא כפלי משמעות (שלשמחתי כבר נפטרנו מהם בדיון הנוכחי) ראשית, בקשר לטעות, אני יכול להפנות אותך לפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה ניפתה את הטעות מהלקסיקון שלה. מבחינת הפסיכולגיה כל מעשה הוא נכון. מהמעשה נגזרת הכוונה. כלומר, אדם (לא פלאי) שקופץ ממגדל רוצה לסיים את חייו, הוא לא "טועה" וקופץ. במיוחד נכון הדבר לגבי "פליטות פה". אני רוצה לנפות את הטעות מה"מחקר" שלי (כמו גם כל מדעי החברה) כדי להדמות יותר למדעים המדוייקים ולהגיע לידיעה טובה יותר על המציאות. להבין "מה יש?" כלומר, לפני שאני מחווה דעה (שתנבע מהערכים שלי) אני צריך להבין כמה שיותר טוב את המציאות. אני טוען שרוב הדיונים הפוליטיים שמתנהלים בארוחות צהריים/ערבי שישי/בתור לשרותים מתנהלים ללא ידיעה טובה של המציאות ולכן הם עקרים מבסיסם - כי הם מתבססים על הבנה לא שלמה (בלשון המעטה) של המציאות כיוון שהם בעיקר מתבססים על אידאולוגיה, שהיא מעצם הגדרתה, לא מעשית. האם אני עושה קיצור דרך? לטענתי לא. להיפך, אני מקשה את דרכי. ראשית, המצב אינו כפי שתארת כיוון שלא מדובר על תיאוריה המניחה "אין טעויות" לבין תיאוריה המניחה "תמיד טעויות" אלא בין תיאוריה המניחה "אין טעויות" לתיאוריה המניחה "לפעמים יש טעויות". כפי שהראתי כבר, אין לנו *שום* דרך להראות שפעולה מסויימת הייתה טעות ולכן, לפי התיאוריה השנייה, ייתכן שגם מקרים שסיווגנו כ"החלטה נכונה" הם בעצם טעות. וזאת למה? כיוון שההחלטה "נכון" או "טעות" בתיאוריה הנ"ל היא פונקצייה של ההנחות הקודמות שלנו. כלומר, התיאוריה תלוייה בנו ולא בסובייקט המחקר ובמציאות האובייקטיבית. וככזו, אנו מאפשרים פתח לנראטיבים רבים (וזהו כמובן המקור לדעות השונות) והנה הרלטביזם מציץ בפתח... לעומת זאת, כאשר אני מניח "אין טעויות" אני לוקח על עצמי מעמסה נוספת - הצורך בהסבר. עלי להסביר מדוע בהכרח ננקטה פעולה מסויימת, במציאות מסויימת - כלומר, אילו מטרות היא משיגה ואילו הנחות קודמות משקפות המטרות הללו. כך שהתער של אוקהם שאתה מנסה להתלות בו בחיוך, הקהה את להבו (סתם... התער נשאר, רק רציתי להתייחס אליו איכשהו בתגובה) אשר למודל ומציאות. המודל לעולם ישאר מודל. הבעיה האמפיריציסטית מדגימה לך שייתכן שדברים ישתנו בעתיד או היו שונים בעבר ולכן דווקא הניסוח שסיפקת כעת הוא לא רע בכלל - "המציאות כפי שידועה למנסחי התיאוריה". האם זו המציאות האובייקטיבית המוחלטת? כמובן שלא. אבל זה כנראה מתקרב בצורה המניחה את הדעת ושימושית לצרכינו. ולעניינים הקונקרטיים. אתה שוכח שפוליטיקה היא מאבק בין דעות מנוגדות. כלומר, ייתכן שאף על פי שסדאם יצא למלחמה הוא לא יגשים את מטרותיו כיוון שהוא לא פועל בחלל ריק וכדברי ניוטון "לכל פעולה יש תגובה (השווה לה בכוחה ומנוגדת בכיוונה)". כלומר, גם לג'ורג' בוש ולמלך פהד היה מה לומר בנושא. אנצל הפעם את הבמה כדי להתייחס לכמה סוגיות הנוגעות למלחמת המפרץ. ראשית, לסוגיית ההפצצות על ישראל. כולם זוכרים את המסכות, את נחמן שי (שחזר להופעת אורח בזמן האחרון) וכולם שתו הרבה מים. הבה נסתכל על הנסיונות העירקיים לפגוע בישראל בטילי אל-חוסיין ואל-עבאס. לא נורה אף טיל כימי. וירי של טיל כימי על *אזרחים* *במדינה* *אחרת* (ישראל) היה מוציא את סדאם מקהיליית העמים וגורר תגובה חריפה מצד ישראל (לא במקום ובזמן שנבחר אלא כאן ועכשיו) במיוחד לאור הקונוטציות לשואה. כלומר, ברור שירי שכזה משמעו היא מלחמה עד בגדד ועד להפלתו של סדאם חוסיין (גם על טהרן הוא לא העיז לשגר נשק כימי) בחזית מול אירן או על אזרחים כורדיים בעירק - זה כבר סיפור אחר. כלומר, מלכתחילה היה ברור סדאם חוסיין לא מתכוון לשגר נשק כימי על ערי ישראל. הוא גם המשיך ו"אמר" את זה במשך כל המלחמה - הצבא העירקי שיגר רק טילים קונבנציונליים. אולם, אזרחי ישראל בוחרים שלא להאמין לסדאם חוסיין אלא לנחמן שי שאומר שהטיל הבא יהיה טיל כימי. אף על פי שפעם אחר פעם משוגר טיל קונבנציונלי. כמובן שנגד כל סוג של טיל מתגוננים בדך אחרת. נגד טילים קונבנציונליים הדרך הנכונה להתגונן היא להכנס למקלט. נגד טילים בעלי ראש כימי הדרך הנכונה להתגונן היא להסתגר בחדר אטום (אע"פ שפגיעת טיל, לא משנה איזה, כנראה תהפוך את החדר האטום ל-"לא אטום") אבל נחזור לזה מאוחר יותר. במהלך המלחמה, לאחר שזמן ההתרעה גדל מתשעים שניות לחמש דקות, הצהיר יצחק רבין שהוא יורד למקלט בעוד לאה אישתו נשארת בחדר האטום. למחרת. כאשר נשאל על כך נחמן שי הוצאה ההמלצה הבאה. מי שיכול להגיע למקלט תוך דקות ספורות שייכנס למקלט, מי שלא - שיכנס לחדר האטום. חשוב להדגיש בנקודה זו שהמקלט הוא המקום הרע ביותר להמצא בו בזמן פגיעת נשק כימי - בעיקר בגלל שקיעת החומר הפעיל. ניתוח אופרטיבי של הודעת דובר צה"ל (נחמן שי) מעלה את המסקנה הבאה. מי שגר במקום בו הוא יכול להגיע למקלט תוך פרק הזמן הנדרש - נגדו מכוונים טילים קונבנציונליים. מי שלא - נגדו מכוונים טילים כימיים. כמובן שזה אבסורד. כלומר, ברור שהטילים הצפויים הם טילים קונבנציונליים בלבד. אם כך - מה זה כל העיסוק במסכות וחדרים? הבעייה עם טילים קונבנציונליים היא שזמן ההתרעה הוא קצר, ואם באותו זמן כולם היו רצים למקלטים אזי קיימת סכנה גדולה מאד לאנשים ברחוב, או במיוחד בכניסה למקלטים. פגיעה שכזו שתוביל למאות הרוגים - מעין "פיגוע המוני" שיחזק את חסידי התערבות ישראל במלחמה (עוד על כך עוד מעט). לעומת זאת פיזור האוכלוסיה בדירות, ובהמשך מי שיכול - גם במקלטים - מביא להגנה טובה יותר על חיי אדם מהאיום הקונבנציונלי. בפועל, היה טוב יותר אם היו מצליחים לשכנע את האנשים להתפזר בחדרי הבית - אז הסיכוי לפגיעה קטן עוד יותר, אבל יש גבול למה שאפשר לשכנע את הציבור. כל ה"ריפוי בעיסוק" הזה - אטימת החלונות בסרטי בידוד (שאגב, מגן במיוחד מרסיסי זכוכיות החלונות מפגיעת טיל קונבנציונלי) אותה סחבה ספוגה בסודה לשתייה, כל העניין עם המסכות, נועד כדי שאנשים יהיו בתוך הבתים. אותי מדהימה רמת הניתוח של האיום הצפוי שגרמה להחלטה לחלק את מסכות האב"ך כבר כמה חודשים לפני תחילת הלחימה. למה לערב את ישראל בלחימה? זו התשובה לשאלה למה לא לסגת קודם מכווית. עירוב ישראל בלחימה הופך את הסכסוך לסכסוך ישראלי-ערבי וככזה, מטרתו הייתה לכפות סימטריה - נסיגה עירקית מכווית במקביל לנסיגה ישראלית מיהודה שומרון וחבל עזה. החברות ה"פרו עירקיות" להגדרתי "תמכו" בהצטרפות ישראל ללחימה - גם מיטראן מצרפת וגם מובארק אמרו ש"הם יבינו אם ישראל תגיב" בעוד בוש לוחץ על שמיר לא להגיב. לעומתו, מפקד הכוחות האמריקאים במפרץ הוביל מדיניות "פרו עירקית" מובהקת. ראשית - לסוגיית הטילים, או יותר נכון - צייד המשגרים. לא היה מאמץ רציני מצד נורמן שוורצקופף למנוע ירי טילים לעבר ישראל. (דווקא הבריטים השקיעו יותר במטרה הזו) - נשלחו מטוסים פחות אייכותיים למערב עירק וההצלחות בהתאם. נורמן שוורצקופף נהג לערוך מסיבת עיתונאים יומית בשעה קבועה - לפני מהדורות החדשות בארה"ב. יום אחד, לאחר ירי טילים על ישראל, פתאום ערך נורמן שוורצקופף מסיבת עיתונאים בשעה שונה - 19:00 שעון ישראל. מסיבת העיתונאים הזו הייתה ככל מסיבות העיתונאים (ציינו מה תקפו היום) ואז הוא נשאל שאלה - מה לגבי הטילים שנופלים על ישראל? הוא בתגובה ענה "אה, זה שום דבר, מבחינתי זה כמו סערת ברקים בג'ורג'יה, השאלה הבאה?". כיצד אתם בתור ישראלים התייחסתם לאמירה הזו? האם כך נשמע מי שאמור להגן על ישראל? כמובן שאמירה שכזו, שנאמרה גם במיוחד לציטוט בחדשות נועדה להחזק את תומכי התגובה הישראלית ואת הלחץ הציבורי בישראל לתגובה. בתגובה כמובן אמר הרמטכ"ל דן שומרון ש"אנחנו נגיב במקום ובזמן שנמצא לנכון" כלומר הוא (ואחרים) הבינו למה מנסים לגרור אותם וידעו כיצד להחלץ מה"גרירה" הכפוייה. לקראת סיום המלחמה, התנהל מרדף אחרי הכוח הצבאי הטוב ביותר של עירק - משמר הרפובליקה (שלא הושמד בסוף). הכוחות העירקים נסוגו מכווית וסדאם ביקש הפסקת אש. ואז החלה סדרה של הסלמות בתנאים מצד בוש. בוש דרש להשאיר את הנשק הכבד - סדאם הסכים. למחרת בוש דרש שעירק תשלם פיצויים ותכבה את הבארות על חשבונה - וסדאם הסכים. ואז כאשר לא נשארו לבוש עוד דרישות להציג כדי להמשיך את המלחמה הוא שחרר הצהרה בנוסח "הלחימה תמשך עד כיבוש בגדד וכניעה ללא תנאי", כאן כבר נחלץ נורמן שוורצקופף לעזרתו של סדאם והצהיר שמבחינתו, כחייל, המלחמה נגמרה והוא חוזר הביתה לחווה שלו. כעת בוש כבר לא יכל לעשות כלום. מה שבאתי להראות בדוגמאות הללו (במיוחד באחרונה) הוא שפוליטיקה היא מאבק בין כיוונים מנוגדים. ופעמים רבות זו הבחירה בין הרע לגרוע. ולכן אל תצפה שההחלטה הנכונה תוביל בהכרח להצלחה (בגלל הצד השני) אבל בחינה של העובדות תגלה מציאות שונה מהמציאות שאתה מכיר. מציאות בה הקואליצה האמיתית היא בין סדאם חוסיין, נורמן שוורצקוף (ומי שמינה אותו, שר ההגנה דאז והמועמד לסגן נשיא של ג'ורג' בוש השני - מי אמר שאפילו מועמד לנשיאות קובע בעצמו את הסגן שלו) פרנסואה מיטראן, וחוסני מובראק. לבין ג'ורג' בוש, יצחק שמיר, טוני בלייר, וכן - אפילו חאפז אל-אסד המנוח. ואגב - מי אמר לך שבוש לא העדיף את קלינטון כמו שקלינטון לדעתי מעדיף את בוש הצעיר (חוסר העזרה שלו למסע הבחירות של סגנו אל גור בולט לעין, לא?) הרי מבחינתי החלוקה הפוליטית (שהיא בעצם אידאולוגית) המוכרת היא חסרת ערך. ואשר לפלשתינים. סגנו של ערפאת, אבו מאזן, אמר לפני כשבועים שהמשא ומתן בין ישראל לפלשתינים צריך להתחדש תוך כחודשיים. כלומר, אופרטיבית, הוא נגד הכרזה חד-צדדית על מדינה פלשתינית בתגובה לארועים האחרונים, ובעד הקמת מדינה פלשתינית בהסכם עם ישראל. את הצדדים האלו של המציאות אתה כמעט ולא רואה, וכאן אני מאשים חלקים ניכרים מהתקשורת הישראלית שלא טורחים להבחין בניואנסים אלא כאשר הם צבועים בצהוב זרחני (נוסח מרואן ברגותי של שבוע האחרון - כל הכבוד לאהוד יערי). החיוך מפריע לי כי יש בי משהו שסולד מהאנונימיות שהמדיום הזה מייצר, אע"פ שזו זכותך המלאה להמשיך ולהיקרא סמיילי ואמשיך להתייחס לתגובותיך גם אם תשאר חייכן. אני פשוט מעדיף שלא להתחבא מאחורי פסבדונים כלשהו. וגם כשאחרים נוהגים כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רודן עירקי מאיים על מדינה קטנה ומוקפת אוייבים בטילים. גורמי מודיעין חישבו שההסתברות לנפילת טיל לא קונוונציונלי הוא Pn (כאשר n מספר הטילים שנפלו עד כה). עבור טיל קונוונציונלי, תוחלת מספר ההרוגים היא 100 ללא הגנה ו-20 עם הגנה (מקלטים). עבור טיל כימי, תוחלת מספר ההרוגים היא 10000 ללא הגנה כלל, 500 עם הגנה חלקית (מקלט אטום) ו-200 עם הגנה מקסימלית (חדר אטום). ידוע שבזמן התרוצצות (ירידה למקלט), לאור ההתראה הקצרה שתנתן, אין הגנה כלל, לא מטיל קונוונציונלי ולא מטיל כימי, עבור 25% מן האזרחים (הגרים בקומות גבוהות ולא יספיקו לרדת בזמן) למסד הבטחוני קיימות האופציות הבאות: א. להורות לציבור להשאר בחדרים האטומים. ב. להורות לציבור לרדת למקלטים. ג. להורות לציבור הגר קרוב למקלטים לרדת אליהם, ולשאר להכנס לחדר האטום. שאלה 1: מהי תוחלת מספר ההרוגים? תן תשובתך כתלות ב-Pn. שאלה 2: איזו אסטרטגיה אופטימלית, עבור ערכים שונים של Pn ? נמק. שאלה 3: מניתוח פסיכולוגי התברר כי ההסתברות לטיל כימי יורדת, ככל שעובר הזמן ולא נשלחו טילים כימיים. מתי תמליץ על שינוי אסטרטגיה ? בבחן 3 שאלות, יש לענות על כולן. זמן מוקצב 1 שעה. כל חומר עזר מותר. לא תנתן הארכת זמן, פרט לבעלי אישור. חדר הארכת זמן 311. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודת ההסתברות, כל הראיונות עם ה"מומחים" לפני מלחמת המפרץ ("סיכוי של אחד למליון שיגיעו טילים לישראל") הזכירו לי, בצורה מפחידה שהתבררה כנבואית, את שיר הפתיחה לאופרת-הרוק "מלחמת העולמות": "The chances of anything coming from Mars
Are a Million to One," he said. "The chances of anything coming from Mars Are a Million to One..." But still – they came! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אהבתי. ב. אתה יכול להיות דוגמא מצויינת מדוע החליטו לחייב את הסטודנטים בטכניון ללמוד 8-10 נק' של מקצעות הומניסטיים. האגדה מספרת שאי-שם בשנות השישים באחד הקורסים שעוסק בזורמים ניתנה השאלה הבאה בבחינה: "תכנן צינור שיוביל דם מחיפה לאילת. הצינור אמור לעמוד בספיקה של... וכו"'. הסטודנטים פתרו את השאלה במרץ. לאחר הבחינה, שאל אחד המרצים את הסטודנטים:"לא שאלתם את עצמכם מדוע בכלל צריך לבנות צינור דם מחיפה לאילת?" בקיצור, הסטודנטים הפכו לטכנוקרטים קרים. לעינייננו, אני מוכן לקבל את הטענה ש"זה לא יזיק לחלק מסכות גז בכל מקרה". טענתי הייתה שמלכתחילה היה ברור שירי טיל כימי על ישראל פירושו כיליון לסדאם. מתוך ההנחה (המנוגדת להנחתו של טל כהן) כי סדאם חוסיין הוא אדם שפוי ורציונלי אני מסיק שירי טיל כימי כלל אינו אופצייה. ולראייה - ההודעה האבסורדית של דובר צה"ל שהמסקנה האופרטיבית הנאיבית ממנה היא שמי שגר קרוב למקלט - נגדו מכוונים טילים קונבנציונליים ומי שלא - נגדו מכוונים טילים כימיים. יש לך הסבר אחר? ג. למיטב זכרוני - הארכת זמן בחדר 301. ד. לא חתמת מטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין בטכניון חובת לימודים כלליים, פרט לשתי נקודות ספורט. הסיבה האמיתית, שמרבית הסטודנטים מגיעים לקורסים ההומניים היא שהם נחשבים לנקודות קלות. 2. אני ממשל לא מבין מה הבעיה בהתנהגות הסטודנטים במבחן ההוא ? כשמופיעות שאלות עם סופרמן וספיידרמן, אף אחד לא מתרעם על כך שהם לא קיימים. זו בסה"כ שאלה מטופשת למדי במבחן. אולי הסטודנטים הניחו, בהסתמך על ממוצע הציונים בסמסטר הקודם, שהמרצים מרושעים וחסרי לב, ולכן לא לצפות מהם לשאלות אנושיות יותר. אולי הצינור משמש כחלק מפרוייקט בנק הדם האזורי, כחלק מהתוכניות לעולם טוב יותר. 3. כל מה שרציתי לומר ב"בחן" הוא שיתכן שהמדיניות היתה סבירה לחלוטין ללא צורך בתאורית קונספירציה. 4. הח"מ זה לא "החתום מטה" אלא ראשי תבות מטופשים עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון, זו לא באמת חובה. וכבר ראיתי את ה"מסכנים" לטעמי שהחליטו לקחת מקצועות רגילים במקום מהמחלקה ללימודים הומניסטיים. אני יכול רק לרחם על אותן נשמות תועות. 2. זו אגדה, ולא בהכרח מציאות, והיא באה להראות את השגיאה שבטכנוקרטיות שהבעת בהצעת ה"בחן" 3. עדיין לא ענית לסוגיית האבסורד. 4. כרגיל, אני יכול רק לעודד אותך לצאת מהאלמוניות החמימה והמגינה. מי יודע, אולי אתרגל אותך בסמסטר הבא (אם את/ה עדיין לומד/ת) ונוכל ללבן סוגיות שונות ומשונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במכתב למערכת שפורסם ב"קולי" (עיתון הסטודנטים בטכניון) לפני 4 שנים בערך, סיפר פרופסור זה-או-אחר כי מדובר באגדה. האמת שמאחורי האגדה, אליבא דאותו כותב מכתב: בדיון בין מרצים (בפורום ציבורי, נדמה לי), העיר מישהו כי לדעתו, הסטודנטים של היום הם כה חסרי מודעות חברתית, מוסר וכו' (או בקיצור, "פני הדור כפני הכלב") עד כי *אם* ישאלו שאלה שכזו במבחן, כולם יפתרו ואיש לא ישאל "למה". עם זאת, השאלה מעולם לא פורסמה באמת במבחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. פרטים ב http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=3234 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה יודע שדווקא הדיווח של זאב גלילי, מפי אחד אינג'ינר יעקב אלעזר, שהוא אמנם (לפי הכתוב) אחד מותיקי הטכניון, אבל לא כתובה האסמכתא שלו לסיפור, הוא מדויק? אין לי סיבה מיוחדת לפקפק באמינות של כל החוליות בסיפור, אבל אם כבר משווים גרסאות למה שחשוד כאגדה, כדאי לדקדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. משום מה, השילוב של שמות ותאריכים, יחד עם הנוכחות בעיתון מכובד שודאי מכיל כמה בודקי עובדות (שבודקים ומוודאים כל עובדה שמתפרסמת בו) נראה היה לי יותר אמין מזכרון פרטי שפורסם באתר שפתוח לכל מגיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני לא ממש מבין על מה יצא הקצף, גם אם הסיפור אמיתי. קשה להאשים את הסטודנטים בהיותם "טכנוקרטים קרים", אלא יותר את המרצים בהיותם צדקנים. כשלומדים קורס ספציפי על תחום מסויים, זה די נפוץ (לפחות בזמני) לתת שאלות "לא מציאותיות", שמטרתן לבחון את יכולת ההתמודדות של הסטודנט עם נסיבות שונות מאלו שהוא מכיר. מה רלוונטית שאלת ה"למה" לכל זה? כל סטודנט יודע שהתשובה ההגיונית ל"למה נתנו לי לתכנן צינור דם מחיפה לאילת" היא "כי זו משימה לא שגרתית שתצריך אותי לחשוב בצורה לא שגרתית". ברור לכל סטודנט שזו לא משימה אמיתית, ממש כמו שהתוכנה שמדמה תוכנית ריאליטי טי-וי שבה מתמודדים מחפשים את היציאה במבוך עם אריות טורפים (מטלה רטובה מס' 2 בקורס "מבני נתונים" של הסמסטר בטכניון) לא באמת הולכת לשמש יוצרי תוכנית שכזו. לשאול "למה צריך צינור דם מחיפה לאילת" רלוונטי רק למהנדס שמישהו נותן לו את המשימה הזו לביצוע אמיתי, לא כתרגיל מחשבתי. להתקומם על כך שהסטודנטים לא שאלו שאלה שאינה רלוונטית לתרגיל ולקטר על ה"רגישות המוסרית שלהם" נשמע לי כמו צדקנות מטופשת. אבל זה כנראה כי אני אחד מהטכנוקרטים הקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין, והקדים אותנו 'הח"מ' בתגובה 11150 כאן למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "למה צריך צינור דם מחיפה לאילת"? כדי לחבר את הסניפים של בנק הדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי כמו שאמר הגנב, אני יכול להביא לך עשר אנשים שלא ראו אותי גונב. בנימה פיוטית יותר ''לא ראיתי אינה ראיה''. אם לצטט מהמומינים ''אני מאמין לך, שאת חושבת שראית''. ולעניין, זה שפרופסור אמר ''לא מכיר שזה קרה'', גם הוא אמין לחלוטין, לא אומר שזה לא קרה לפני זמנו, או שכשהוא לא ראה, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, גם המקלטים היו אמורים להיות אטומים בניילונין ושאר אמצעים הראויים למעצמת היי-טק כמו ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שנתת לטעות בתגובה זו לא מתיישבת עם ההגדרה אליה התיחסת בתגובותיך הקודמות. אם טעות של אדם היא משהו שמנוגד למבנה הפנימי שלו (שנובע מבריאתו או מטבעו), ואתה מתייחס לאדם כמו מכונה (גם מחשב הוא מכונה), אז כמובן שאדם לא יבצע טעות (גם אדם לא שפוי) ואין פה חילוקי דעות, אבל אם טעות של אדם היא קבלת החלטה בניגוד לאינטרסים שלו (כמו שהוא רואה אותם,לפני ניתוח) בהתאם למידע שידוע לו אז, לדעתי, כל אדם מבצע טעויות (גם מכונה לא עובדת בהתאם לאינטרסים שלה אלה בהתאם לאינטרסים של מתכנניה/בוניה). פסיכולוגיה (עד כמה שידוע לי) אמורה להבין מה את התנהגותו של אדם ולכן היא לא מתייחסת לאינטרסים שלו וכמה קבלת ההחלטות שלו מתיישבת עם מימושם. האם אתה באמת מאמין בגישה הפוסט-מודרניסטית (ואנטי דמוקרטית) שלפיה אין טעם בדיונים פוליטיים ללא ידיעה של כל העובדות (כאשר ברור שבעלי הידע לא יפזרו אותן בקלות, ידע = כוח), כשמחברים את הדעה הזו עם הדעה שמנהיגים אינם טועים, מקבלים אידיאולוגיה מדאיגה בפאסיביות שלה (אלה למעלה בטח יודעים מה הם עושים, וממילא אין לנו את כל העובדות...). אני חולק על דעתך שאי אפשר לנתח מצב (או לקבל החלטות) ללא ידיעת כל העובדות, אחת התכונות המדהימות במוח היא היכולת להסיק מסכנות על סמך מידע חלקי בלבד (לדוגמא: מספיק לראות חלק מפרצופו של אדם מוכר על מנת להסיק מי הוא). יש במתמטיקה ענף שלם (תורת המשחקים) שאמור להסיק מסקנות ממידע חסר. דרך אגב, כפי שבוודאי ידוע לך הדוגמא שאותה מציינים תמיד בהקשר לתורת המשחקים היא דילמת האסיר. בדוגמא הזו יש שתי אפשרויות לבחור ולמרות שניתוח רציונלי יבחר תמיד את אפשרות השתיקה, מתברר שרוב האנשים שמגיעים למצב דומה בוחרים באפשרות ההלשנה (מה שמעיד שקבלת ההחלטות שלהם היתה לקויה עוד בשלב בחירת השותפים לפשע). אפשר לארגן ניסוי שיבדוק האם אנשים בעלי כישרון מיוחד בקבלת החלטות תחת לחץ באמת לא יטעו, לניסוי כזה נצטרך למצוא מאות אנשים שמקבלים החלטות תחת לחץ כחלק ממקצועם ושנופו מגיל צעיר כך שרק הכישרוניים באמת יתקבלו, נצטרך לתת להם אינטרס ברור כך שנדע בוודאות מה האינטרס שלהם (או לפחות של רובם), ואז נציב אותם בפני שורה של החלטות תחת לחץ וננתח כל החלטה שהם קיבלו על סמך המידע שהיה להם (לטענתי יהיו החלטות מוטעות,לדעתך לא). לכאורה ניסוי כזה יעלה הרבה כסף, אבל למעשה הניסוי מתרחש מידי שבוע ברחבי העולם ונקרא בשם "כדורגל מקצועני" ; כל התנאים שהזכרתי מתממשים בניסוי הזה ותמיד יש פרשן שמוצא טעויות רבות. קיצור הדרך אותו אתה עושה הוא, כשאתה מתעלם מהאפשרות (הסבירה מאד) שהיתה טעות, מכאן נובע שיש רק אפשרות אחת לבדוק. כמו כן, על ידי זה שאתה מניח, שאין באפשרותך לדעת מה היו מניעיו של מקבל ההחלטות, אתה מאפשר בחירה של מניעים רבים כרצונו של החוקר (ומונע כל אפשרות הפרכה), בתגובתי נתתי את האפשרות שכל מלחמת המפרץ נועדה כדי למנוע ממכבי תל-אביב (כדור-סל) לזכות באליפות. אין דרך להוכיח שהתיאוריה הזו לא נכונה, אבל אין שום אפשרות (לפי שיטתך) לקבוע שהיא יותר קרובה למציאות מעשרות תיאויות קונספירציה שכל אחד יכול לפתח בזמנו החופשי. אם סדאם באמת ניסה לכפות סימטרייה בין ישראל לכווית (ולכן הוא הפציץ את ערב-הסעודית...) אז שיטת העבודה שלו ברורה לי עוד פחות הרי היו יכולות להיות שתי התפתחויות: 1.עיראק תפסיד ותאלץ לסגת מכווית ללא נסיגה ישראלית מהשטחים. (יותר סביר) 2.עיראק תפסיד ותאלץ לסגת מכווית במקביל לנסיגה ישראלית בשטחים. (פחות סביר) האם אני היחיד שמתקשה לראות את ההגיון מאחורי קבלת החלטות שמביאה מנהיג למצב של הפסד-הפסד. לעומת האפשרות של נסיגה (ברצון) מכווית לאחר רווחים כספיים והצגת המערכה כהפסד אמריקאי. ברור שמנקודת ראותה של ישראל (וצר עולמנו...) אפשר היה (ועדיין) לראות את הצרפתים (ולמעשה מרכז אירפה המערבית) המצרים (ולמעשה הערבים) הרוסים ומדינות פרו ערביות נוספות כקואליציה אנטי ישראלית אבל האם אתה באמת מעמין שמה שהניע את מיטראן הוא האפשרות לפגוע בישראל, ואולי היו לו אינטרסים אחרים, ומי בכלל כפה עליו להצטרף לקואליציה האמריקאית... אני לא מבין איזה צדדים אני לא רואה, על כל הכרזה של אבו מאזן יש הכרזה מקבילה של עראפת ("ברק יכול ללכת לעזאזל"), כל עוד שהפלשתינאים מנסים למנוע חזרה למשא ומתן ע"י קביעת עובדות בשטח הם עושים מה שלדעתי עיוולת. לצערי הרב, נראה לי שגם הישראלים מנסים למנוע חזרה למשא ומתן, וכמובן שגם זה עיוולת (לדעתי). חשבתי שמפריע לך השם שבחרתי, מתברר שעצם הבחירה מפריעה לך (אולי כי אני לא מנהיג ... ). אבל כמו שאתה מבין, מדובר בפורום ציבורי ואין ברצוני לחשוף את שמי לציבור (הרחב של קוראי האייל הקורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הסתירה בהגדרת הטעות. אתה תאלץ להבהיר לי זאת שוב. אני נזהר בהתייחסותי לפסיכולוגיה (או, כנראה, לפסיכואנליזה, באמת אני לא מספיק מבין בזה) ולכן אני מציע שלא ניכנס לזה יותר מדי (מה שרלוונטי לנושא הבא). אני חוזר וטוען, שהגישה של "הציבור" לפוליטיקה (כבודדים) אינה גישה מעשית. הציבור עוסק באידאולוגיה ולא בפוליטיקה, ויש כאן שני רבדים נפרדים (לטענתי) ולכן, מבחינתי לומר שמאל (או בהגייה נכונה ססמאל) או ימין זה כמו לומר ירוק כשמתייחסים לפוליטיקה. הראו לי, ואני מראה לאחרים, שבעזרת אידאולוגיה "שמאלית" אפשר לעשות פוליטיקה "ימנית" ולהיפך (כמובן שהשימוש במושגים ימין ושמאל בפוליטיקה, ולא אידאולוגיה, הוא עקר מבחינתי ואני משתמש בהם כדי לפשט את הדיון). אני יכול, אגב, לחזור על הציטוט מפי חוזה אורטגה אי-גאסט "יש אנשים שיש להם תאבון ימני, ויש אנשים שיש להם תיאבון שמאלי" כלומר אם תעטוף את הפוליטיקה באידאולוגיה המתאימה תוכל "למכור" אותה לציבור היעד שלך. דוגמא שאני אוהב להזכיר בנושא זה היא הופעה של חבר הכנסת מיקי איתן וחבר הכנסת יוסי שריד באחת ממהדורות חצות בערוץ הראשון בקשר לנסיגה מלבנון בפברואר 98. מיקי איתן (מהליכוד) תמך בנסיגה, בעוד יוסי שריד (ממר"ץ) התנגד. פסיביות? כן, יש כאן בהחלט פסיביות, שהיא הכרחית, כיוון שאתה חייב להיות לא מעורב כדי לבחון את המציאות, כמו שפיזיקאי לא "בעד" חלקיק מסויים. ולראיה, האם אתה יכול להכריע בעד מי הצבעתי בבחירות האחרונות? לברק? אולי לביבי? האובייקטיביות שלי מאפשרת לי גם להגדיל את מרחב האפשרויות (ירדן ניר TM) ולקחת בחשבון אופציות שאתה מבחינה אידאולוגית לא מוכן להם, למשל שהמזרח התיכון החדש של פרס הוא בעצם מזרח תיכון גרעיני ואלים ברמה נמוכה - מזרח תיכון ישן, או שאליקים העצני נגד התיישבות יהודים בהר חומה. כאלה דברים. האם יש מקום לוויכוח הציבורי הזה בכל אופן? תפאדלו, אני לא אעצור אתכם, אבל אני עומד על זכותי להביע גם את דעתי ולנסות להפתיע אתכם כל פעם מחדש, ולנסות להראות לכם שהמציאות היא לא מה שאתם רואים. העובדה שאתה נחרד מהכיוון מראה שאתה אינך עושה את ההפרדה מדע למוסר. אני בסך הל שואל שאלה אונטולוגית "מה יש"? אתה מסיק מהתשובה לשאלה הזו את התשובה לשאלה "מה לעשות?". אני לא חושב כמוך. אם אתה רוצה להשפיע -קדימה - כנס לפוליטיקה, ואני מבטיח לך שהידע שהוספתי לך רק יעזור לך - לא יפגע. ולדוגמאות הספציפיות, אני לא יודע למה ניתוח רציונלי לשיטתך יוביל לשתיקה בדילמת האסיר. הרי מרגע שחישבנו את תוחלת העונש ברור לנו שכדאי להודות וזו הבחירה הרציונלית. אתה אולי מתכוון שאינטואיטיבית נראה לנו שהשתיקה היא האסטרטגיה המנצחת? כדורגל מקצועני גם אינו דוגמא מוצלחת, ולו רק בגלל החוסר במידע המאפיין אותו (אינך רואה היכן נמצאים כל השחקנים) והחוסר בזמן (פחות משניות לעומת דקות עד שנים בפוליטיקה) ולסוגיית ההפרכה, היתרון שלי הוא שניתן לבדוק את המסקנות לאורך זמן. אין כאן פעולות "זבנג וגמרנו", פוליטיקאים בדרך כלל נמצאים בשטח שנים רבות ולכן ניתן לעקוב באופן סיסטמטי אחרי הפוליטיקה שלהם ולסתור תיאוריות או לתקן אותן. אני פשוט קיבלתי את הכל לעוס כבר מראש ולכן לא עברתי תהליך של מחקר אמיתי. ולדוגמת מכבי תל-אביב. נחמד, אבל הנחת היסוד שלי היא שפוליטיקאים עוסקים בפוליטיקה, ועסקנים בספורט, ולכן איני לוקח בחשבון ומתעלם מלכתחילה מהאופצייה הנ"ל (אבל מי יודע, אולי יש לו חולצה צהובה בבית) ולשאלה העיקרית, מה עושה סדאם בכווית. ובכן, בחרת להתעלם מסוגיית הנפט, שהיא קרדינלית בנושא הנ"ל. המאמץ העיקרי לטעמי מצד סדאם היה העלאת מחירי הנפט (התייחסתי לכך באריכות כאן ובמקומות אחרים) ולכן המצב הוא לא כפי שתיארת. לא התייחסתי למיטראן או למובראק כ"אויבי ישראל" מנקודת מבט "ישראלית" כיוון שלטעמי אין דבר כזה. גם בישראל הדעות חלוקות בקשר לאופי המזרח התיכון (והתייחסתי לזה, באריכות מפליגה, בתגובה הארוכה ביותר באייל לידיעתי במאמר "אנרכיה משולחת מעם" של יוסי גורביץ) כלומר התערבות ישראל במלחמה הייתה אינטרס של סדאם, מיטראן, מובראק וגם פוליטיקאים מסויימים בישראל. מעין "קואליציה חוצת גבולות שכזו, שאינה מצריכה אפילו תיאום - רק מטרה משותפת (ואני לא טוען כאן שכולם תיאמו את זה, מספיק שהמטרות שלהם במקרה זהות) ולראיה, הבאתי גם את שוורצקופף ומי שמינה אותו - צ'ייני האמריקאים. אשר לערפאת ואבו מאזן, מה שאני מנסה להראות הוא שיש כאן שני קווים שונים (ואתה רואה, אבל בוחר להתעלם כי אתה מיד כותב "הפלשתינאים") כלומר גם ברשות הפלשתינית, כמו בכל מערכת פוליטית, יש מאבק. במקרה של הרשות המאבק הוא על אופי המדינה הפלשתינית שתקום. ויש כנראה שני מחנות, מחנה שמעדיף מדינה עם גבולות פתוחים ומחנה שמעדיף מדינה עם גבולות סגורים. אם אתה רוצה אני יכול לפרט על המשמעויות (אע"פ שאני בטוח שפרטתי במקום אחר) ולסוגיות האישיות - אני מכבד את בחירתך, אם רק תוכל/י לציין מגדר (ג'נדר) אשתמש בפנייה המתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר את עצמי באופן יותר מדוייק: השאלה היא האם יש לאדם חופש בחירה. לפי הגדרה אחת "כל מעשה הוא נכון" משום שאין לאדם חופש בחירה אמיתי והאדם תמיד יהיה עבד (לאדוניו, לתשוקותיו, למבנה המוח שלו, לאישתו ...) כאשר משתמשים בהגדרה הזו אין, כמובן, שום חשיבות לדיון על המושג טעות. אבל, לפי ההגדרה השניה (שגם בה אתה משתמש, כאשר אתה מתייחס לאנשים "רגילים") יש לאדם חופש בחירה ולכן יש לאדם אפשרות לטעות. במידה ואתה משתמש באפשרות הראשונה כל הדיון עד עכשיו היה מיותר (ואני לא בטוח שכדאי לך להמשיך לקרוא את ההמשך) במידה ואתה משתמש באפשרות השניה אז בו ננפה מנקודות היחוס שלנו את כל המושגי הפסיכו... (שאני לא חושב שאני מבין בהם יותר ממך). יש דוגמאות רבות ומוכרות של פוליטיקאים שלא אומרים/עושים את מה שצפוי מהם, הסיבות לכך יכולות להיות שונות למשל בדוגמא שנתת האידיאולוגיה של שני הפוליטיקאים (שריד ואיתן) היא קצת יותר מורכבת ממה שנראה לעין השיטחית (נסיגה ישראלית מכל מקום שאינו תל-אביב מול כיבוש ישראלי של כל שטח אפשרי בהתאמה) ולמעשה הם מנסים לדאוג לאידיאולוגיה שלהם כפי שהם רואים אותה (דמוקרטיזציה ישראלית תוך כדי שלום עם שכננו מול ארץ ישראל השלמה תוך כדי הקמת "קיר ברזל" מסביב בהתאמה). אפשרויות נוספות הם פוליטיקאים שמשנים את דעתם (חברי הכנסת לפיד ושטייניץ כדוגמאות בולטות) או פוליטיקאים שנאמנים לאינטרסים שונים לגמרי מהאידיאולוגיה המוצהרת שלהם (סטאלין הוא דוגמא שלא תפגע באף אחד). לטענתי (המגובה בהיסטוריה של העת המודרנית) יש חשיבות רבה לתפיסת עולמו והאידיאולוגיה של מנהיג (אם כי יש כאלה חסרי אידיאולוגיה) על דרך קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שלמעשה חלק מהאינטרסים של הרבה פוליטיקאים הם אינטרסים אידיאולוגיים, לדוגמא זה לא נכון שעובדיה יוסף פועל בניגוד לאינטרסים שלו משום שהאינטרסים שלו הם אינטרסים אידיאולוגיים. פיזיקאי לא "בעד" חלקיק מסויים, אבל כמה מגדולי וחשובי הפיזיקאים (איינשטיין, לנדאו, פיימן, ניוטון, ...) היו "בעד" או "נגד" תיאוריות פיזיקליות והשקיעו זמן רב בנסיון להוכיח או להפריך אותן. אני לא יכול להכריע בעד מי הצבעת בבחירות האחרונות, אבל ככל שזה נוגע לדיון שלנו, עצם הצהרתך שהצבעת בבחירות האחרונות היא ה"מאתגרת". למה בניגוד מוחלט לפאסיביות לה אתה מטיף עשית את המאמץ ללכת לקלפי ולשלשל פתק. אני מקווה שלא תחלוק עלי שלא היה לך את כל המידע הדרוש ולא את כישורי המנהיג הדרושים לקבלת הכרעה גורלית כל כך. מה גרם לך לחשוב שאחד משניהם הוא בעל כישורי מנהיג טובים יותר. אני מקווה שזו טעות תפוס והתכוונת למעשה לכתוב שאין באפשרותי להכריע לאיזה חוף הלכת ביום הבחירות. האידיאולוגיה שלי היא לא דת ולכן נתונה לביקורת יומיומית, ובשום פנים לא אמורה להקטין את "מרחב האפשרויות" האידיאולוגיה שלך (ותתפלא, גם חוסר באידיאולוגיה היא אידיאולוגיה, וגם חוסר נאמנות לאידיאולוגיה היא אידיאולוגיה) מקטינה את מרחב האפשרויות בגל שהיא מסלקת את אפשרות של טעות. לא ברור לי למה אמירתו של פלוני (פרס,העצני,שריד,איתן,אבו-מאזן,...) אמורה לזעזע אותי כמו שאתה חושב, לא ציינתי בשום מקום (ואני לא עומד לציין) שתפיסת עולמי לא בנויה על האלהת או השטנת אנשים (משום שאני מאמין שכולם אנושיים ולכן יכולים לטעות). לא ניסיתי למנוע ממך להביע את דעתך, אבל אם כל הדיון הזה נועד למלא איזה צורך להפתיע אז באמת אין בו טעם. כמו שציינתי אף פעם אי אפשר לראות את המציאות במלואה אבל חלק ממבנה המוח (לא רק האנושי) בנוי על מנת לנתח מידע חלקי ולהגיע למסכנות. אתה לא שאלת מה יש אלה קבעת שאי אפשר לדעת מה יש. ולא ברור לי למה אתה חושב שאפשר להשפיע רק מכניסה לפוליטיקה (ושוב נשאלת השאלה למה הצבעת). דילמת האסיר כמו שאני מכיר אותה אומרת : המשטרה תפסה שני פושעים ששיתפו פעולה בפשע מסויים. גם למשטרה וגם לשני הפושעים ברור שהם ביצעו את הפשע בו הם חשודים ושלמשטרה אין הוכחות (וגם לא יהיו) שיעמדו בבית משפט. המשטרה מפרידה את שני הפושעים ומציעה לכל אחד להלשין על חברו בתמורה לעונש מופחת בהרבה. לכל אחד מהפושעים ברור שלשני הוצעה אותה הצעה ושרק הראשון בהם יזכה בעונש מופחת שני הפושעים בעלי יכולת ניתוח גבוהה וכל אחד מהם יודע על יכולת הניתוח של השני. עכשיו לניתוח: לכל פושע יש שתי אפשרויות להודות ולקוות שיהיה הראשון או לא להודות ולקוות שגם חברו לא יודה, משום שגם העונש המופחת הוא עונש (ומנוגד לאינטרס של הפושע) התוצעה המועדפת על שני הפושעים היא יציאה לחופש ובגלל שלכל אחד מהם יש ידיעה על יכולת הניתוח של שותפו שניהם לא יודו ויצאו לחופשי. אין בניתוח הזה שום חישוב היסתברותי (כמו תוחלת) בגלל ההנחה (שלך) שכל אדם פועל בהתאם לאינטרסים שלו. לא מדובר באינטואיציה אלה במתמטיקה (דווקא האינטואיציה אומרת להודות). כדורגל מקצועני הוא דוגמא מדויקת: שאומרים טעויות לא מדברים על טעויות שנבעו מחוסר מידע אלה על טעויות שנבעו מקבלת החלטות מוטעית (על סמך מידע מדוייק). וחוסר הזמן הוא אחד הסיבות שציינתי בהתחלה לטעויות שנעשות בפוליטיקה. תיאוריה מדעית היא תיאוריה שניתנת להפרכה ולא תיאוריה שניתנת לשינוי כך שתתאים לכל העובדות, כך שהתיאוריה שלך אינה תיאוריה מדעית, אלה תפיסת עולם (=אידיאולוגיה,אמונה,דת כרצונך). וזה שלא המצאת אותה לא מתרץ את העובדה שאימצת אותה ללא בדיקה רצינית. לא הבנתי מה נכנס ל"פוליטיקה" שבה עוסקים פוליטיקאים, ספורט לא אבל מה עם כלכלה, ביטחון,יחסי חוץ, ביורוקרטיה, תרבות, משטרה וכו'. לא ברור לי באיזה רשות אתה מנפה את האופציה שהעלתי אמרנו שלא מערבים תפישת עולם עם מחקר מדעי ושמטרתנו היא להגדיל את מרחב האופציות. לא אני בחרתי להתעלם מסוגיית הנפט אלה אתה בתגובתך הקודמת (זה באמת יקל עלי עם תהיה עקבי). התיאור שלך היה תיאור של קואליציה ואופוזיציה שנחלקו מסביב בשאלת השטחים הכבושים (ע"י ישראל) ולא מחירי הנפט. שוב נשאלת השאלה למה סדאם לא נסוג מכווית. (דרך אגב, בתגובתך הקודמת כתבת שכנראה שבוש רצה שקלינטון יבחר, לקח לי זמן להזכר אבל בוש התמודד מול קלינטון ופרו ב 92 כך שהוא כנראה רצה להפסיד בכוונה?). בעיה נוספת היא למה בוש (נשיא שבא מטקסס אחת ממדינות ארצות הברית שהנפט יותר משפיע על כלכלתה, ושצריך תרומות לניהול מערכת בחירות ב 92) הוא מי שמוביל את הקואליציה נגד העלאת מחירי הנפט. בכל תהליך של קבלת החלטות יש מי שמקבל את ההחלטה הסופית, כשגנדי או אורי אבנרי מצהירים הצהרה זה לא מחייב אותי ואותך, כשברק (ונתניהו לפניו) או קצב מצהירים הצהרה (ועל אחת כמה וכמה מקבלים החלטה) הם מיצגים את הישראלים (וגם אותי ואותך). ברור שלא כל הפלשתינאים חושבים אותו הדבר (לא ברור לי ממה הסקת שאני חושב כך וזה אפילו מעליב אותי) אבל זה לא מונע מהם כאומה לקבל החלטות מוטעות (וכמו שציינתי מספר פעמים זה לא מחסן גם אותנו מטעויות, למרות שברור מהדיון שאני לא חושב שכל הישראלים חושבים באופן זהה). השאלה היא לא מהם חילוקי הדעות אלה איזה דעה תתקבל (או כמו שזה נראה, התקבלה) בסיום התהליך. מעצם העובדה שלא תיקנתי אותך, אתה יכול להניח שלא טעית ואני אכן זכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים נהוג להציג את דילמת האסיר בצורה שונה ממה שהצגתי, במקום האפשרות שאין למשטרה שום הוכחות (קבילות בבית המשפט) כנגד האסירים, בצורה הזו יש למשטרה הוכחות לביצוע עבירה שולית יחסית לעבירה בה הם חשודים (לדוגמא החזקת נשק לעומת שוד אלים), כך שגם במידה והאסירים לא יודו אפשר יהיה לשפוט אותם לתקופה קצרה (נאמר חמש שנים לעומת חמש עשרה). המשטרה מפרידה בין האסירים ונותנת לכל אחד את האפשרות להודות (כולל הפללת חברו בבית המשפט), כאשר אם שניהם יודו הם יקבלו עונש מופחת (נאמר עשר שנים) ואם שניהם לא יודו הם יקבלו את העונש המקסימלי לעבירה השולית (ז"א חמש שנים), אם רק אחד יודה אז הוא ישוחרר והשני יקבל את העונש המקסימלי (חמש עשרה שנים). את הבעיה הזו נהוג לנתח מנקודת מבטו של אחד האסירים שאומר: במידה וחברי יודה עדיף לי להודות (כי אקבל עשר שנים במקום חמש עשרה) ובמידה וחברי לא יודה עדיף לי להודות (כי אצא לחופשי לעומת חמש שנים). לכן לכאורה תמיד עדיף להודות, אבל במידה שהתנהגותו של כל אחד מהשותפים תהיה בהתאם לאינטרסים שלו (ורק שלו) ובמידה והאינטרס של שניהם זהה (לשבת כמה שפחות) אז ברור שהאפשרויות האנטי סמטריות נופלות (ז"א לא יכול להבצר מצב שאחד יודה והשני לא) ולכן יש רק שני אפשרויות וברור שהעדיפה תהיה שוב לא לשתף פעולה (רק שהפעם יש מוסר השכל קצת יותר חיובי - הפשע לא משתלם כי מישהו תמיד ישלם). אפשר לראות שעדיין אין כאן שימוש בתוחלת או באף מושג אחר מתורת ההסתברות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |