בתשובה לערן בילינסקי, 22/10/00 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההגדרה שנתת לטעות בתגובה זו לא מתיישבת עם ההגדרה אליה התיחסת בתגובותיך הקודמות. אם טעות של אדם היא משהו שמנוגד למבנה הפנימי שלו (שנובע מבריאתו או מטבעו), ואתה מתייחס לאדם כמו מכונה (גם מחשב הוא מכונה), אז כמובן שאדם לא יבצע טעות (גם אדם לא שפוי) ואין פה חילוקי דעות, אבל אם טעות של אדם היא קבלת החלטה בניגוד לאינטרסים שלו (כמו שהוא רואה אותם,לפני ניתוח) בהתאם למידע שידוע לו אז, לדעתי, כל אדם מבצע טעויות (גם מכונה לא עובדת בהתאם לאינטרסים שלה אלה בהתאם לאינטרסים של מתכנניה/בוניה). פסיכולוגיה (עד כמה שידוע לי) אמורה להבין מה את התנהגותו של אדם ולכן היא לא מתייחסת לאינטרסים שלו וכמה קבלת ההחלטות שלו מתיישבת עם מימושם. האם אתה באמת מאמין בגישה הפוסט-מודרניסטית (ואנטי דמוקרטית) שלפיה אין טעם בדיונים פוליטיים ללא ידיעה של כל העובדות (כאשר ברור שבעלי הידע לא יפזרו אותן בקלות, ידע = כוח), כשמחברים את הדעה הזו עם הדעה שמנהיגים אינם טועים, מקבלים אידיאולוגיה מדאיגה בפאסיביות שלה (אלה למעלה בטח יודעים מה הם עושים, וממילא אין לנו את כל העובדות...). אני חולק על דעתך שאי אפשר לנתח מצב (או לקבל החלטות) ללא ידיעת כל העובדות, אחת התכונות המדהימות במוח היא היכולת להסיק מסכנות על סמך מידע חלקי בלבד (לדוגמא: מספיק לראות חלק מפרצופו של אדם מוכר על מנת להסיק מי הוא). יש במתמטיקה ענף שלם (תורת המשחקים) שאמור להסיק מסקנות ממידע חסר. דרך אגב, כפי שבוודאי ידוע לך הדוגמא שאותה מציינים תמיד בהקשר לתורת המשחקים היא דילמת האסיר. בדוגמא הזו יש שתי אפשרויות לבחור ולמרות שניתוח רציונלי יבחר תמיד את אפשרות השתיקה, מתברר שרוב האנשים שמגיעים למצב דומה בוחרים באפשרות ההלשנה (מה שמעיד שקבלת ההחלטות שלהם היתה לקויה עוד בשלב בחירת השותפים לפשע). אפשר לארגן ניסוי שיבדוק האם אנשים בעלי כישרון מיוחד בקבלת החלטות תחת לחץ באמת לא יטעו, לניסוי כזה נצטרך למצוא מאות אנשים שמקבלים החלטות תחת לחץ כחלק ממקצועם ושנופו מגיל צעיר כך שרק הכישרוניים באמת יתקבלו, נצטרך לתת להם אינטרס ברור כך שנדע בוודאות מה האינטרס שלהם (או לפחות של רובם), ואז נציב אותם בפני שורה של החלטות תחת לחץ וננתח כל החלטה שהם קיבלו על סמך המידע שהיה להם (לטענתי יהיו החלטות מוטעות,לדעתך לא). לכאורה ניסוי כזה יעלה הרבה כסף, אבל למעשה הניסוי מתרחש מידי שבוע ברחבי העולם ונקרא בשם "כדורגל מקצועני" ; כל התנאים שהזכרתי מתממשים בניסוי הזה ותמיד יש פרשן שמוצא טעויות רבות. קיצור הדרך אותו אתה עושה הוא, כשאתה מתעלם מהאפשרות (הסבירה מאד) שהיתה טעות, מכאן נובע שיש רק אפשרות אחת לבדוק. כמו כן, על ידי זה שאתה מניח, שאין באפשרותך לדעת מה היו מניעיו של מקבל ההחלטות, אתה מאפשר בחירה של מניעים רבים כרצונו של החוקר (ומונע כל אפשרות הפרכה), בתגובתי נתתי את האפשרות שכל מלחמת המפרץ נועדה כדי למנוע ממכבי תל-אביב (כדור-סל) לזכות באליפות. אין דרך להוכיח שהתיאוריה הזו לא נכונה, אבל אין שום אפשרות (לפי שיטתך) לקבוע שהיא יותר קרובה למציאות מעשרות תיאויות קונספירציה שכל אחד יכול לפתח בזמנו החופשי. אם סדאם באמת ניסה לכפות סימטרייה בין ישראל לכווית (ולכן הוא הפציץ את ערב-הסעודית...) אז שיטת העבודה שלו ברורה לי עוד פחות הרי היו יכולות להיות שתי התפתחויות: 1.עיראק תפסיד ותאלץ לסגת מכווית ללא נסיגה ישראלית מהשטחים. (יותר סביר) 2.עיראק תפסיד ותאלץ לסגת מכווית במקביל לנסיגה ישראלית בשטחים. (פחות סביר) האם אני היחיד שמתקשה לראות את ההגיון מאחורי קבלת החלטות שמביאה מנהיג למצב של הפסד-הפסד. לעומת האפשרות של נסיגה (ברצון) מכווית לאחר רווחים כספיים והצגת המערכה כהפסד אמריקאי. ברור שמנקודת ראותה של ישראל (וצר עולמנו...) אפשר היה (ועדיין) לראות את הצרפתים (ולמעשה מרכז אירפה המערבית) המצרים (ולמעשה הערבים) הרוסים ומדינות פרו ערביות נוספות כקואליציה אנטי ישראלית אבל האם אתה באמת מעמין שמה שהניע את מיטראן הוא האפשרות לפגוע בישראל, ואולי היו לו אינטרסים אחרים, ומי בכלל כפה עליו להצטרף לקואליציה האמריקאית... אני לא מבין איזה צדדים אני לא רואה, על כל הכרזה של אבו מאזן יש הכרזה מקבילה של עראפת ("ברק יכול ללכת לעזאזל"), כל עוד שהפלשתינאים מנסים למנוע חזרה למשא ומתן ע"י קביעת עובדות בשטח הם עושים מה שלדעתי עיוולת. לצערי הרב, נראה לי שגם הישראלים מנסים למנוע חזרה למשא ומתן, וכמובן שגם זה עיוולת (לדעתי). חשבתי שמפריע לך השם שבחרתי, מתברר שעצם הבחירה מפריעה לך (אולי כי אני לא מנהיג ... ). אבל כמו שאתה מבין, מדובר בפורום ציבורי ואין ברצוני לחשוף את שמי לציבור (הרחב של קוראי האייל הקורא). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הסתירה בהגדרת הטעות. אתה תאלץ להבהיר לי זאת שוב. אני נזהר בהתייחסותי לפסיכולוגיה (או, כנראה, לפסיכואנליזה, באמת אני לא מספיק מבין בזה) ולכן אני מציע שלא ניכנס לזה יותר מדי (מה שרלוונטי לנושא הבא). אני חוזר וטוען, שהגישה של "הציבור" לפוליטיקה (כבודדים) אינה גישה מעשית. הציבור עוסק באידאולוגיה ולא בפוליטיקה, ויש כאן שני רבדים נפרדים (לטענתי) ולכן, מבחינתי לומר שמאל (או בהגייה נכונה ססמאל) או ימין זה כמו לומר ירוק כשמתייחסים לפוליטיקה. הראו לי, ואני מראה לאחרים, שבעזרת אידאולוגיה "שמאלית" אפשר לעשות פוליטיקה "ימנית" ולהיפך (כמובן שהשימוש במושגים ימין ושמאל בפוליטיקה, ולא אידאולוגיה, הוא עקר מבחינתי ואני משתמש בהם כדי לפשט את הדיון). אני יכול, אגב, לחזור על הציטוט מפי חוזה אורטגה אי-גאסט "יש אנשים שיש להם תאבון ימני, ויש אנשים שיש להם תיאבון שמאלי" כלומר אם תעטוף את הפוליטיקה באידאולוגיה המתאימה תוכל "למכור" אותה לציבור היעד שלך. דוגמא שאני אוהב להזכיר בנושא זה היא הופעה של חבר הכנסת מיקי איתן וחבר הכנסת יוסי שריד באחת ממהדורות חצות בערוץ הראשון בקשר לנסיגה מלבנון בפברואר 98. מיקי איתן (מהליכוד) תמך בנסיגה, בעוד יוסי שריד (ממר"ץ) התנגד. פסיביות? כן, יש כאן בהחלט פסיביות, שהיא הכרחית, כיוון שאתה חייב להיות לא מעורב כדי לבחון את המציאות, כמו שפיזיקאי לא "בעד" חלקיק מסויים. ולראיה, האם אתה יכול להכריע בעד מי הצבעתי בבחירות האחרונות? לברק? אולי לביבי? האובייקטיביות שלי מאפשרת לי גם להגדיל את מרחב האפשרויות (ירדן ניר TM) ולקחת בחשבון אופציות שאתה מבחינה אידאולוגית לא מוכן להם, למשל שהמזרח התיכון החדש של פרס הוא בעצם מזרח תיכון גרעיני ואלים ברמה נמוכה - מזרח תיכון ישן, או שאליקים העצני נגד התיישבות יהודים בהר חומה. כאלה דברים. האם יש מקום לוויכוח הציבורי הזה בכל אופן? תפאדלו, אני לא אעצור אתכם, אבל אני עומד על זכותי להביע גם את דעתי ולנסות להפתיע אתכם כל פעם מחדש, ולנסות להראות לכם שהמציאות היא לא מה שאתם רואים. העובדה שאתה נחרד מהכיוון מראה שאתה אינך עושה את ההפרדה מדע למוסר. אני בסך הל שואל שאלה אונטולוגית "מה יש"? אתה מסיק מהתשובה לשאלה הזו את התשובה לשאלה "מה לעשות?". אני לא חושב כמוך. אם אתה רוצה להשפיע -קדימה - כנס לפוליטיקה, ואני מבטיח לך שהידע שהוספתי לך רק יעזור לך - לא יפגע. ולדוגמאות הספציפיות, אני לא יודע למה ניתוח רציונלי לשיטתך יוביל לשתיקה בדילמת האסיר. הרי מרגע שחישבנו את תוחלת העונש ברור לנו שכדאי להודות וזו הבחירה הרציונלית. אתה אולי מתכוון שאינטואיטיבית נראה לנו שהשתיקה היא האסטרטגיה המנצחת? כדורגל מקצועני גם אינו דוגמא מוצלחת, ולו רק בגלל החוסר במידע המאפיין אותו (אינך רואה היכן נמצאים כל השחקנים) והחוסר בזמן (פחות משניות לעומת דקות עד שנים בפוליטיקה) ולסוגיית ההפרכה, היתרון שלי הוא שניתן לבדוק את המסקנות לאורך זמן. אין כאן פעולות "זבנג וגמרנו", פוליטיקאים בדרך כלל נמצאים בשטח שנים רבות ולכן ניתן לעקוב באופן סיסטמטי אחרי הפוליטיקה שלהם ולסתור תיאוריות או לתקן אותן. אני פשוט קיבלתי את הכל לעוס כבר מראש ולכן לא עברתי תהליך של מחקר אמיתי. ולדוגמת מכבי תל-אביב. נחמד, אבל הנחת היסוד שלי היא שפוליטיקאים עוסקים בפוליטיקה, ועסקנים בספורט, ולכן איני לוקח בחשבון ומתעלם מלכתחילה מהאופצייה הנ"ל (אבל מי יודע, אולי יש לו חולצה צהובה בבית) ולשאלה העיקרית, מה עושה סדאם בכווית. ובכן, בחרת להתעלם מסוגיית הנפט, שהיא קרדינלית בנושא הנ"ל. המאמץ העיקרי לטעמי מצד סדאם היה העלאת מחירי הנפט (התייחסתי לכך באריכות כאן ובמקומות אחרים) ולכן המצב הוא לא כפי שתיארת. לא התייחסתי למיטראן או למובראק כ"אויבי ישראל" מנקודת מבט "ישראלית" כיוון שלטעמי אין דבר כזה. גם בישראל הדעות חלוקות בקשר לאופי המזרח התיכון (והתייחסתי לזה, באריכות מפליגה, בתגובה הארוכה ביותר באייל לידיעתי במאמר "אנרכיה משולחת מעם" של יוסי גורביץ) כלומר התערבות ישראל במלחמה הייתה אינטרס של סדאם, מיטראן, מובראק וגם פוליטיקאים מסויימים בישראל. מעין "קואליציה חוצת גבולות שכזו, שאינה מצריכה אפילו תיאום - רק מטרה משותפת (ואני לא טוען כאן שכולם תיאמו את זה, מספיק שהמטרות שלהם במקרה זהות) ולראיה, הבאתי גם את שוורצקופף ומי שמינה אותו - צ'ייני האמריקאים. אשר לערפאת ואבו מאזן, מה שאני מנסה להראות הוא שיש כאן שני קווים שונים (ואתה רואה, אבל בוחר להתעלם כי אתה מיד כותב "הפלשתינאים") כלומר גם ברשות הפלשתינית, כמו בכל מערכת פוליטית, יש מאבק. במקרה של הרשות המאבק הוא על אופי המדינה הפלשתינית שתקום. ויש כנראה שני מחנות, מחנה שמעדיף מדינה עם גבולות פתוחים ומחנה שמעדיף מדינה עם גבולות סגורים. אם אתה רוצה אני יכול לפרט על המשמעויות (אע"פ שאני בטוח שפרטתי במקום אחר) ולסוגיות האישיות - אני מכבד את בחירתך, אם רק תוכל/י לציין מגדר (ג'נדר) אשתמש בפנייה המתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר את עצמי באופן יותר מדוייק: השאלה היא האם יש לאדם חופש בחירה. לפי הגדרה אחת "כל מעשה הוא נכון" משום שאין לאדם חופש בחירה אמיתי והאדם תמיד יהיה עבד (לאדוניו, לתשוקותיו, למבנה המוח שלו, לאישתו ...) כאשר משתמשים בהגדרה הזו אין, כמובן, שום חשיבות לדיון על המושג טעות. אבל, לפי ההגדרה השניה (שגם בה אתה משתמש, כאשר אתה מתייחס לאנשים "רגילים") יש לאדם חופש בחירה ולכן יש לאדם אפשרות לטעות. במידה ואתה משתמש באפשרות הראשונה כל הדיון עד עכשיו היה מיותר (ואני לא בטוח שכדאי לך להמשיך לקרוא את ההמשך) במידה ואתה משתמש באפשרות השניה אז בו ננפה מנקודות היחוס שלנו את כל המושגי הפסיכו... (שאני לא חושב שאני מבין בהם יותר ממך). יש דוגמאות רבות ומוכרות של פוליטיקאים שלא אומרים/עושים את מה שצפוי מהם, הסיבות לכך יכולות להיות שונות למשל בדוגמא שנתת האידיאולוגיה של שני הפוליטיקאים (שריד ואיתן) היא קצת יותר מורכבת ממה שנראה לעין השיטחית (נסיגה ישראלית מכל מקום שאינו תל-אביב מול כיבוש ישראלי של כל שטח אפשרי בהתאמה) ולמעשה הם מנסים לדאוג לאידיאולוגיה שלהם כפי שהם רואים אותה (דמוקרטיזציה ישראלית תוך כדי שלום עם שכננו מול ארץ ישראל השלמה תוך כדי הקמת "קיר ברזל" מסביב בהתאמה). אפשרויות נוספות הם פוליטיקאים שמשנים את דעתם (חברי הכנסת לפיד ושטייניץ כדוגמאות בולטות) או פוליטיקאים שנאמנים לאינטרסים שונים לגמרי מהאידיאולוגיה המוצהרת שלהם (סטאלין הוא דוגמא שלא תפגע באף אחד). לטענתי (המגובה בהיסטוריה של העת המודרנית) יש חשיבות רבה לתפיסת עולמו והאידיאולוגיה של מנהיג (אם כי יש כאלה חסרי אידיאולוגיה) על דרך קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שלמעשה חלק מהאינטרסים של הרבה פוליטיקאים הם אינטרסים אידיאולוגיים, לדוגמא זה לא נכון שעובדיה יוסף פועל בניגוד לאינטרסים שלו משום שהאינטרסים שלו הם אינטרסים אידיאולוגיים. פיזיקאי לא "בעד" חלקיק מסויים, אבל כמה מגדולי וחשובי הפיזיקאים (איינשטיין, לנדאו, פיימן, ניוטון, ...) היו "בעד" או "נגד" תיאוריות פיזיקליות והשקיעו זמן רב בנסיון להוכיח או להפריך אותן. אני לא יכול להכריע בעד מי הצבעת בבחירות האחרונות, אבל ככל שזה נוגע לדיון שלנו, עצם הצהרתך שהצבעת בבחירות האחרונות היא ה"מאתגרת". למה בניגוד מוחלט לפאסיביות לה אתה מטיף עשית את המאמץ ללכת לקלפי ולשלשל פתק. אני מקווה שלא תחלוק עלי שלא היה לך את כל המידע הדרוש ולא את כישורי המנהיג הדרושים לקבלת הכרעה גורלית כל כך. מה גרם לך לחשוב שאחד משניהם הוא בעל כישורי מנהיג טובים יותר. אני מקווה שזו טעות תפוס והתכוונת למעשה לכתוב שאין באפשרותי להכריע לאיזה חוף הלכת ביום הבחירות. האידיאולוגיה שלי היא לא דת ולכן נתונה לביקורת יומיומית, ובשום פנים לא אמורה להקטין את "מרחב האפשרויות" האידיאולוגיה שלך (ותתפלא, גם חוסר באידיאולוגיה היא אידיאולוגיה, וגם חוסר נאמנות לאידיאולוגיה היא אידיאולוגיה) מקטינה את מרחב האפשרויות בגל שהיא מסלקת את אפשרות של טעות. לא ברור לי למה אמירתו של פלוני (פרס,העצני,שריד,איתן,אבו-מאזן,...) אמורה לזעזע אותי כמו שאתה חושב, לא ציינתי בשום מקום (ואני לא עומד לציין) שתפיסת עולמי לא בנויה על האלהת או השטנת אנשים (משום שאני מאמין שכולם אנושיים ולכן יכולים לטעות). לא ניסיתי למנוע ממך להביע את דעתך, אבל אם כל הדיון הזה נועד למלא איזה צורך להפתיע אז באמת אין בו טעם. כמו שציינתי אף פעם אי אפשר לראות את המציאות במלואה אבל חלק ממבנה המוח (לא רק האנושי) בנוי על מנת לנתח מידע חלקי ולהגיע למסכנות. אתה לא שאלת מה יש אלה קבעת שאי אפשר לדעת מה יש. ולא ברור לי למה אתה חושב שאפשר להשפיע רק מכניסה לפוליטיקה (ושוב נשאלת השאלה למה הצבעת). דילמת האסיר כמו שאני מכיר אותה אומרת : המשטרה תפסה שני פושעים ששיתפו פעולה בפשע מסויים. גם למשטרה וגם לשני הפושעים ברור שהם ביצעו את הפשע בו הם חשודים ושלמשטרה אין הוכחות (וגם לא יהיו) שיעמדו בבית משפט. המשטרה מפרידה את שני הפושעים ומציעה לכל אחד להלשין על חברו בתמורה לעונש מופחת בהרבה. לכל אחד מהפושעים ברור שלשני הוצעה אותה הצעה ושרק הראשון בהם יזכה בעונש מופחת שני הפושעים בעלי יכולת ניתוח גבוהה וכל אחד מהם יודע על יכולת הניתוח של השני. עכשיו לניתוח: לכל פושע יש שתי אפשרויות להודות ולקוות שיהיה הראשון או לא להודות ולקוות שגם חברו לא יודה, משום שגם העונש המופחת הוא עונש (ומנוגד לאינטרס של הפושע) התוצעה המועדפת על שני הפושעים היא יציאה לחופש ובגלל שלכל אחד מהם יש ידיעה על יכולת הניתוח של שותפו שניהם לא יודו ויצאו לחופשי. אין בניתוח הזה שום חישוב היסתברותי (כמו תוחלת) בגלל ההנחה (שלך) שכל אדם פועל בהתאם לאינטרסים שלו. לא מדובר באינטואיציה אלה במתמטיקה (דווקא האינטואיציה אומרת להודות). כדורגל מקצועני הוא דוגמא מדויקת: שאומרים טעויות לא מדברים על טעויות שנבעו מחוסר מידע אלה על טעויות שנבעו מקבלת החלטות מוטעית (על סמך מידע מדוייק). וחוסר הזמן הוא אחד הסיבות שציינתי בהתחלה לטעויות שנעשות בפוליטיקה. תיאוריה מדעית היא תיאוריה שניתנת להפרכה ולא תיאוריה שניתנת לשינוי כך שתתאים לכל העובדות, כך שהתיאוריה שלך אינה תיאוריה מדעית, אלה תפיסת עולם (=אידיאולוגיה,אמונה,דת כרצונך). וזה שלא המצאת אותה לא מתרץ את העובדה שאימצת אותה ללא בדיקה רצינית. לא הבנתי מה נכנס ל"פוליטיקה" שבה עוסקים פוליטיקאים, ספורט לא אבל מה עם כלכלה, ביטחון,יחסי חוץ, ביורוקרטיה, תרבות, משטרה וכו'. לא ברור לי באיזה רשות אתה מנפה את האופציה שהעלתי אמרנו שלא מערבים תפישת עולם עם מחקר מדעי ושמטרתנו היא להגדיל את מרחב האופציות. לא אני בחרתי להתעלם מסוגיית הנפט אלה אתה בתגובתך הקודמת (זה באמת יקל עלי עם תהיה עקבי). התיאור שלך היה תיאור של קואליציה ואופוזיציה שנחלקו מסביב בשאלת השטחים הכבושים (ע"י ישראל) ולא מחירי הנפט. שוב נשאלת השאלה למה סדאם לא נסוג מכווית. (דרך אגב, בתגובתך הקודמת כתבת שכנראה שבוש רצה שקלינטון יבחר, לקח לי זמן להזכר אבל בוש התמודד מול קלינטון ופרו ב 92 כך שהוא כנראה רצה להפסיד בכוונה?). בעיה נוספת היא למה בוש (נשיא שבא מטקסס אחת ממדינות ארצות הברית שהנפט יותר משפיע על כלכלתה, ושצריך תרומות לניהול מערכת בחירות ב 92) הוא מי שמוביל את הקואליציה נגד העלאת מחירי הנפט. בכל תהליך של קבלת החלטות יש מי שמקבל את ההחלטה הסופית, כשגנדי או אורי אבנרי מצהירים הצהרה זה לא מחייב אותי ואותך, כשברק (ונתניהו לפניו) או קצב מצהירים הצהרה (ועל אחת כמה וכמה מקבלים החלטה) הם מיצגים את הישראלים (וגם אותי ואותך). ברור שלא כל הפלשתינאים חושבים אותו הדבר (לא ברור לי ממה הסקת שאני חושב כך וזה אפילו מעליב אותי) אבל זה לא מונע מהם כאומה לקבל החלטות מוטעות (וכמו שציינתי מספר פעמים זה לא מחסן גם אותנו מטעויות, למרות שברור מהדיון שאני לא חושב שכל הישראלים חושבים באופן זהה). השאלה היא לא מהם חילוקי הדעות אלה איזה דעה תתקבל (או כמו שזה נראה, התקבלה) בסיום התהליך. מעצם העובדה שלא תיקנתי אותך, אתה יכול להניח שלא טעית ואני אכן זכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים נהוג להציג את דילמת האסיר בצורה שונה ממה שהצגתי, במקום האפשרות שאין למשטרה שום הוכחות (קבילות בבית המשפט) כנגד האסירים, בצורה הזו יש למשטרה הוכחות לביצוע עבירה שולית יחסית לעבירה בה הם חשודים (לדוגמא החזקת נשק לעומת שוד אלים), כך שגם במידה והאסירים לא יודו אפשר יהיה לשפוט אותם לתקופה קצרה (נאמר חמש שנים לעומת חמש עשרה). המשטרה מפרידה בין האסירים ונותנת לכל אחד את האפשרות להודות (כולל הפללת חברו בבית המשפט), כאשר אם שניהם יודו הם יקבלו עונש מופחת (נאמר עשר שנים) ואם שניהם לא יודו הם יקבלו את העונש המקסימלי לעבירה השולית (ז"א חמש שנים), אם רק אחד יודה אז הוא ישוחרר והשני יקבל את העונש המקסימלי (חמש עשרה שנים). את הבעיה הזו נהוג לנתח מנקודת מבטו של אחד האסירים שאומר: במידה וחברי יודה עדיף לי להודות (כי אקבל עשר שנים במקום חמש עשרה) ובמידה וחברי לא יודה עדיף לי להודות (כי אצא לחופשי לעומת חמש שנים). לכן לכאורה תמיד עדיף להודות, אבל במידה שהתנהגותו של כל אחד מהשותפים תהיה בהתאם לאינטרסים שלו (ורק שלו) ובמידה והאינטרס של שניהם זהה (לשבת כמה שפחות) אז ברור שהאפשרויות האנטי סמטריות נופלות (ז"א לא יכול להבצר מצב שאחד יודה והשני לא) ולכן יש רק שני אפשרויות וברור שהעדיפה תהיה שוב לא לשתף פעולה (רק שהפעם יש מוסר השכל קצת יותר חיובי - הפשע לא משתלם כי מישהו תמיד ישלם). אפשר לראות שעדיין אין כאן שימוש בתוחלת או באף מושג אחר מתורת ההסתברות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |